התעברות טבעית בגיל צעיר היא עדיין הדרך המומלצת ללידת ילדים בריאים.
יחד עם זאת, שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות מאפשרת לאישה להקים משפחה לאחר חתונתה גם בגיל מאוחר יותר. ככל שהקפאת הביציות נעשית בגיל מוקדם כך סיכויי ההצלחה להרות בעתיד מהביציות המוקפאות וללדת ילד בריא - גבוהים יותר.
שני (41) ותהילה (32), רווקות, שנעזרו במכון פוע''ה בהליך שימור הפוריות, משתפות את הסיבות לעבור הליך זה במקביל לחיפוש זוגיות ואיך הוא השפיע על חייהן.
"תקופה ארוכה לא חשבתי לחפש עוד מידע, כי עצם המחשבה על כך הייתה להודות שוויתרתי על האפשרות להביא ילדים לעולם במסגרת זוגית רגילה". אומרת שני.
"'הקפאת ביציות' זהו שם קוד בציבור לרווקות מאוחרת, וסימן לכך שהתייאשת", מחזקת את דבריה תהילה.
אז מדוע בכל זאת ניגשתן להליך?
"הייתי בת 37 כשעברתי 'שימור פוריות', בת בכורה להוריי, מסביבי הרבה בני משפחה וחברים כבר נשואים והורים לילדים, אפילו כמה מאחיי כבר עברו שלב, אבל אני עדיין לא מצאתי את האחד שלי. אם הייתם שואלים את שני של לפני עשור פלוס, איפה היא תהיה היום, היא לא הייתה מעלה על דעתה שהיא תהיה ללא זוגיות וילדים, אלא בשלב של הקפאת ביציות. הייתי היועצת לענייני שידוכים וזוגיות לחברותיי. אך עם השנים הגיעו התובנות, החיפוש עצמי ושברונות הלב. מה שכן, תמיד היה לי ברור שעל אימהוּת אני לא מוותרת", מספרת שני.
הצטרפו עכשיו למיזם גיוס ההמונים של מכון פוע"ה והוסיפו חיים
"אני עובדת לצד חברה, רווקה מבוגרת שכבר משמלאו לי עשרים ותשע, היא לא מרפה..." היא הקפיאה ביציות לפני כמה שנים וניסתה בעבר לעניין אותי בנושא. הפעם באמת הקשבתי להמלצותיה, בגיל שלושים ואחת עברתי את השימור". מוסיפה תהילה את נקודת מבטה
איך מתחילים?
שני: "לפגישת הייעוץ עם ד"ר מוריאל ירחי, מנהלת תחום שימור פוריות במכון פוע''ה, הגעתי דף די חלק. לא רציתי לחקור יותר מדי, כי פחדתי ששוב אתקל במידע שישנה את דעתי. הגעתי אליה לבד. לא סיפרתי להוריי וגם לאף אחד שאני החלטתי לברר במה העניין. כבר בפגישתנו הראשונה הבנתי שמדובר ברכבת הרים אמוציונלית, עוד לפני שאת בכלל פוגשת הורמונים. חשתי כי למרות שאין ביננו היכרות מקדימה, מוריאל היא מסוג האנשים, שאם הייתי יכולה לבחור, זה היה נחמד שיהיו לצידך, שיחזיקו לך את היד כשאת פוחדת, או יגישו לך שקית וטישו משום מקום כשאת חשה בחילה".
תהילה: "מוריאל ממש התחילה מאפס. הסבירה לי על בדיקת האולטרסאונד שעלי יהיה לעבור כמו גם על כל הבדיקות העתידיות האחרות ושלחה אותי לרופא שיש ביניהם אמון מלא. אני לא יודעת מאיזה שיעור הברזתי באולפנה, אבל איכשהו פספסתי את ההסברים על מערכת הרבייה הנשית. לא ידעתי, למשל, שאישה נולדת עם מספר קבוע של ביציות, והחל מגיל 35 חלה ירידה ב'רזרבה השחלתית', שזה תהליך של ירידה משמעותית בכמות הביציות. האיכות חשובה אף היא ותלויה בגיל האישה, כך שרצוי להיכנס להליך מוקדם ככל האפשר, כשהביציות עדיין 'צעירות'. בכל חודש מרגע קבלת הווסת החודשית, קבוצה של זקיקים, שבתוכם מבשילות הביציות, מתחילה במרוץ, כשלרוב רק אחד מקבל מספיק הורמונים כדי לגדול ולבייץ".
