משחקי הרף

רוחות המלחמה נושבות בצפון, והשבוע שוב נגבה מחיר דמים נורא, כאשר נועה וניר ברנס, הורים לשלושה מקיבוץ אורטל שבגולן, נהרגו מפגיעה ישירה של רקטה ברכבם. אולם על אף ההידרדרות הבלתי פוסקת במצב הביטחוני והקווים האדומים הנחצים בזה אחר זה - עדיין לא ברור לאן פני מדינת ישראל מועדות, אם למלחמה כוללת בלבנון או שמא להסכם והסדרה מול חיזבאללה.

רמז לכיוון שאליו חותרת ההנהגה הביטחונית בישראל ניתן אולי למצוא בדבריו של שר הביטחון יואב גלנט בביקור שערך השבוע (א') בפסגת החרמון. השר גלנט קיבל מהמפקדים באזור סקירה נרחבת על תוקפנות חיזבאללה בגזרה ועל ניסיונות ההתבססות של איראן במרחב. בהמשך שוחח עם הלוחמים ואמר להם: "אנחנו בימים קריטיים להפעלת כוחנו מול אויב שמבין רק את הדרך הזאת. גם אם נגיע להסדרה בעסקה של חטופים (עם חמאס), ואני מקווה מאוד שנצליח להגיע לזה בדרום, זה לא מחייב את מה שקורה כאן, אלא אם חיזבאללה יגיע להסדרה", סיים ואמר.

אין זו הפעם הראשונה שבה שר הביטחון מתייחס בדבריו לאפשרות ההגעה להסדרה עם חיזבאללה. רק בסוף השבוע שעבר ביקר השר בשטחי הכינוס בעוטף עזה, ובהתייחסו למצב בגבול הצפון אמר לחיילים: "אנחנו מעדיפים הסדרה, אבל אם המציאות תכפה עלינו - אנחנו נדע להילחם". דבריו אלו התקבלו בחשש כבד בקרב תושבי הצפון, שקבלו על "הסכם שהוא בגדר מצג שווא שלא יביס את האויב ולא יביא לביטחון המיוחל", לטענתם.

הסדר כמו זה שמדינת ישראל חותרת אליו בימים אלו נערך כבר בשנת 2006, עם סיומה של מלחמת לבנון השנייה. אז קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1701, שקבעה כי השטח שמדרום לליטני יהיה ריק ממחבלי חיזבאללה. אבל אף שחיזבאללה קיבל את ההסכם והתחייב לשומרו, הוא הפר אותו ברגל גסה פעם אחר פעם. אף על פי כן בחודשים האחרונים פעלה ישראל במרץ לקידום יישומה של ההחלטה מחדש.

בתוך כך בימים אלו, כאשר החזית הצפונית הגיעה לנקודת רתיחה, נדרשת ישראל להכריע בהקדם אם להגיע להסדרה מול חיזבאללה, בדומה להחלטה 1701, או לחתור למלחמה כוללת עוצמתית וכואבת נגדו, כזו שתחולל שינוי עומק במאזן האסטרטגי בגבולה הצפוני של ישראל.

