בדיון שהתקיים בכנסת סביב מעמדו של אונר"א, דיון שנועד להוות התשתית להחלטה על הפסקת פעילות אונר"א, חשפה החוקרת נוגה ארבל, בעבר בכירה במשרד החוץ נתונים מטרידים על התנהלותה של המדינה מול הארגון ונתונים לא ידועים על מעמדו או היעדר מעמדו של הארגון המתברר כארגון טרור לכל דבר.
בראיון לערוץ 7 מרחיבה ארבל ומספרת: "מאז דצמבר הכנסת מנסה לסגור את אונר"א, שזה כשלעצמו אירוע מרגיז כי לא חסרות לממשלה סמכויות להעיף מפה את אונר"א, אבל היא לא עושה זאת עד שהכנסת מנסה לאלץ אותה לעשות את זה".
בכל שלב בדרך המערכת מנסה לעצור את זה", אומרת ארבל ומציינת כי לא ניתן להעביר החלטה בועדת שרים לענייני חקיקה מבלי שכל הפקידות הממשלתית תנסה לעצור זאת בכל הכוח ולשכנע את השרים שלא ניתן לעשות זאת כעת, ובוודאי שהאופוזיציה לא תקדם מהלך שכזה. הצורך היה באיחוד כוחות בין קואליציה ואופוזיציה "כי אין ויכוח לגבי זה שצריך לסגור את אונר"א ולגבי זה שכל הצדדים רוצים לסגור את אונר"א. אין אף מפלגה שמתנגדת לזה אקטיבית, למעט רע"ם תע"ל".
למרות ההסכמה הזו "המערכת בנויה כך שהיא מפריעה לאנשים להתקדם". וההפרעה הזו מתבצעת עם מעט מאוד מידע והרבה סערה חסרת ביסוס. "עינת וילף ועדי שוורץ כתבו על זה ספר לפני כעשור", מזכירה ארבל ומציינת כי שמו של הארגון היה שונה, אך הערבים הוסיפו לו את האותיות UN על מנת לשוות לארגון חזות קרובה יותר לארגון האומות המאוחדות. "עבדתי 14 שנים בהיכרות עם אונר"א עבור משרד החוץ. אני כמעט היחידה במערכת המודיעין הישראלית שעסקה בזה ברמה המודיעינית, אבל כל מי שעוסק באונר"א ברמה הבסיסית יודע שאונר"א לא כפוף להנחיות האו"ם. כל מי שהיה טורח לשלוף בשלב כלשהו את הקבצים המייסדים של אונר"א ושל מערכת היחסים שלנו עם אונר"א, היה רואה שהטענה שהחסינות של אונר"א לא הפיכה היא שקר מוחלט, כך שאו שלא טרחו לבדוק או שאתם יודעים ומשקרים ביודעין".
ארבל מציינת כי היא עצמה עזבה את תפקידה במשרד החוץ לאחר שהבינה שהיא שוב ושוב מציגה את הנתונים, וכלשונה "דופקת את הראש בקיר" והמערכת אינה שומעת ואינה מקשיבה. "לטעון שאנחנו לא יכולים לעשות משהו שכל מדינה ריבונית בעולם יכולה לעשות בלי בעיה, זה שקר. אולי זה שקר מהסוג של הרצון לנהל את חברי הכנסת כדי שלא יעשו שום דבר שחורג ממה שהפקידות קבעה, ויכול להיות שזה שקר מהסוג של אין לנו מושג מה אנחנו עושים ולכן אנחנו משקרים, אבל אין בסיס במציאות לטענה שכדי להסיר לאונר"א את החסינות צריך להסיר חסינות לכל האו"ם, שזה מה שבעצם מנסים לטעון. יש פחות בסיס לטענה שאומרת שלא ניתן להסיר לאונר"א או לגורם אחר את החסינות".