"זו הסיבה שמזריקים הורמונים, כדי שכמה שיותר זקיקים יתפתחו, ויהיה אפשר לשאוב כמה שיותר", מסבירה מוריאל בלהט.
המילה תהליך נשמעת כמו מסע, מה כולל התהליך?
"לאחר הזריקות, כשהרופא מזהה שיש כמות זקיקים בגודל המתאים, מתכוננים לשאיבה. חשוב לי ללוות את הבנות בכל התהליך , החל מקבלת ההחלטה לביצוע השימור ,דרך הסבר מפורט על כל אחד מהשלבים כולל עדכון רציף על התגובה בכל שלב ומה פשרו, וכלה לאחר סיום ההליך, עד שאני נוכחת לראות כי המטופלת חזרה לאיתנה ולשגרת יומה לכתחילה. יש לציין כי הליווי והתמיכה מטעם מכון פוע''ה הוא ללא עלות כלל." מדגישה ד''ר ירחי.
"השאיבה עצמה נעשית בהרדמה מלאה ונמשכת כ־20 דקות ובסיומה פונים לאשפוז יום. למחרת השאיבה, אחרי בדיקת מעבדה, מקבלים טלפון המבשר על כמות הביציות שהצליחו להקפיא. חשוב לציין כי תהליך השימור מלווה בהשגחה צמודה ופיקוח מוקפד של נשים שעברו הכשרה לכך במכון פוע''ה". מוסיפה ירחי.
תהילה: "אני מהר מאוד הבנתי שאצטרך עזרה. אני פוחדת נורא ממחטים, בייחוד מכאלה שאת צריכה לנעוץ בעצמך בבטן התחתונה, וזה החלק שהטריד אותי יותר מכל. אבל מוריאל המקסימה דאגה אפילו לשלוח אחות מתנדבת שתלמד אותי איך עושים זאת".
הצטרפו עכשיו למיזם גיוס ההמונים של מכון פוע"ה והוסיפו חיים
שני: "התהליך אין ספק מטלטל גם רגשית. לא אשכח את ההודעה שקיבלתי כי לפי הבדיקות שעשיתי באותו בוקר אני לקראת שאיבה, אך מתלבטים לגבי המשך הטיפול, מאחר שהרופא ציפה לתוצאות שונות. את ההמשך אני לא כל כך זוכרת כי מאותו רגע נכנסתי להתקף בכי וכל מה ששמעתי הוא – "אין לך מספיק ביציות". מיד יצרתי קשר עם מוריאל כמו תמיד, והיא הייתה קשובה , מכילה ונותנת תקווה. הסבירה לי מבחינה רפואית את ההשלכות והעניקה לי תמיכה רגשית ואמפתיה שכל כך הייתי זקוקה לה בשלב הזה. כשאת רווקה כל כך הרבה שנים, את מתרגלת ללבד. בהתחלה זה מרגיש נורא לבוא לבד לאירועים שונים, אבל עובר זמן והרגשת הבדידות מתקהה מעט. לפעמים אפילו הליכה לים לקרוא ספר עם עצמך בשקט, או לקום מתי שבא לך ללא עול, הופכות לחוויות ממכרות שאת תוהה איך תצליחי להיגמל מהן בבוא העת. הלבד הזה גם גורם לך קצת להקשיח את הלב ולא להיראות פגיעה וחלשה. אבל הפעם זה פגע בי בבטן הרכה , תרתי משמע, ומוריאל נתנה לי ארשת בטחון".