ראש העיר קריית שמונה אביחי שטרן מתנגד בתוקף להסדרה מול ארגון הטרור חיזבאללה וזועם נוכח דבריו האחרונים של שר הביטחון גלנט המרמזים לאפשרות כזאת: "אי אפשר לחתום על איזה הסכם ולספר לנו שעכשיו אנחנו בטוחים. שום הסכם לא עבד מעולם", הוא הודף את האפשרות להסדרה. "גם לא הסכמים שעשינו בצורה של ויתור. לצערי הצד השני לא נפטר מהרצון שלו להשמיד אותנו, והוא אפילו משתמש בזה. תראי איך חיזבאללה מציג את זה. הוא אומר שהניצחון הראשון שלו הוא הנסיגה שלנו מלבנון בשנת 2000. לא דרשנו שום דבר בתמורה. אמרו 'אנחנו לא צריכים לשבת בלבנון', וישראל נסוגה בלי שום דבר בתמורה. זה הניצחון הראשון שלו", הוא קובל. "הניצחון השני שלו היה כששלח כטב"מ צילום סביב האסדה וקיבל את ההסכם המופקר שעשה איתו לפיד. אפילו לא טיל אחד נורה. רק עשה סיבוב באסדה והופ, קיבל הסכם. ומה קרה מאז ההסכם? הוא הניח את נשקו? הוא הפסיק לתקוף אותנו?", הוא מלין. "בשמונה באוקטובר הוא תקף אותנו בלי שום סיבה, רק כדי להזדהות עם מעשי הזוועה בדרום, ועכשיו ניתן לו עוד הסכם?! מה יהיה שונה בהסכם השלישי? נעניק לו עוד ניצחון? האלימות משתלמת. מה הוא מסיק מזה? כמה טילים, קצת התנגדות ואני מקבל עוד קרקע ועוד ניצחון. זה לא מתקבל על הדעת", הוא מזדעק. "עיני העולם הערבי נשואות למהלך הזה. אם נעביר מסר כזה, נביא על עצמנו עוד משבעה באוקטובר ועוד כמה שיקומו עלינו. אסור לנו לשדר רפיסות. אנחנו חייבים לשדר עוצמה. אנחנו חייבים לשדר כוח ולגבות מחיר כואב מהצד השני. לא גבינו ממנו שום מחיר כדי שהוא יבין שהתוקפנות הזאת לא כדאית".

שטרן מבקר את התנהלות המדינה מול חיזבאללה, שלא רק שלא מונעת ממנו לתקוף, אלא מחזקת אותו בלבנון פנימה. "למרבה האירוניה אנחנו עוד עוזרים לו. אנחנו נלחמים רק בחיזבאללה, מה שעוזר לו למתג את עצמו כמגן לבנון. בכך אנחנו פוטרים את מדינת לבנון מהאחריות הישירה שלה לעובדה שתשעה חודשים משגרים עלינו טילים ונשק חם, ולא רק שהיא לא מונעת את זה, היא אפילו מעודדת את זה. למה אנחנו לא גובים מחיר מלבנון?", הוא תוהה. "למה אנחנו לא גורמים לכל אזרח לבנוני להבין שזה לא משתלם לו ושאם חיזבאללה משגר משטחו טילים לישראל הוא מביא עליו אסון? צריך לגרום להם להכות בחיזבאללה ולסלק אותו. את זה לא נצליח לעשות, אם לא נביא אותם לשלם מחיר יקר", הוא מבהיר. "אני לא רוצה מלחמה. הייתי שמח אם מדינת לבנון הייתה עושה את זה בעצמה, אבל אם היא לא עושה את זה ולא נלחמת בחיזבאללה בעצמה, היא צריכה להבין שישראל תעשה את זה, והמחיר יהיה יקר שבעתיים".

מה תשיב לטענות שזה לא הזמן למלחמה משום שאנחנו אחרי שנה של לחימה וסובלים גם ממחסור בתחמושת?