ארבל מבהירה כי על פי כל כלל וחוק גורם זר שנמצא בשטח ישראל וישראל אינה חפצה בו, יכול "לעוף מפה", כלשונה והחסינות רלוונטית להעמדה לדין בבית משפט ישראלי. לשאלתנו אם יתכנו למהלך כזה מחירים דיפלומטיים אומרת ארבל כי בהחלט יתכן שיהיו מחירים שכאלה, אך גם להחלטה שישראל מתעלמת מהתנהלותו של גוף תומך טרור שכזה ומבליגה ואינה פועלת יש מחירים דיפלומטיים, כי המשמעות היא שהעולם יוכל להמשיך ולפגוע בישראל ובישראלים באין מפריע.
"אנחנו המדינה היחידה שמצייתת לדין הבינלאומי וגם עומדת לדין בבית הדין בהאג. המחיר הדיפלומטי שאנחנו משלמים על היעדר עמוד שדרה והיעדר אמונה בצדקת הדרך ועל הפחד שלנו מלהגיד לא למדינות זרות, הוא מחיר הפגיעה בריבונות שלנו".
בדבריה מזכירה ארבל טענה שהועלתה על ידי גורמים ממשלתיים ולפיה ישראל לא תוכל לסגור את אונר"א מאחר ומדובר יהיה בפגיעה במחויבות הבינלאומיות של ישראל לעמוד בהבטחותיה ומחויבויותיה, מה שמבסס את מעמדה בעולם, ועל כך היא משיבה ומזכירה את מחויבותה הבינלאומית הראשונית של ישראל להילחם בטרור ומניעת מימון ומתן אפשרות לטרור לפעול בשטחה. "העולם כולו מכיר בכך שטרור מסכן את כל העולם והמחויבות שלנו היא אוניברסאלית ובגללה כשאמרנו בפעם הראשונה שאונר"א תומכת טרור, העולם הפסיק לממן אותם", היא אומרת ומדגישה כי בשלושת חודשי הקפאת העברת הכספים מהעולם לאונר"א ישראל יכולה הייתה לנצל את ההזדמנות ולפעול לסילוק אונר"א משטחה, והמהלך היה מתקבל ומובן הרבה יותר וממילא המחיר הדיפלומטי שישראל הייתה משלמת על כך היה נמוך בהרבה מכפי שהוא היום.
בחודשים אלה של הקפאה, אומרת נגה ארבל, המדינה היחידה ששיתפה פעולה עם אונר"א והעבירה לארגון כסף, למעט מדינות ערביות מסוימות, הייתה ישראל. לאחר שלושה חודשי הקפאה ודו"חות או"ם שלא פטרו את אונר"א מאחריות לטרור, חזרו מדינות העולם להעברת הכספים והסיוע. בפועל, היא אומרת, המשמעות היא שישראל מפרה את מחויבותה לסלק תומכי טרור משטחה, ובשם מחויבות בינלאומית זו הייתה יכולה וצריכה לפעול נגד הארגון. בכך היא מזמינה על עצמה לחצים בינלאומיים להמשך פעילותו של הארגון בשטחה.
בדבריה מזכירה ארבל כי אונר"א עזה פועל בימים אלה מבניין השגרירות האירופית בירושלים שמחזיק קונסוליה לרש"פ בירושלים, וגם כאן יש לתת את הדעת על כך שהשגרירות האירופית לרש"פ יושבת בירושלים בעוד השגרירות בישראל נמצאת בתל אביב.
עוד אנחנו מבקשים מארבל להרחיב אודות הנתון שציינה ולפיו אין לאונר"א זיקה מלאה לאו"ם, והיא מסבירה שלא מדובר בארגון של האו"ם למטרות חסינות. "מדובר בארגון נפרד תקציבית. רק חמישה אחוזים מהתקציב מגיעים מהאו"ם. כל השאר מגיע מתרומות. מנדטורית הארגון לא קשור להיררכיה של האו"ם", היא אומרת ומסבירה כי החסינות המדוברת נוגעת לארגונים ששייכים לאו"ם והמשמעות היא שאם גוף כלשהו שכזה פועל שלא כיאות התלונה תגיע למזכ"ל האו"ם. במקרה של אונר"א לא ניתן לפנות למזכ"ל האו"ם מאחר ואין למזכ"ל האו"ם סמכות מחייבת כלפי העומד בראש אונר"א.
