בשנות עבודתי באמ"ן מחקר ועוד לפני כן כחוקר אקדמי צעיר, למדתי לזהות אצל חלק מאויבינו (הצטיין בכך, בשעתו, יאסר ערפאת) את הנטייה האובססיבית לייחס כל מפלה וכישלון, קטנים כגדולים, למזימה אפלה שנרקמה נגדם: "מואמארה, יא אחי, מואמארה".
זו הייתה ונותרה, בעיניי, אחת מנקודות התורפה המובהקות של רבים בשורותיהם, משום שיש לה תרומה מכרעת לחוסר היכולת להתמודד נכוחה עם המציאות.
כואב לי, ולא רק בגלל הנגיעה האישית בעניין, לראות את הנגע הזה פושה גם במקומותינו - שילוב בין תיאוריות קונספירציה לבין סוג של ציד מכשפות, שבחוגים מסוימים קנה לו אחיזה לגבי פעילותה של קרן וקסנר ובייחוד בהשפעתה המסוכנת, כביכול, על כוחות הביטחון. שילוב זה טומן בחובו נזק כפול. מחד גיסא טשטוש היכולת לבחון באופן מפוכח את הכשל הטרגי באוקטובר 2023 - למה לברר מה באמת קרה, אם יש לנו הסבר קונספירטיבי להיאחז בו? מאידך גיסא העמקת החשד ההרסני שלפיו קציני צה"ל הבכירים נגועים ב"ריקבון" (!) מחשבתי, אם לא גרוע מזה, עקב חשיפתם לתוכניות הכשרה בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד, בין שמדובר בשנת לימודים לתואר שני במינהל ציבורי, ובין שמדובר בתוכנית השתלמות מנהלים בת חודש.
בעולמם של אלה שמבקשים לתקוף את קצונת צה"ל הבכירה וטוענים-מתריעים שהלימודים בהרווארד הם שהביאו אותם לנטוש את האתוס ההתקפי, ואף האביסו אותם ב"מזון אקדמי פרו־חמאסי", מצטיירת הקרן כארגון "שמאלני", שכל מטרתו היא לרפות את ידי העושים במלאכה מקרב כוחות הביטחון. בשיח הרעיל של הטוקבקים נשמעות אף טענות חמורות יותר, המייחסות לקרן סגולות דמוניות ומטרות אפלות. בפועל מדובר בפרויקט ציוני מובהק, המחויב עמוקות לטובתה ולעוצמתה של מדינת ישראל. הקרן גם מיהרה והפנתה את גבה להרווארד, מיד לאחר 7 באוקטובר, כאשר הנהגת האוניברסיטה כשלה במבחן העמידה מול הגל האנטישמי שנוצר בעקבותיו. אין ולא היה לה גוון פוליטי, וגם לא אוריינטציה רעיונית צרה כלשהי מעבר לתפקידה החשוב שמונע ממניעים מובהקים של ציונות ואהבת ישראל - שיפור השירות הציבורי בישראל.
אם לשוב לשאלת ההשפעה על צה"ל, האם קרן וקסנר היא "אם הקונספציה"? התשובה החד משמעית היא לא!
כל תכליתה של הקרן היא לאפשר לישראלים מן השירות הציבורי, שמגיעים אליה כאשר השקפת עולמם כבר מגובשת, ללמוד באחד המוסדות החשובים בעולם ולחזור לתפקידם בשירות הציבורי כאשר יכולותיהם משופרות. בהיותי בוגר התוכנית ששירת 6 שנים כסגן היועץ לביטחון לאומי בין השנים 2015-2009 וכיום מכהן כסגן הנשיא של מכון מחקר שמרני מובהק וירושלמי מאוד, אני יכול להעיד מניסיוני הישיר ומתוך היכרות עם הבוגרים בדור שאחריי כי אין שחר לטענה על "אינדוקטרינציה" אידאולוגית בבית הספר על שם קנדי. לא משם צמחה הסברה שחמאס מורתע, או שהיתרון הטכנולוגי מאפשר לצה"ל לצמצם את שורותיו. גם אם נושאי המזרח התיכון עולים מעת לעת, אין בין משתתפי התוכנית הישראלים מי שדעתו רפה עד כדי כך שהדברים ייעצבו מחדש את השקפת עולמו. בכל מקרה, עיקר המאמץ המחשבתי של הלומדים והסגל גם יחד מופנה לשדות מקצועיים מובהקים כמו ביסוס מנהיגות, ניהול מערכות מורכבות, תכנון ותקצוב וקבלת החלטות מושכלת – מרכיבים שחסרונם בישראל ניכר לא אחת, וביתר שאת בימים טרופים אלה.
בעקבות הפרידה מאוניברסיטת הרווארד, מחפשת הקרן בית אקדמי איכותי אחר שבו ניתן יהיה לרכוש סוג זה של התנסות וידע. אך רק מי שמבקש מטעמים פוליטיים או אחרים לתקוף את צמרת צה"ל יכול להסיק מכך, במבט לאחור, שבית הספר על שם קנדי היה בעבור תלמידיו הישראלים חממה של תבוסתנות. מבלי לנקוב בשמות, דווקא כמה מראשי המזעיקים כנגד החלשת יכולת התמרון והסתמכות יתר על מודיעין ואש, נמנים על בוגרי התוכנית. הניסיון לטעון אחרת, ולייחס אחידות מחשבתית מגמתית לקציני צה"ל שלמדו בה, מופרך מיסודו.
אלוף משנה (בדימוס) ד"ר ערן לרמן הוא סגן נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון ובוגר תוכנית העמיתים של קרן וקסנר