רובו הגדול של הציבור החרדי איננו שותף לפרויקט הציוני ברמה העמוקה ביותר. חוסר השירות שלו בצה"ל איננו ענין צדדי אלא קשור לליבת הזהות שלו. הוא רואה בעצמו ציבור שייעודו הוא לימוד תורה והוא רואה בתפילה פעולה מועדפת על אחיזה בנשק, הן בשעת שגרה והן בשעת צרה.
נכון, מדובר בציבור ענק של כמיליון ורבע איש, וממילא הוא כולל המון דוגמאות של "יוצאים מן הכלל" הכלולים בעשרת האחוזים בשוליים המתונים יותר שלו, אך אלו רק מעידים על תשעים האחוזים הנותרים, שכדברי ההלצה הידועה, הם הם אלה שמוצאים שם רע לכל היתר.
הניסיונות המרשימים, הרבים והמגוונים שנעשו בעשורים האחרונים לשנות את התמונה הרחבה הזו - לא צלחו בכלל. הלוואי שיצלחו בעתיד, אך אם בכלל, עתיד זה לא נראה קרוב בשום אופן.
נתוני יסוד אלו ברורים לכל מי שמנסה ללמוד ולהבין את המצב, ולמעט עבור אופטימיסטים מושבעים במיוחד, הם אינם בסיס לשינוי או למשא ומתן ככל שמדובר בליבת הציבור החרדי.
לתמונת המצב הזו שלוש נגזרות חשובות שמוטב שנזדרז לאמץ:
1. הציונות מעולם לא הסתמכה על החרדים. אלא פעלה בלי החרדים ולמרות התנגדותם. כך גם כיום, למרות סירובם העיקש, עם ישראל נדרש להגן על חייו ועל מדינתו ללא השותפות החרדית. זה לא כי יש מידה כלשהיא של צדק או יושר באי-התגייסותם אלא רק מפני שאין סיכוי נראה לעין לגייס את רובם, ומפני שהסיסמאות "נמות ולא נתגייס", או הצהרותיו המכוערות של הרב הראשי הספרדי על ירידתם מהארץ במקרה של "גזירת גיוס" - משקפות באופן אותנטי לגמרי את דעת הרוב החרדי.
הסכנה האסטרטגית בפניה ניצב עם ישראל כיום מחייבת אותו להגדיל באופן דחוף את ציבור המשרתים. אחת הדרכים לעשות זאת היא להחזיר את השירות הסדיר לשלוש שנים מלאות כפי שהחליטה הממשלה בצדק בתחילת השבוע.
ההתנגדות של היעוץ המשפטי להחלטה זו בגלל אי גיוס החרדים משקפת היטב את הניתוק המצער של גלי בהרב-מיארה וגיל לימון מהצרכים הלאומיים של מדינת ישראל אפילו כאשר מדובר בנושאי בטחון דוחקים וכן את הגיוס המתמשך שלהם לפוליטיזציה על-מלא של כל סוגיה שעל הפרק תוך המצאת עילות ומניעות משפטיות גם כאשר אין להן כל עיגון בחוק.
2. בהינתן המצב שתיארתי, צריך לגזור ממנו את היחס לציבור החרדי בשאר התחומים. ההחלטה הטריה של ועדת השרים לענייני חקיקה, שאמורה לעלות לקריאה ראשונה השבוע, ולפיה יש לתת ייצוג הולם ואף מועדף לציבור החרדי ברשויות ותאגידים ציבוריים, היא החלטה שערורייתית ומקוממת. מגזר שאיננו נושא בעול עם כלל הציבור, איננו זכאי לחלק שווה בנכסי הציבור ובוודאי לא להעדפה מתקנת.
יתירה מזו, גם השעון התקול של בג"ץ שכבר איבד מזמן את הצפון, אכן הראה את השעה הנכונה כאשר הורה לאחרונה על מניעת תקצוב מן הישיבות שאינן מתגייסות. גם אם זה לא תפקידו של בית המשפט וגם אם הדבר נעשה תוך הישענות על עילות משפטיות נקודתיות, כשלעצמה זוהי הוראה צודקת מאין כמוה.
ושוב, אף שאין לצפות שתוביל לשינוי של ממש בשיעור המתגייסים החרדים. זאת ועוד, בג"ץ נמנע מלהצר את התקצוב לציבור החרדי במקרים אחרים מחשש להחלתה המתבקשת גם על האוכלוסיה הערבית. אך אדרבה, גישה רפובליקנית המתלה חלק מן הזכויות האזרחיות בשותפות הוגנת ובקיום של החובות המינימליות היא גישה הגיונית, צודקת ומתבקשת בהקשר הישראלי - כלפי הציבור החרדי הערבי כאחד.
3. לבסוף, את השיח של האופוזיציה בשנה האחרונה בנוגע לגיוס חרדים יש לחלק לשני חלקים. חציו האחד עוסק במחאה על הלגיטימיות של חלקים מפעילות הממשלה בשעה שחלק ניכר מחבריה לא שרתו בצה"ל. אני מזדהה לחלוטין עם המחאה הזו בשעה שהיא עוסקת במפלגות ולא באישים פרסונליים. ההפניה של הטיעונים הללו לא רק כלפי החרדים אלא גם כלפי בן-גביר ואפילו כלפי סמוטריץ' בשעה ששניהם מייצגים ציבורים דומיננטיים ביותר במערכים הקרביים של הצבא, על כל המשתמע מכך, מלמדת שגם בטענה הזו נעשה שימוש פוליטי וזול.
חציו השני של השיח הזה עוסק במחאה הציבורית המוצדקת כנגד חוק הגיוס, שהעוול בהעברתו בזמן המלחמה זועק לשמים. גם כאן, התערבבה פוליטיזציה מיותרת אצל נציגי האופוזיציה, הניכרת ברטוריקה האשלייתית כאילו יש סיכוי לגייס חרדים באופן משמעותי, וכביכול יש סיכוי שמן הציבור הזה ומן "המכסות" תבוא ישועה כלשהיא לצורך הדוחק של צה"ל בכוח אדם לוחם.
לולא זיהמה גם כאן שנאת נתניהו את הדיון הענייני, כנראה שתשומת הלב של כולנו היתה מופנית הרבה יותר למאות אלפי החיילים שזכו בפטור משירות מילואים בשני העשורים האחרונים. תר"ש-גדעון ותר"ש-תנופה צמצמו בתקופה זו חלק ניכר מתוך אוגדות המילואים של צה"ל, מתוך הקונספציה הבעייתית - שאויבינו מורתעים, שלא תיפתח מלחמה של ממש, ושטכנולוגיה מתקדמת היא תחליף אפקטיבי ללוחמים. אלו הם האזורים בהם מצוי מאגר זמין של בוגרי צבא, זמינים לגיוס ולהקלה בעול הבלתי נסבל על המיעוט המשרת, מאגר שהיכולת להשתמש בו איננה מושתתת על דמיונות.
הכותב הוא ראש המכללה למדינאות ומרצה במרכז האקדמי שלם