המידע על כך התברר כאשר היה ניסיון לאכוף על בית הדין לענייני עבודה של אונר"א את החלטת בית הדין לענייני עבודה של האו"ם, פורסמו הסברים מפותלים של האו"ם שמבהיר למה לא ניתן לעשות זאת, ועיקר ההסברים הוא שאונר"א אינו ארגון הכפוף להיררכיה של האו"ם וכדי להחיל את ההכרעות שנקבעו באו"ם היה צורך בחתימה על הסכם מיוחד.
בנוסף, היא אומרת, בהחלטת האו"ם לכינון אונר"א, אותה החלטה שהממשלה בישראל מצטטת כראיה לכך שמדובר בארגון של האו"ם, שם ממש נכתבה בסעיף 17 בקשה ממדינות להעניק לאונר"א חסינות, והמשמעות היא שללא היעתרות לבקשה הזו אין חסינות אוטומאטית, וגם האו"ם יודע על כך.
"ב-67' הענקנו לאונר"א חסינות וציינו שפקודת החסינות של האו"ם יחולו עליהם והאו"ם בתשובה לכך כותב שכל אחד מהצדדים יכול לבטל את ההסכם בכל שלב", אומרת ארבל כראיה נוספת לכך שלא מדובר בחסינות אוטומאטית שחלה בכל מקרה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר זוכרים שהאו"ם בעצמו הוא שכתב את הסעיפים המדוברים והגדיר את חסינות אונר"א ככזו התלויה בהסכמה נפרדת וגם כזו הנתונה לשינוי בכל עת על פי החלטת כל אחד מהצדדים.
לדבריה אין כל סיבה שהמערכת המשפטית והדיפלומטית בישראל לא תדע את כל הנתונים הללו שאינם חדשים לאיש. היא עצמה, בכהונתה במשרד החוץ, אמרה זאת שוב ושוב בכל הזדמנות בה התחלפו הגורמים הרלוונטיים במשרד, אך דבר לא השתנה בתפיסה הכללית, "לא רצו לשמוע".
עוד שאלנו את ארבל אם יתכן ומאחורי ההתנהלות הישראלית התמוהה עומד החשש מהרגע בו אונר"א ייסגר וממנו והלאה תצטרך ישראל לטפל ברווחה, חינוך, בריאות, תקשורת, תכני לימוד ועוד. אולי נוח לישראל הרשמית להמשיך במתכונת הנוכחית. על כך משיבה ארבל, ומזכירה כי האינטרס הישראלי אמור להיות שאונר"א לא תפעל, "כי כשאונר"א עושה זאת במימון בינלאומי אנחנו מקבלים חמאס וטבח. אונר"א מלמדת טרור, אונר"א מלמדת ילדים מגיל גן שהדבר הטוב ביותר עבורם הוא למות". לטעמה גם הניסיון הדבר על כך שניתן לבצע שינויים באונר"א הוא ניסיון מנותק מהמציאות. "לישראל יש אינטרס שמערכת החינוך של אונר"א תתרסק ולא תחזור אף פעם. אונר"א זו זכות השיבה, וזכות השיבה היא המצאה של משהו לא קיים ואם המצאה הזו תתקיים אי פעם היא תשמיד את מדינת ישראל".
"האנשים שמנסים לשמר את אונר"א בטענה שזה אינטרס ישראלי הם מטורללים שעדיין מאמינים בשתי מדינות, ולא מבינים שתהיה כאן מדינה אחת, או שניקח אחריות וזו תהיה מדינה יהודית שנותנת זכויות אדם לכולם, כולל לערבים, או שתהיה כאן מדינה ערבית שמתעללת גם באנשיה. המטורללים שעדיין בעניין של שתי מדינות וחושבים שיוכלו להקים מדינה ערבית ולשרוד מנסים לשמר את אונר"א בשביל זה, כדי לאפשר הקמה של מדינה ערבית עוינת בין הירדן לבין הים. האנשים השפויים יודעים שצריך לסגור את אונר"א כי היא משמרת בדיוק את האפשרות הזו".