סיכולם הממוקד של המחבלים בשבת האחרונה וההיתכנות הגבוהה לחיסולו של מוחמד דף הציפו בתקשורת את שאלת החשש מהשלכות קשות לגורלם של החטופים המוחזקים בידי חמאס.
בראיון לערוץ 7 מביע צביקה מור, אביו של איתן החטוף בעזה, ביטחון בכך שדווקא חיסולים שכאלה מקרבים את יום שובם של החטופים למשפחותיהם.
את השיחה עמו אנחנו פותחים בשאלת תחושותיו האישיות, אם הוא חושש לבנו בעקבות החיסול. "אני לא חושש. החמאסיקים לא טרחו לחטוף את החטופים ובתוכם הבן שלי כדי להפסיד אותם בגלל גחמה רגעית ועצבנות רגעית שלהם בעקבות פעולה שלנו. הם יודעים שהם מחזיקים קלפים מאוד יקרים עבור החברה הישראלית, ולכן אין לי חשש לשלומם של החטופים".
עוד הוא מוסיף ומספר כי אינו שומע קולות חוששים גם מקרב משפחות חטופים אחרים, גם לא משפחות שאינן מזוהות עם פורום תקווה בראשו הוא עומד. גם משפחות מטה החטופים מבטאות עמדה דומה בשיחות עמו. "בעבר אירועים כאלה היו גורמים להתלקחות, ליציאה לרחובות וחסימת כניסה לקריה ולגל שלם של ביקורת כלפי הממשלה שהיא מסכנת את החטופים. אין לדבר הזה זכר היום. התגבשה אצלם ההבנה שהאמירה של פורום תקווה, שללא לחץ צבאי לא נראה את החטופים לעולם, צדקה, לא כי אנחנו מתנחלים הזויים שמחפשים נקמה אלא כי זו הדרך מול אויב כזה. לכן אין זכר לאמירות על סיכון החטופים וכו'".
בעיני מור לא רק שחיסול ראשי הטרור אינו מסכן את החטופים, אלא אף מקרב את השבתם, והוא מסביר: "אין שום ספק שזה מקרב אותנו לחטופים. חמאס תקף כי הוא זיהה את המצב החברתי שלנו במדינה, החולשה הצבאית והחשש מיציאה למלחמה, המוסר המעוות ששולט בצבא, מוסר של סיכון חיילינו על פני פגיעה באויב, וכשהם רואים אחרי תשעה חודשים שאנחנו עושים פעולה שוברת שוויון, פצצות של טון מה שלא בטוח שהשתמשו בהן במלחמה הנוכחית, הם לומדים שאנחנו לא הולכים לוותר, ולא רק שנמשיך את המלחמה, אלא נגביר אותה. כך שמעבר לסיכול הממוקד של דף, שאני מאחל שהעולם נפרד ממנו, הוא גם פוגע בחמאס אסטרטגית כי הרמטכ"ל שלהם הלך, אלא שיש כאן גם פגיעה מוראלית, שאנחנו מחפשים אותם ונרדוף אותם עד יום מותם".
גם אמירה זו, שהחיסולים יקרבו את השבת החטופים, גם היא חלק מהתובנה שהתקבלה בקרב משפחות החטופים, אומר צביקה מור. "הם מבינים לחלוטין שללא לחץ צבאי לא נגיע לשום דבר. הלחץ הצבאי הכרחי כדי להגיע לעסקה, ואני מייחל למשהו טוב יותר, לכניעה ולא לעסקה. אני מייחל ליותר לחץ, לסגירת פילדלפי, לחשיפת מנהרות של הברחות והם ייחלשו כשהאמל"ח שלהם ייגמר והמורל שלהם יירד, וזה יקרב אותנו לחטופים".
על רקע הדברים הללו אנחנו שואלים את צביקה אם היחס אליו ואל אנשי הפורום מצידם של בני משפחות החטופים האחרים השתנה והוא משיב בחיוב: "ברוב המוחלט של המשפחות היחס השתנה חד משמעית. בגלל שהפורום גדל פתאום מבינים שזה לא רק צביקה, דיצה ואליהו, אלא שיש כאן משפחות פעילות שמשדרות עוצמה לעם ישראל שמקבל באהבה את הקולות האלה ואת העוצמה הזו. הם שומעים שאני מתבטא בצורה מכבודת ואנשים למדו לכבד דעה אחרת".
צביקה מספר על פוסט שפרסם בפניה למשפחות החטופים, ובו כתב ש"במקרה שלנו זה הפוך על הפוך. דווקא ההתנגדות שלנו לעסקה עוזרת לצוותי המו"מ להתקדם לעסקה. משום שצוות המו"מ מראים לאמריקאים שהציבור בישראל מתנגד ואפילו משפחות החטופים לא מוכנות לקבל את העסקה הנוכחית, וזה גורם לכך שהאמריקאים לא ילחצו עלינו אלא על חמאס שיצטרך להתגמש".
התגובות לפוסט זה הגיעו מאנשי המעגל השני, כלשונו של מור, כאלה שאינם בפורום תקווה אך קרובים אליו, בעוד המעגל השלישי, הרחוק יותר, זה שדורש עסקה בכל מחיר עכשיו וכו' "משם לא קיבלתי שום דבר, אבל אני מניח את הדברים כחומר למחשבה".
לשאלתנו אם הוא מעריך שהשיח על חשש לשלום החטופים בעקבות החיסול הוא רק נחלתה של התקשורת בלבד, או שמא ישנם מי ממשפחות החטופים ששותפים גם הם לחשש הזה, משיב צביקה מור ואומר כי "יכול להיות שיש גיבוי מצד חלק קטן של המשפחות. ישנו חשש מסוים. מפילים כאן שמונה פצצות של טון וזה מעלה חשש שמא אם יש חטופים בקרבת מקום הם אולי נפגעו, אבל לי ברור שבמפת השליטה הצה"לית כשיש ספק לא תוקפים שם". ומה באשר לחשש שמכאן והלאה בכירי החמאס יקיפו את עצמם בחטופים כתעודת ביטוח? על כך אומר מור כי "החשש הזה מקנן בליבה של כל משפחה. יש אמירה לא מבוססת שבוודאי סינוואר מקיף את עצמו בחטופים, אבל אין לנו ביסוס לאמירה הזו. אני סבור שאם הייתי במקומו כך הייתי נוהג".
להערכתו השיח החושש הזה נובע מחוסר האמון במערכת שנוצר בעקבות הטבח בבוקר שמחת תורה. חוסר אמון זה מעלה תהיות ושאלות על התנהלות הדרג המחליט והכרעותיו, על ניהולה האסטרטגי המלחמה וגם על ניהול המו"מ. "יש כאן בעיית אמון אבל אני אומר לעצמי שמכיוון שאלו האנשים הממונים אני נותן אמון ברמה מסוימת ועם זאת אני שואל שאלות".