תהילה: "גם לי הייתה חוויה דומה. ברגע הראשון את ישר מאשימה את עצמך ויש תחושת כשלון. המחשבה שהציפה אותי באותו רגע הייתה כי הגוף שלי אכזב אותי ולא עשה את מה שציפיתי ממנו. או אולי לא הזרקתי טוב. אוטומטית רציתי לסמס לכל מי שאני מכירה שהקפיאה ביציות, ולברר כמה שאבו לכל אחת. לא היה לי מושג מה נחשב ל"הישג" בעולם הקפאת הביציות. מוריאל כמובן דאגה לטעת בי את ההבנה שמדובר בתהליך אינדיווידואלי, שתלוי בכל כך הרבה גורמים, וכמות היא רק נתון אחד שלא קובע הכול וליבנו את ההחלטות יחד. זה מה שהגוף שלי עשה, וזה הכי טוב ונכון עבורי".
מה היו ההתלבטויות?
שני: "ראשית, איך לגשת למשהו שאין לי מושג איך ארגיש פיזית או נפשית. וגם שמעתי שהטיפול ההורמונלי, גורם להשמנה ואני בחורה רזה שיוצאת לדייטים."..
תהילה: "פחדתי שאתקשה להכיל את תופעות הלוואי מההורמונים. אבל האמת, ההשפעה הכי משמעותית הגיעה דווקא אחרי השאיבה. בגלל העלייה החדה בהורמונים והצניחה הפתאומית בסיום ההזרקות. מוריאל עודדה והייתה איתי בקשר יומיומי והרגיעה כי זו תופעה נורמלית לחלוטין ותחלוף כשאקבל מחזור.
מה היו התגובות מהמשפחה ומהסביבה? למי כדאי לספר?
"לדעתי – לכולם!", אומרת תהילה בנחרצות.
"השיתוף מנרמל את השיח סביב הנושא הרגיש הזה. ככל שהבנתי שמבחינתי ההליך הזה הוא דבר שצריך לעשותו, ואין לי במה להתבייש - פטפטתי עליו עם כל מי שרק היה מוכן לשמוע."
שני: "האנשים הקרובים אליי דאגו להעביר לי את המסר: "זה מה שבחרת, אנחנו איתך", וזו ההרגשה הכי חשובה שאפשר לתת למישהי שעוברת את ההליך הזה. למרות שאני מבינה נשים שיעדיפו לשמור על ההליך בדיסקרטיות, אבל החיבוק שקיבלתי מהסביבה עזר לי מאד".
טיפים לבחורות שמתלבטות או מתחילות את התהליך?
שני, בהתרגשות: "תמשיכו את שגרת החיים. עבודה, דייטים, כושר. למדתי גם בסוף להזריק לבד, זה נותן שליטה על הגוף. לי היה גם טוב להקיף את עצמי ולדבר את הקושי שלי. לא לשכוח, כי התהליך חשוב לעתיד שלי וקיבלתי החלטה לספוג את הקשיים".
תהילה: "אני גרה בצפון והייתי בעיצומו של התהליך בדיוק בפרוץ המלחמה וכל הלחץ והטלטלה שכולנו חווינו. למרות זאת החלטתי להמשיך את התהליך. זה נתן לי פרופורציות. עם כל האובדן מסביב, התחושה היא שתפקידי כעת להביא חיים ותקומה כהמשכיות לעם הנצח , וזה המסלול שלי כעת להגיע ליעד ואני חייבת לעשות זאת למרות שזה לא קל. אין אחת שלא חוותה איזה שברון לב בחייה, אז תהליך השימור הוא לא יותר כואב, וחייבים לעשות זאת כדי לא להתמודד עם שברון לב מהסוג שלא נוכל לרפא"
ד''ר מוריאל ירחי, האם בסופו של דבר התהליך הזה יכול להחמיר את תופעת הרווקות המאוחרת, כי אתם 'עוצרים את הזמן' לנשים?
דווקא העיסוק בנושא זה הביא נשים להתקדם גם עם נושא הנישואים. עצם הקפאת הביציות נותנת להן שקט. הן באות לפגישה שלוות יותר. מרביתן אפילו מספרות לבחורים אחרי כמה פגישות שהן הקפיאו ביציות וזה משרה בטחון ורוגע.
