בשליחותו

30 שנה חלפו מאז פטירתו של הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל. אומנם הוא היה האדמו"ר השביעי בשושלת לובביץ', אך השפעתו העצומה על חיי היהודים כולם הייתה גדולה לאין ערוך. על אף פרק הזמן הניכר שחלף, נדמה כי לא רק שהחזון שהציב לא דעך, אלא להפך – מפעל חייו הולך וצובר תאוצה. מפעל השליחות שייסד, לדוגמה, הכפיל את עצמו לפחות פי חמישה. לפני כ־30 שנה היו קצת פחות מאלף שלוחי חב"ד, ואילו היום מדובר על יותר מ־5,000 שלוחים ברחבי הארץ והעולם. בהתאם לכך, גם הציבור החב"די גדל מאוד. בעבר היו בארץ רק כמה קהילות גדולות - בכפר חב"ד, בלוד, בקריית מלאכי ובירושלים. היום יש קהילות גדולות כמעט בכל מקום - בנתניה, במגדל העמק, בבית שמש, בביתר עילית, באשקלון ובאופקים.

"גם כיום הרבי נוכח בחיים של החסידים. אנחנו לא מתייחסים לרבי כאל משהו ששייך לעבר אלא חיים איתו, חיים עם הדרך, עם המורשת, עם ההוראות, עם תורתו", מסביר הרב מנחם ברוד, עורך 'שיחת השבוע'. "אם מסתכלים היום על הדור, כל אלה שבסביבות גיל 40 ומטה - רובם ככולם לא ראו את הרבי, וגם אם כן, הם היו ילדים קטנים. למרות הכול, זה דור שמאוד מאוד מחובר לרבי ודבק בתורתו, בשיחותיו, בסיפורים, בסדר היום, ובהמון המון פרטים אפילו יותר מאשר הדור המבוגר יותר. בשבת האחרונה הייתי באוהל שליד הציון של הרבי. היו שם אלפי אנשים, רובם הגדול בחורים צעירים. אתה רואה אותם פשוט חיים, בוערים, מחוברים, בצורה מעוררת קנאה".

"ב־30 השנים האלה אתה רואה שהציבור גילה את הרבי. חוגים רבים שבשעתו שמעו עליו אבל פחות הכירו את תורתו, היום עוסקים ממש בלימוד", הוא מציין בסיפוק. "בהרבה מאוד חוגים לומדים את השיחות שלו ואת המאמרים שלו. גם במסגרות לא חב"דיות, כמו בישיבות הסדר וכדומה, לומדים את תורתו של הרבי. אפילו יוצאים ספרים שמבארים ומנגישים אותה. לאט לאט אנשים מגלים את האור הזה. וברגע שאחד מגלה, והוא משתף את השני והשלישי - פתאום אנשים רואים שיש פה אור".

כשהרב ברוד נשאל מה היה הסוד של הרבי, שהצליח לחבר ולסחוף רבים אחריו בחייו, ועל אחת כמה וכמה אחרי פטירתו, הוא מתקשה להשיב על רגל אחת. "הרבי מסמל גם במופת האישי שהוא הציג, וגם בתורתו, את ההתמסרות המוחלטת של יהודי לקב"ה", הוא מנסה לתמצת. "הרעיון הזה בא לידי ביטוי במושג השליחות, שהוא לא רק שליחות במובן הפשוט של זוג צעיר שיוצא לאיזשהו מקום נידח. שליחות היא תודעה שאיתה אמור כל אחד, כל חסיד, אפילו כל יהודי, לחיות. תודעה שאני לא חי חיים פרטיים, חיים לעצמי. אני שליח. הקב"ה שלח אותי לעולם, יש לי פה תפקיד. ברגע שאתה חי עם התודעה הזאת, החיים שלך מקבלים משמעות אחרת לגמרי. אתה לא חי בשביל עצמך. אתה לא שם את עצמך במרכז וחושב: מה נוח לי, מה נעים לי, מה נחמד לי, מה ייתן לי כסף, מה ייתן לי כוח, מה ייתן לי כבוד וכן הלאה. אלא אתה מעמיד לנגד עיניך את רצונו של הקב"ה, את התפקיד, את עם ישראל ואת התורה. זה נותן תפיסה אחרת, זה נותן תודעה אחרת ומשמעות אחרת של חיים. חסידי חב"ד והצעירים מתחברים מאוד לעניין הזה, של לחיות חיים של מסירות, של הקרבה, של שליחות".

