אהובנו אברהם הרצליך עלה לגנזי מרומים. הבוקר הלך לעולמו בשיבה טובה ר' אברהם הרצליך, איש האדמה, איש ארץ האבות, איש השפה העברית, איש היודע את שיח העץ ותבואת השדה, איש הרועה את צאנו בחמלה, איש המופת.
את אברהם פגשתי לראשונה לפני 45 שנים בירושלים, כשהוא בא לפגוש את הרב כהנא הי"ד, ולשכנע ולהפציר בו, שלולא החזרה הפיזית לאדמה בחקלאות ורעיית צאן נאבד את הארץ הטובה את מרחבי הגליל והנגב ואת הרכס ההררי מן הגלבוע בואך דרום הר חברון. המראה שלו היה שובה לב ומסקרן.
אוחז מקל, עוטה מעיל צמר סרוג, ולראשו ספק כיפה גדולה ספק מצנפת. דיבורו במבטא תימני ח' וע' ות' רפויה, עיניו יוקדות והוא פורס את משנתו בדבקות שוב ושוב. את ארץ ישראל יש לכבוש על ידי החזרה אל האדמה אל הטבע, ובמיוחד אל רעיית הצאן, ממש כמו אברהם אבינו כמו דוד המלך. הייתי נער והוא פנה אלי ואל חברי בהצעה, שנשמעה יותר כמו דרישה. הוא סיפר שהוא גר בכפר זיתים הסמוכה לטבריה, שם יש לו דיר גדול ובו מאות עיזים וכבשים, אותם הוא רועה בהרי הגליל בשדות ובמרחבים.
ועכשיו הוא החליט לעבור עם הצאן שלו להרי חברון ולשים את משכנו בסמוך לקרית ארבע חברון. היינו משוכנעים שהוא מתכוון להעביר את הצאן בשינוע רכוב, אך הוא מיד הסביר שהוא מתכוון למסע רגלי, לאורכה של הארץ, ולכן הוא זקוק לרועי צאן נוספים, שיתנו מענה לעדר הגדול במסע ארוך שיימשך כמה שבועות. המראה המיוחד, הלבוש המשונה, ונגינת המבטא התימני האותנטי של היהודי שנולד בארה"ב, התמימות והכנות, לקחו אותי בדמיוני אלפי שנים אחורה.
החלום של ר' אברהם לעבור עם צאנו ומשפחתו הברוכה והיפה אל הרי חברון, התעכבה שנים אחדות. מאז התוודעתי יותר ויותר את האיש ואל שיחו המרוכז בגאולת ישראל ובנין מקדש. זה התחבר אל הדבקות שלו בטבע ובאורח חיים יום יומי, המתרחק מהמזויף מהמעובד והסינטטי, הרבה לפני 'שומרי הסביבה והאקלים'. התפעמתי מעבודת ה' המיוחדת שרעיית הצאן היתה חלק מרכזי בה, כשאל המרעה היה יוצא ברגל או רכוב על סוס, תפילין לראשו טלית בבגדו ובתיקו רמב"ם וחומש ללימוד סדור לשוח בשדה לצד פעיות הצאן.
אברהם מרבה היה לספר כיצד הוא מטפל בצאן, מזהה את הטלה שנחלש ומספק לו לעת ערב עוד חצי ק"ג שעורים שיתחזק, מזהה את הכבשה הפצועה ונותן מזור לפצעיה בידיו האמונות. את הדריכות לסייע בהמלטות גם באישון לילה. במסירותו התמדתו הדביק את כל את אחד עשר ילדיו, בני ביתו. מגיל פעוט ידעו כל ילד וילדה את מלאכת המרעה, את מסיק הזית ואת עת איסוף ירק השדה לרפואה ומאכל.
שנים אחדות אחרי אותו מפגש, פגשתי בו שוב. הבנים שמואל ויהודה לאורך ימים טובים, הצטרפו לישיבת הרעיון היהודי של הרב כהנא בירושלים. בתו טליה נישאה לבנימין בנו של הרב כהנא. ההיכרות עם המשפחה המופלאה העמיקה ולימדה אותי עליו עוד ועוד. על עבודת ה' תמימה, חריצות, ישרות וענווה, בה הוא הדביק את כל סביבתו.
בשעה זו, מגשים אברהם את חלומו לעבור מן הגליל אל ההר, ובצוותא עם צאנו שם פעמיו אל הרי השומרון, ושם משכנו ליד בניו ובנותיו בישוב תפוח. דמותו המיוחדת הפכה למגדלור לצעירים רבים ברחבי יהודה שומרון. על הרי השומרון ועמק שילה, על הר חברון וגבעות בנימין, נראו עוד ועוד צעירים יהודים הרועים את צאנם, בדרכו של סולל הדרך, ר' אברהם, רועה הצאן מכפר תפוח.
בחורף תשס"א המשפחה הושברה, עם הרצח של חתנו האהוב הרב בנימין כהנא ובתו חמדת ליבו טליה הי"ד. כבד היה משא האבל, אך לא פגעה מאומה בנחישותו להמשיך בהנהגה תמימה במסעו העולה בית אל, לדרוש את מקדש ה'.
אברהם הכיר כל עץ וכל צמח כל גבעה ומצוק מעיין ומקווה מים, הם גם הכירו אותו והנהנו לו כשהוא ליטף אותם במבטו מידי יום עם עלות השחר כשהוא מוביל את צאנו. עתה אוספת אותו האדמה הטובה והאהובה אליה.
ר' אברהם היה לנו מגדלור בחייו והותיר לנו צוואת חיים בפטירתו, לא לוותר, להאמין, לזקוף ראש, להמשיך את מורשתו עם המשפחה המופלאה שהוא הותיר, ההולכת בדרכו בענווה ובתמימות.