הצטרפו עכשיו למיזם גיוס ההמונים של מכון פוע"ה והוסיפו חיים
ואיפה אתן כיום?
"למרות שכל הנתונים לא היו לטובתי ואף עשיתי ארבעה סבבים, לפני כשנתיים זכיתי להכיר את בעלי והתחתנו עם חשש גדול. הרופא התנסח בזהירות, וידעתי שזו לא ממש תעודת ביטוח במיוחד לאור מצבי, אך חודשיים לאחר החתונה עברתי טיפול והבאנו לשימוש את הביציות המוקפאות. היה לנו נס. הטיפול הצליח. יש לנו כיום בת מקסימה ,כמעט בת שנה. מוריאל דאגה לומר לי כל הזמן: אנחנו נעשה את ההשתדלות וה' יעשה את שלו", מספרת שני בהתרגשות.
ותהילה מוסיפה: " אני עדיין בדייטים. המלחמה לא היטיבה גם עם זה. כעת אני יוצאת עם בחור שהיה שבעה חודשים במילואים בעזה. זה מרגיש שאולי יש לזה סיכוי אבל נוספו גם אתגרי המלחמה. אני דואגת להזכיר לי ,כי ישנם דברים שנמצאים בשליטתי וישנם שלאו. המצב בחוץ, אינו תלוי בי, ואני עושה את המיטב מבחינתי, מתפללת שזה מצב זמני שיחלוף ב''ה בקרוב".
מוריאל, נשמח למילות סיכום בבקשה
"אנו בפוע''ה, מאמינים כי תפקידנו להשרות רוגע ובטחון ולתת מעטפת תומכת ואוהבת. בדיסקרטיות וברגישות נשתדל להסיר את מחסום ההסתרה והבושה, לתת לנשים כוח להתמודד יחד במסע הכול כך משמעותי הזה, ולתת תקווה כי לכל אחת מגיעה הזכות להיות אמא!"
הרב מנחם בורשטין, מייסד וראש מכון פוע"ה: "שימור פוריות מהנושאים החשובים שאנו מקדמים במכון במשך עשור. מדובר בהליך שיש לו חשיבות עצומה עבור חייה של אישה בגילאי 30-40 שאינה נשואה ורוצה להקים משפחה ברגע שתוכל. יש לנו כחברה אחריות לסייע לה. אני ממליץ בפה מלא וללא התלבטויות על ההליך של שימור פוריות לנשים רווקות, גרושות ואלמנות. זה לא במקום להתחתן". הרב מרגיע. "התהליך הזה מאפשר אחרי החתונה לידות במרווחים יותר מאוזנים ושימוש בביציות שהוקפאו עד גיל 50 פלוס. מדובר בתעודת אחריות לכל דבר ועניין".
לפני כעשור אישר משרד הבריאות לנשים שמלאו להן 30 שנה אך טרם מלאו להן 41 שנה, להקפיא ביציות, שלא מסיבות רפואיות. כל אישה (רווקה או נשואה) יכולה לעבור עד שישה מחזורי טיפול. מגיל 30-35, יש אפשרות להקפיא עד 25 ביציות, ומגיל 35-41, מתירים עד 35 ביציות. בעוד שצעירות לא דתיות יפנו מהר יותר לאופציה של הורות יחידנית, משותפת או הקפאת עוברים, הרי שבחברה הדתית עדיין מאמינים במוסד המשפחה ומעדיפים להקפיא ביציות לצורך מימושן במסגרת הנישואין בעתיד.
מכון פוע"ה מסייע לעשרות אלפי פונים מהארץ ומהעולם החווים קשיים בתחומי הפוריות, ההריון, הלידה, הגנטיקה, טהרת המשפחה ואישות למעלה מ- 30 שנה. הם מקבלים מעטפת מקצועית המשלבת בין התחום הרפואי ההלכתי והרגשי כדי להביא את הפונים להצלחה המדוייקת עבורם באופן יעיל ומהיר ככל הניתן.