"אני לא נאיבי", הוא הודף את הטענות. "לאף מלחמה אתה לא מוכן. כל הרעיון של מלחמה הוא שהיא פורצת בפתאומיות ואתה לא מוכן אליה. אני לא מכיר מלחמה שמתכוננים אליה, אלא אם כן אתה יוזם אותה. באף מלחמה שלנו בעבר לא פתחנו בתנאים מקסימליים. תמיד היינו בהתחלה בעמדת נחיתות, אבל העניין הוא לשדר עוצמה, נחישות וכוח. את ההרתעה איבדנו במו ידינו במשך שנים של מדיניות הכלה והבלגה. קראנו לזה 'טפטופים' ועוד כל מיני שמות. כל הדברים האלה גרמו לנו לאבד את הדבר הכי חשוב של מדינת ישראל - יכולת ההרתעה שלה. והבעיה היותר חמורה היא שאנחנו מעבירים לאויב שלנו מסר שאנחנו מורתעים בעצמנו וחוששים מקורי העכביש שלו. אסור לנו לאפשר לדבר הזה לקרות. זו מבחינתי המהות. לא משנה מה יהיה המחיר, ואני מודע לכך שיהיה מחיר כבד מאוד, אבל אם לא נשלם את המחיר היקר הזה היום - אנחנו נשלם אותו בריבית דריבית בעוד שנים לא רבות", הוא מתריע. "אנחנו דוחים את הקץ. אם משנת 2006 ועד לשנת 2024 לא עשינו כלום מול האיום של חיזבאללה, וב־2024 אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם האיום הזה, מה נפגוש ב־2030 וב־2035? האם נהיה יותר מוכנים? הרי גם הצד השני מתכונן ומתעצם במקביל, ואנחנו לא לבד במשוואה הזאת".

אילו יש עסקה להשבת חטופים בדרום וכניסה להפסקת אש, ייתכן שחיזבאללה יגיד שמבחינתו העניין נגמר. האם זה יספק אותך?

"זה הכי מפחיד אותי, שחיזבאללה יודיע דקה אחרי זה שהוא מפסיק את האש. אם בזמן מלחמה ישראל לא מצאה לנכון לתקוף את לבנון, אז בזמן הפסקת אש היא תעשה משהו? זה הכי מפחיד אותי. זה גם אומר שיום אחרי הסכם כזה יחזירו אותנו לבתים. אבל מי שחושב שבמצב כזה יגידו לנו לחזור ואנחנו פשוט נחזור - טועה", הוא אומר בנחרצות. "אף אחד לא יחזור לכאן כצאן לטבח. במקרה הרע התושבים פשוט לא יחזרו לפה, ובמקרה היותר גרוע יחזרו לפה רק אנשים מעוטי יכולת ונפקיר בפועל את האזור החשוב הזה, כי אנחנו הרי יודעים טוב מאוד מי יתפוס את המקום של הבתים שלנו. ואם נפסיד במערכה הזאת - יש לכך השלכות רוחב עצומות", הוא מזהיר.

שטרן מבקש להבהיר כי אין מדובר באינטרס אישי של תושבי הצפון לבדם אלא בעניין בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה: "אנשים צריכים להבין שזו לא מלחמה של קריית שמונה", הוא מחדד. "זו מלחמה של מדינת ישראל. היום אולי זאת הבעיה של קריית שמונה, אבל מחר זו תהיה הבעיה של תל אביב. כשאתה רואה את הבית של השכן שלך נשרף, ואתה לא עושה עם זה כלום - האש תגיע גם לבית שלך. מדובר בבית של כולנו".