"גם התורה של הרבי היא כזאת שמאירה את כל ההיקף של חיי היהודי וחיי התורה והמצוות, ונותנת להם משמעות חיה ואפילו אקטואלית", הוא מוסיף. "אחד הדברים המופלאים זה לראות איך הרבי לומד את פרשת השבוע. יש פתגם של בעל התניא, שאמר שיהודי צריך לחיות עם הזמן. בדרך כלל הביטוי הזה מתפרש שכביכול צריך לחיות עם רוח התקופה. אבל האדמו"ר הזקן, בעל התניא, פירש שלחיות עם הזמן הוא לחיות עם פרשת השבוע. שבוע אחרי שבוע, הרבי לקח והפך את פרשת השבוע למשהו אקטואלי שאפשר להתחבר אליו. כך למשל בפרשת שלח שקראנו לפני שבועיים באים המרגלים ואומרים: אנחנו רוצים להישאר במדבר, אנחנו רוצים להיות קרובים אל הקב"ה, מנותקים מהעולם. לא רוצים להיכנס לארציות. הארציות אוכלת יושביה. אז הנה, זה דבר שכולנו מתמודדים איתו: האם אני רוצה להישאר בד' אמות של תורה, או שאני צריך לצאת? כשהקב"ה מצווה אותנו להיכנס לארץ – הוא בעצם מצווה אותנו להיכנס לתוך המציאות הגשמית, הארצית, ולפעול בה. בשיחות שלו, הרבי נותן את היכולת להתחבר לכל פרשה ולכל עניין בתורה כאן ועכשיו. זה נותן המון כוח".

האדמו"ר של קרייזלר

בשונה מאחרים בעולם החסידי, לרבי מלובביץ' היה חזון כיצד החיים היהודיים צריכים להיראות, לא רק בקהל החסידי הפרטי שלו אלא בכלל ישראל. "למעשה, כל שיטת הבעל שם טוב מבוססת על זה שתלמידי חכמים לא אמורים להיות מסוגרים בבית המדרש שלהם ובד' אמות שלהם, אלא צריכים להיות מחוברים לכלל עם ישראל", מבקש הרב ברוד לדייק. "אצל הרבי, הדבר הזה היה מאוד דומיננטי, שצריך להרגיש אחריות לעם ישראל כולו. אם אתה יודע שיש ילד יהודי שלא יודע מה זה שמע ישראל, זה צריך להיות אכפת לך, ואתה צריך לחשוב: מה אני עושה כדי שהילד הזה ידע מה זה שמע ישראל. זה נותן את הדחף. כשפונים לחסיד חב"ד או לשליח באיזשהו מקום ואומרים לו: יש יהודי שזקוק למזוזה או מצה לפסח או משהו כזה - אז הוא יהפוך את העולם כדי שהיהודי יקבל את זה".

לא מדובר רק על הפן הרוחני, אלא גם על הצד הגשמי. במהלך השנים נפגש הרבי עם בכירים במערכת הביטחון ועם ראשי ממשלות ונשיאים, והייתה לו השפעה על החיים הגשמיים של עם ישראל. "גם זה חלק מתורת הבעל שם טוב, שאמר שצריכים לדאוג קודם כול לגשמיות של היהודי, ואחר כך לדאוג לרוחניות שלו. כשליהודי יש קושי גשמי, לפעמים הוא לא פנוי לדברים רוחניים. הבעל שם טוב עזר ליהודים בגשמיות, וגם הרבי עשה את זה. הוא היה מעורב בכל תחומי החיים. אנשים פנו אליו לא רק בשאלות של עבודת ה', אלא בעניינים של ניתוח, קניית בית, כניסה לעסק וכדומה".

כך גם בחיים הציבוריים. הרבי היה אכפתי מאוד למה שקורה בעולם כולו, ובמיוחד בארץ ישראל. כהמחשה לדבריו מביא הרב ברוד את סיפורו של אפרים אילין, מחלוצי תעשיית הרכב בישראל. "בשנות החמישים הוא הקים את מפעלי קרייזלר לייצור מכוניות. בריאיון וידאו הוא סיפר שבשעתו כשדובר על העסק הזה, היו לו כמה שותפים. בשלב מסוים הפעילו עליהם לחצים מהעולם הערבי, הם פרשו מהעסק והוא נשאר די לבד. הוא אמר לעצמו: אבא שלי היה חסיד חב"ד, וכשהייתה לו שאלה הוא היה הולך לרבי. הוא עצמו היה אדם שלא שומר תורה ומצוות, אבל הייתה לו זיקה חמה והחליט גם הוא ללכת לרבי. ברגע שהרבי שמע את העניין הוא אמר לו: הרי מפעל של מכוניות זה לא רק מכוניות, יש בזה ענפי תעשייה מאוד מגוונים. זה יכול להפריח את כל הכלכלה בארץ. לך תעשה את זה, ותהיה בין יהודים, והכול יהיה בסדר. בזכות העידוד והברכה של הרבי הוא הקים את המפעל, שבשלב מסוים היה אחראי על 28 אחוזים מהייצוא של ישראל. במחשבה ראשונית, מה זה שייך לתפקידו של רבי? אבל אם מדברים על פרשת השבוע - מה מספרת לנו הפרשה? שמשה רבנו דואג לעם ישראל למים. מצד אחד הוא מוריד תורה, ומצד שני, כשהעם זקוק למים, הוא מביא להם מים".

