בימים הראשונים שאחרי ה7/10 ירדתי לפגוש את חברי כיתות הכוננות של מספר יישובים וקיבוצים וערים וקיימנו בעצם את התחקיר הראשון של האירועים.
לעתים זו הייתה הפעם הראשונה שהם ישבו אחד עם השני להבין מה קרה. הכל היה טרי מאד. כל אחד סיפר את הסיפור האישי מהזווית שלו.
המטרה שלי אז הייתה להפיק לקחים במהירות ולהעביר אותם ליישובים אחרים בצפון וברחבי הארץ.
בדרך כלל ישבנו על צילום קיבוץ או שכונה בגוגל ארת' ועברנו כרונולוגית על מהלך האירועים. זה ארך משהו כמו שעתיים בכל פעם. את המסקנות המבצעיות המיידיות העברתי אז לכיתות כוננות ברחבי הארץ, ליישום מיידי.
למה אני מספר לכם את זה? כי מאוחר יותר היום יתפרסם התחקיר הצה"לי על הקרבות בקיבוץ בארי. ואני סבור שזו שגיאה למקד את הדיון עכשיו בשגיאות טקטיות של מפקד כזה או אחר. היה צריך לבוא מכאן או משם. היה נכון או לא נכון לירות פגז טנק על בית. כי מבחינתי כל חייל, מפקד, שוטר ואזרח שעלה על רכבו ב7/10 וחתר למגע מול המוני מחבלים גילה אומץ לב וגבורה כמעט על טבעית.
הנה המציאות של ה-7/10:
1. 3000 מחבלים פרצו את הגדר וחדרו לישראל ולישובים וביצעו מסע רצח וחטיפה מזעזע.
2. ממשלת ישראל והפיקוד הבכיר צה"ל כשלו כישלון עצום, בלתי נתפס בלאפשר לזה לקרות.
3. בשעות הראשונות חברי כיתות הכוננות נלחמו קרבות גבורה נואשים, בנחיתות מספרים מטורפת, לפעמים 7-8 ישראלים מול 150 מחבלים.
4. היו ארבעה מוקדים של פוגרום: כפר עזה, בארי, ניר עוז והנובה.
5. היו עוד עשרות מוקדי קרב בהן נפלו אנשינו, אך מנעו טבח המוני.
6. אלפי ישראלים, שוטרים, חיילי סדיר, מילואימניקים, שוטרים ואזרחים תפסו יוזמה באותו היום, עלו על רכבים ונסעו לתוך התופת והצילו חיים.
7. מטבע הדברים נעשו טעויות בשטח, אבל זה הדבר הכי הגיוני שיקרה במצב לא אנושי ולא נורמלי שאף פעם עוד לא התרחש.
8. כל מי שירד או ירדה לשם הם גיבורים.
9. הכשל הענק הוא של מוסדות המדינה, הממשלה וארגוני הביטחון צה"ל והשב"כ, אבל לא של הלוחמים עצמם!
10. זו שגיאה ערכית להפנות את הזרקור ללוחמים ולמפקדים בשטח, במקום בכישלון הענק של צמרת הדרג המדיני והצבאי.
אני רוצה לומר ללוחמי הסיירות שרבים מהם פגשתי - אלה שלחמו בבארי. שנפצעו שם. שאיבדו שם חברים. אלה שחזרו מאז לחודשים של מבצעים מדהימים בעזה. לוחמים פשוטים שחירפו נפשם כדי להציל נפשות. לוחמים שנפלו קורבן להפקרות של הדרג המדיני ושל הפיקוד הבכיר. צעירים שהיו מעטים מול רבים - אני ועם ישראל כולו אוהב אתכם. גאה בכם. ומחבק אתכם. תודה על גבורתכם.
לסיכום: ב-7/10 לא היתה מדינה, אך היו ישראלים. העם - עם של אריות.