הפוגה לצורך התחמשות

סגן אלוף במיל' ירון בוסקילה, לשעבר קצין אג"מ אוגדת עזה ומנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, משוכנע גם הוא כי במציאות העכשווית ישראל נדרשת להשיב את ההרתעה בכוח הזרוע: "בהמשך לדברים שאמר השר גלנט על האפשרות להגיע להסדרה מול חיזבאללה, צריך לזכור שלא מדובר באזהרה. חיזבאללה לא מעוניינים להגיע לשום הסדר עם ישראל, אלא הם מעוניינים להגיע למצב שבו הם תוקפים אותנו בעוצמה מרבית, כאשר היוזמה נמצאת אצלם. לכן הסכם הפסקת אש עם החיזבאללה הוא למעשה הסכם הספקת אש, שבו שני הצדדים ממשיכים להתחמש, אחרי שכל צד למד את החסרונות והיתרונות של הצד השני. וככה לעימות הבא אנחנו לא נגיע חזקים יותר, כי גם חיזבאללה בתקופת הזמן הזאת יעשה את תהליך ההצטיידות והלמידה שלו לקראת העימות הבא", הוא מתריע. "הסכנה הגדולה בהסכם היא שבנקודת הזמן הזאת יש בידינו אפשרות לבצע מהלכים שיפגעו פגיעה קשה בחיזבאללה מתוך הלגיטימציה הבין־לאומית וגם הפנים־ישראלית שישנה. אם אנחנו נעצור בעקבות הסכם, אנחנו למעשה נשאיר את היוזמה בידי הצד השני, כי אנחנו הרי לעולם לא ניזום", הוא מלין. "וכמו שחמאס עשה את זה בשבעה באוקטובר, החיזבאללה יעשו את זה בנקודת הזמן שהם יבחרו, כשהם ימצאו אותנו חלשים מבחינה חברתית, אולי בתקופת בחירות או מחלוקת. הם יבחרו את העיתוי, וכשחיזבאללה יתקפו וזה יהיה ביוזמתם - זה כבר יהיה אירוע הרבה יותר קשוח והרבה יותר משמעותי מאשר מה שקרה עד עכשיו עם חמאס".

מה הצעדים שנדרשים לשיטתך כדי לאפשר לתושבים לחזור בבטחה לביתם?

"לדעתי מה שצריך לעשות כדי להחזיר את התושבים לביתם זה להגיע למצב שבו אנחנו למעשה מעבירים את חיזבאללה, לפחות בשלב הזה, לקווי 1701, מעבר לליטני, על ידי התערבות בין־לאומית או בקשה של חיזבאללה להפסקת אש. זאת לאחר שאנחנו תקפנו ופגענו גם במרכזי כובד אזרחיים ויצרנו לחץ פנימי לבנוני על חיזבאללה. מצב שבו לפחות העימות הבא ידחה בהרבה מאוד שנים, ולא לתקופה קצרת מועד שבה הם ייזמו, כפי שקרה אחרי מלחמת לבנון השנייה. כל דרך אחרת שלא תהיה בהרתעה מאוד מאוד משמעותית - וכרגע אנחנו לא שם - תדחה את העימות הבא לתקופה מאוד קצרה, ושוב, זה גם יהיה ביוזמת הצד השני".

אתה טוען שחייבים לתקוף בעוצמה. הבעיה במלחמה היא שאתה יודע איך אתה מתחיל ולא יודע איך ומתי היא תסתיים.

"זה נכון תמיד, ונכון גם לאויב. הם לרוב קובעים איך זה מתחיל, אז לפחות הפעם נהיה אלה שקובעים איך זה מסתיים".

ששת הפרמטרים למלחמה

בניגוד לגישה התומכת באלטרנטיבת המלחמה, האלוף במיל' יעקב עמידרור, ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר ועמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS), מבהיר כי יש לתת צ׳אנס להסדרה, גם אם אינה מושלמת, ולחזק אותה בנוכחות מסיבית יותר של צה"ל בצפון לאורך הגבול וביישובים. "ישראל חותרת להסדרה משום שהמלחמה שמחכה לנו בלבנון היא מלחמה קשה מאוד, ואם ניתן להגיע לכך שבמקום להילחם יהיה לנו הסדר שמאפשר את חזרת המפונים לביתם, אז זה עדיף על מלחמה, לפחות באופן זמני", הוא מסביר את השקפתו. "מדינת ישראל נמצאת עכשיו כמעט אחרי שנה של מלחמה, זאת אומרת שהיא תתחיל מלחמה אחרי שנה של לחימה קודמת. במלחמת השחרור לא נלחמנו כל כך הרבה. לכן יש לקחת בחשבון אופציה של הסדר".

אבל כבר היינו בסיפור הזה. ראינו את הערך של הסכם רשמי מול ארגון טרור.