הרב ברוד מזכיר כי על אף 30 השנה חלפו, אפשר לראות שכל הדברים שהרבי נאבק עליהם בשעתו, שבאותם ימים לא תמיד היה ברור עד כמה הוא צודק לגביהם, היום ברור לגמרי שהוא קרא נכון את המפה וניתח נכון את המציאות, "כמו למשל האזהרות שלו מפני מדיניות של ויתורים ונסיגות, שזה רק יעודד את התיאבון של הערבים ויגביר את הטרור. לדאבוננו לא שמעו בקולו, וקיבלנו את אוסלו, את המלחמה בעזה ואת מה שקורה בלבנון. בתקופה של מלחמת לבנון הראשונה הרבי זעק כמעט יום אחרי יום: תסיימו את המלאכה! אל תעצרו באמצע! תכריעו את המחבלים, תכבשו את ביירות, תסיימו את זה. דשדשו ודשדשו, ולדאבוננו זה עלה בדם. אותו הדבר קורה גם עכשיו. יש מלחמה שצריכים להכריע אותה, צריכים לסיים אותה, ובמקום זה באים מוגי לב ומתחילים לדבר על כניעות ועל הפסקה וכל הדברים האלה. אלה בדיוק אותם דברים שהרבי דיבר עליהם".

נושא נוסף שעליו נאבק הרבי בזמנו היה מיהו יהודי. "בשעתו לא כל כך הבינו מה זה משנה, כמה כבר באים עם גיורים רפורמיים וכדומה, אבל היום אנחנו רואים שהפרצה הזאת הפכה לשיטפון. פסיקת בג"ץ שאישרה לרשום ילדים של אב יהודי כיהודים - זו הייתה תחילתה של פרשת מיהו יהודי. וכולנו רואים לאן הדברים מגיעים היום, איך שבג"ץ מתערב כמעט בכל תחום בחיי היהדות. כשאנחנו עוברים עניין אחרי עניין שהרבי דיבר עליו, יותר ויותר אנחנו רואים עד כמה שהוא צדק. רואים את החזון שלו לחיים יהודיים בארץ ובעולם".

בשנים האחרונות מפעם לפעם עולות לכותרות ביקורות נגד דוכני תפילין, לאו דווקא של חב"ד, שממוקמים במרחב הציבורי. "זאת דוגמה לכך שהתקשורת יכולה לקחת זבוב ולשים עליו זום־אין ולהפוך אותו לפיל", מזדעק הרב ברוד. "99.9 אחוזים מהדוכנים לא נתקלים בתגובות עוינות. להפך - אנשים באים. גם מי שלא מניח, אומר תודה רבה, שבת שלום וכך הלאה. פה ושם, ממש במקרים נקודתיים, יש עימותים, אבל זה ממש לא מאפיין. הפעילות של דוכני התפילין, שברוך ה' גם חוגים אחרים הצטרפו אליה, מתקבלת באהדה, וגם במקרים שיש התנכלויות הן גורמות דווקא לתגובת נגד, והרבה יותר אנשים מתייצבים לצידם של דוכני התפילין והם בעצמם מפרסמים תמונות שלהם מניחים תפילין".

כששבעים קשה להאמין

ד"ר יחיאל הררי, סופר ישראלי, ד"ר לתקשורת וחסיד חב"ד, הוא אחד מרבים שהתקרבו לחסידות חב"ד ולתורתו של הרבי מלובביץ', דווקא לאחר פטירתו. הוא עצמו גדל בבית חילוני, אך במהלך כתיבת דוקטורט על בסיס תורתו של הרב יצחק גינזבורג נחשף לספר התניא, חזר בתשובה והחל לפרסם ספרים בנושאי חסידות המונגשים לקהל הרחב. במהלך השנים כתב 11 ספרים על תורת החסידות ברובם, אחד מהם הוא 'סודו של הרבי' – אחת הביוגרפיות הנמכרות בישראל. "אני לא הכרתי את הרבי. רוב הצעירים היום לא הכירו את הרבי באמת, והם נאמנים לדרכו בצורה מוחלטת. התורה שלו חיה. אני צריך לחיות שלושה או ארבעה מחזורי חיים כדי ללמוד הכול", הוא אומר.

"אנשים לא הכירו את הרמב"ם, והם חיים על פיו. הם גם לא הכירו את משה רבנו. גם אם הייתי פוגש את הרבי, ההיכרות האישית הייתה של חמש דקות, עשר דקות, זה מה שהייתי זוכה לראות אותו ולדבר איתו. אבל הייתי חי את התורה שלו, את הלימוד שלו, את הרעיונות שלו, ואת זה אני חי גם היום. מה שמוכיח שלא החיים הגשמיים הם העיקר, אלא הרוח והמורשת והרעיונות והאמונה".

על אף שזה היה כבר לאחר פטירתו של הרבי, הררי גילה לא מעט רעיונות חב"דיים שמשכו אותו. "רעיון אחד הוא לדרוש ממך להאמין בעצמך, ביכולות שלך, בכוחות שלך ובתפקיד שלך בעולם. הרעיון הזה, שניכר בתוך כתביו וחוזר על עצמו, הוא רעיון מדהים, כי הוא נותן לאדם כל כך הרבה כוח לשנות את הבריאה ולתקן אותה. אחרי זה, הרעיון של ללמד אותך איך להתמודד עם הקשיים שלך, ולקבל כוחות לרומם אותך בדרגה אחרת. להבין אחרת את המציאות ואת עצמך ואת העולם, ואת הקשר של האדם עם הבורא. וזה היה בכלל רעיון מהמם לגמרי - שאתה מבין מה אתה עושה בעולם, מה התכלית שלך. נקודה נוספת שנותנת המון כוח היא ללמד אותך שאתה מנהיג ושמחכים לקול שלך. יחד עם זאת, ללמוד לחשוב אחרת, ולא לתת לדעת הקהל לשלוט בך. אלו רעיונות שאני חי אותם ומלמד אותם, והם מעצבים את זווית הראייה שלי כבר שנים. כשמגלים עוצמה כזאת והיקף כזה, זה משנה חיים".

לשיטתו, בגלל המסרים האוניברסליים כביכול של הרבי, עד היום, גם בעולם הרחב, רבים מרגישים מקושרים אליו ואל תורתו. "אפשר לראות את זה בכל מקום, גם בקהלים דתיים ובקהלים לא דתיים. כל אחד צריך לדעת מה התפקיד שלו בתוך העולם".

כאמור, הרבי מלובביץ' היה השביעי בשושלת של רבני חב"ד. אפשר לומר שההשפעה שלו על הדור היא פי כמה וכמה מזו של קודמיו?

"לכל האדמו"רים הייתה אותה משימה: להנכיח את הבורא בתוך העולם הגשמי, וכתוצאה מזה גם להיות מנהיג ישראל. כל אחד מהם שאל את עצמו: מה נדרש עכשיו בתקופה שלי? אבא של הרבי היה השליח המודרני הראשון ברוסיה. כבר האדמו"ר הזקן שלח שליחים, תלמידי חכמים, לכל מיני קהילות ברחבי אירופה. זה עוד לא היה בצורה שקיימת היום, אבל הגרעין שלמד שם שהוא רוצה להעביר הלאה היה קיים. זה חלק מתורת החסידות של הבעל שם טוב: 'יפוצו מעיינותיך חוצה'. נכון שהרבי יצא ושאל את עצמו: רגע, מה הדור הזה צריך? כי השינוי הגדול בין דורו של הרבי לדורות הקודמים הוא שהרבי עסק בדור שׂבע יותר. כשקשה לאנשים הם מחפשים מפלט. אחרי מלחמת העולם השנייה המשימה שלו הייתה לרומם את האנשים בארצות הברית, שחשבו בעיקר על כלכלה ופרנסה ורק ניסו לשרוד. הוא אמר: אתם חושבים שטוב לכם? יכול להיות הרבה יותר טוב. תאמינו ביותר טוב".

"ההשפעה של הרבי היום גדולה יותר מלפני 30 שנה, כי היום יותר אנשים לומדים את תורתו, ויותר אנשים קראו עליו, יותר אנשים חיים אותו, ויותר אנשים מבקרים באוהל. ככל שיותר תוכן של הרבי יצא החוצה ויעבור תהליך של התאמה לציבור, בוודאי שתורתו תגיע הרבה יותר רחוק ותשפיע יותר על החברה הישראלית, ותשנה אותה ותביא גאולה לעם ישראל. אחד הדברים הכי חשובים הוא שאצל הרבי לא הוא היה העיקר, אלא אנחנו העיקר. המטרה היא לא כמה אנחנו זוכרים את הרבי, אלא כמה אנחנו ממשיכים את הדרך שלו. כשאנחנו הולכים בכיוון הזה, נפתחת לנו יותר הצלחה בכל דבר ועניין".

***