"השאלה שצריכה להישאל היא אם בעת הזאת ישראל מסוגלת לצאת למלחמה. אנחנו לא יודעים מה התמונה המלאה, יש פרמטרים שצריכים לקחת בחשבון, כמו כמה חימושים יש לישראל או אם חיילים שנלחמים כבר תשעה חודשים יכולים להילחם במלחמה ממושכת נוספת".

יש לנו ברירה?

"בוודאי. אם יש הסדר, יש ברירה. יש שישה פרמטרים שצריך לבדוק לפני שמקבלים החלטה לאן פנינו", פורס עמידרור את התנאים הנדרשים ליציאה למלחמה. "פרמטר ראשון הוא מצב החימושים של מדינת ישראל. חימושים זה גם באוויר, גם בים וגם ביבשה. אני לא יודע מה מצב החימושים כרגע, את זה ההנהגה יודעת. הנושא השני הוא הכלכלה בישראל. כלכלת ישראל נמצאת כבר שנה תחת לחץ. זה התחיל עוד לפני המלחמה, ואני לא יודע אם היא יכולה לשאת עוד מלחמה. את זה הכלכלנים צריכים לבחון ולהגיד. זו מלחמה קשה וממושכת עם המון מגויסים לאורך זמן".

אתה מעריך שזה ייקח שנה?

"כן, סדר גודל של שנה".

יש הערכות אחרות שקובעות שהמערכה תהיה עוצמתית מאוד אבל מוגבלת בזמן, זאת אומרת שבועות ספורים.

"זה יהיה משהו חזק מאוד, אבל כדי שזה יהיה כמה שבועות צריך יהיה לשכנע את האויב להגיע להסדרה. וכפי שאת רואה, סינוואר לא השתכנע גם אחרי שכבשנו יותר משמונים אחוז מרצועת עזה".

עמידרור ממשיך ומפרט את הפרמטר השלישי למלחמה: "הדבר השלישי הוא לגיטימציה בין־לאומית. יש בחירות בנובמבר בארצות הברית, קשה לראות את ארצות הברית, לא משנה מי ייבחר, מתייצבת מאחורי מלחמתה של ישראל בלבנון. הדבר הרביעי הוא לגיטימציה פנימית. האם העם בישראל מוכן לעמוד בעוד מציאות של מלחמה, כולל פגיעות חמורות מאוד בעורף וגיוס מילואים ארוך. הנשים לא תיראנה את בעליהן, ואימהות לא תיראנה את ילדיהן. זה שנה כמו בעזה, רק הרבה יותר גרוע", הוא מציין. "הפרמטר החמישי הוא כשירות הצבא. צה"ל נלחם ברצף תשעה חודשים. האם אנשי המילואים יתייצבו בפעם החמישית והשישית? האם הצבא הסדיר, החובה והקבע, שבניגוד למילואים אין לו חופש והוא נלחם תשעה חודשים ברצף - יש לו כוח למלחמה שנה נוספת? לא רק בהיבט הפיזי, אלא בעיקר הנפשי. זה לא פשוט בכלל. אין לנו ניסיון כזה בארץ", הוא מצביע על גודל האתגר. "במלחמת השחרור המלחמה נמשכה שנה ושלושה חודשים מקצה לקצה. כאן אנחנו נידרש לשנה נוספת של מלחמה".

עמידרור מצביע על הפרמטר השישי והמשמעותי והוא מוכנות העורף למלחמה עקובה מדם. "במלחמה בלבנון, בניגוד למלחמה בעזה, העורף יחטוף קשה מאוד. גם התשתיות, גם הבסיסים הצבאיים וגם הערים הגדולות בארץ כולה. האם מדינת ישראל מוכנה למלחמה כזאת עם בתים שייהרסו, ואנשים שיגורו באוהלים כי יישארו ללא קורת גג?".

במציאות הנוכחית יש לנו בכלל פריבילגיה לדון אם אנחנו מעוניינים לצאת למלחמה או לא?

"לא יותר מטומטם להיכנס למלחמה בלי חימושים למשל?", הוא מבקש לחדד את המורכבות במצב. "אני לא אומר אם ניכנס למלחמה או לא - כי אני באמת לא יודע את התשובות לששת הפרמטרים שציינתי. מה שאני טוען הוא שלמלחמה כל כך קשה בשום פנים ואופן אסור להיכנס בגלל התלהמות או בגלל תחושות קשות או זעם, או מכיוון שיש לנו שמונים אלף מפונים. צריך להיכנס למלחמה הזאת רק כאשר יודעים להשיב טוב על ששת הפרמטרים שמניתי".

בוא נניח שאנחנו לא יכולים לעמוד בששת פרמטרים האלו ולא נצא למלחמה, ואנחנו חותרים להסדרה עם הרתעה ששואפת לאפס. מה צפוי לנו אז?

"אם זה המצב, אנחנו צריכים לומר: חבר'ה, אנחנו נועלים את תקציב הביטחון ואנחנו מתכוננים למלחמה הבאה שאנחנו יודעים שהיא תבוא. אנחנו מתכוננים ברצינות למלחמה, מה שלא עשינו בעזה, ואז מתי שנחליט שזה הזמן הנכון - נתקוף".

זה קצת מזכיר את ההצהרות הנחושות של אריאל שרון ואנשיו אחרי ההתנתקות - "בטיל הראשון שיירו - נעלה את עזה בלהבות", הבטחה שכמובן לא קוימה.

"בגלל זה השאלה שלך באה אחרי שבעה באוקטובר. אם הייתי אומר לך לפני שנה וחצי שבנט בא לממשלה ומודיע שהחליט לצאת למלחמה בעזה, היית אומרת: 'בשביל מה צריך את זה עכשיו, אני לא סומכת עליו בכלל'. אם ביבי היה עושה את זה לפני עשרה חודשים, אני אגיד לך מה הייתה הכותרת בידיעות אחרונות: ביבי רוצה להתחמק מהמשפט, אז הוא הולך למלחמה. בשעתו העם בישראל לא היה מוכן למלחמה".

אז אולי באמת דווקא עכשיו זה הזמן לעשות את זה?

"זו לא השאלה אם נכון באופן עקרוני לצאת למלחמה, אלא אם זה אפשרי באופן מעשי. לכן צריך לבחון את ששת הפרמטרים האלה, ואם התשובה היא חיובית - אז אני לא מתנגד למלחמה. אבל אם אנחנו במקום לא טוב בהיבטים מסוימים - אז צריך לשאול טוב טוב אם זה הזמן הנכון לצאת למלחמה", הוא מסביר ומציין כי "שני הצדדים לא רוצים מלחמה. היא לא נוחה לא לנו ולא להם. אנחנו סופרים את הצרות בצד שלנו, אבל אם את חושבת שהצרות בצד השני הן קטנות יותר - את טועה. אצלנו קשה, זה ברור, אבל בצד השני קשה לא פחות, אם לא יותר. לנו יש 30 הרוגים, ולהם יש 367 הרוגים לחיזבאללה ועוד בערך כמאה הרוגים מארגונים אחרים".

זו לא נשמעת כמו מכה כואבת מדי.

"לך זה נשמע זניח, אבל לחיזבאללה זה לא זניח. זה לא אומר שבגלל זה הוא יפסיק את המלחמה, אבל זניח זה לא", הוא מדגיש. "ואגב, יש להם יותר מפונים מדרום לבנון צפונה מאשר לנו יש. ולפי דוחות של גופים חיצוניים יש שם 1,500 בתים הרוסים. לכן אני אומר, אנחנו תמיד מסתכלים על הצד שלנו, אבל כמו שאמרו בפלמ"ח: כשיורד גשם - שני הצדדים נרטבים. לסיכום, נוכח כל המורכבויות שיש, בנקודת הזמן הזו, להחלטה אם לצאת למלחמה נדרשת חשיבה מאוד מדודה וקרה לגמרי".

***