העיתונאי רונן ברגמן תוקף היום בחריפות ב'ידיעות אחרונות' את השרים אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', על שהם, באופן מקרי, יודעים 'לנבא' מה צפוי במו"מ עם החמאס על עיסקה לשחרור החטופים, ומפרסמים את ה'נבואות' שלהם ברגעים קריטיים במשא ומתן, על מנת לטרפד אותו.
ברגמן לא אומר זאת במפורש, אבל משתמע מתוך דבריו, שמדובר בהדלפות מגמתיות של השרים המצויים בפרטי השיחות. הוא מצטט "גורם ביטחוני בכיר מאוד העסוק ובקיא, הרבה משניהם, בנבכי המו"מ לעסקת החטופים" הטוען כי "בכל פעם שאנחנו נמצאים על סף התפתחות משמעותית וחשאית, אוחז באחד מבכירי הימין שלימין נתניהו התקף נבואי בו הוא מגלה את הסודות הצפונים, ומסיים באיומים על שלמות הקואליציה. מה שאצלנו הוא רגיש מאוד הופך אצלם לגרסת 'נשרוף את המועדון' - אם תסכימו לתנאי הזה או הפשרה הזו או ההסכמה ההיא של חמאס, נפרק את הממשלה. הנבואות הללו, ההצהרות הללו, שמכוונות פנימה, אבל גם החוצה, עוצרות את האפשרות להגיע לעסקה".
לשרים סטרוק וסמוטריץ', כמו לכל גורם פוליטי במדינה, הזכות המלאה להחזיק בדעות משלהם בכל נושא, כולל בעסקת החטופים. ואם לדעתם העסקה הזו פסולה מלהיעשות מכל מיני סיבות, בעיקר כשהן ענייניות כמו סיכון אזרחי ישראל, זכותם המלאה להביע את דעתם גם אם התוצאה תהיה טרפוד העסקה. דווקא בתקשורת השמאלנית אמורים להכיר את השיטה הזו לעומק, כי מי כמותם השתמשו בה בכל פעם שרצו לטרפד מהלכים של הימין שעמדו בניגוד לעמדתם הפוליטית, כמו הקמת יישובים ביו"ש.
אבל המגוחך ביותר הוא שרונן ברגמן עצמו, תוך כדי הציטוט התוקף את אורית ובצלאל על 'הדלפות' לכאורה של פרטי העסקה, מביא בעצמו את כל פרטי העסקה המוצעת, כידע משלו: "החזרת כל החטופים הישראלים החיים והמתים מעזה. שחרור אסירים פלשתינים, כולל מהכבדים ביותר, אם לא הכבדים ביותר; סיכום סידורי ביטחון שישביעו, לפחות חלקית, את דרישותיה של ישראל לוודא כי 7 באוקטובר לא ישוב לעולם; הפסקת אש מלאה וקבועה; נסיגת צה"ל מרוב אם לא מכל רצועת עזה; הסדר ביניים על השליטה ברצועה ותחילת השיקום שלה". ברגמן מציין כי "זו חתיכת עסקה, מהגדולות והשאפתניות ביותר שנחתמו במזרח התיכון בעשורים האחרונים. ואולם זה עדיין לא אומר שהצדדים על סף חתימה".
אם אכן אלו פרטי העיסקה – טוב עשו הן ברגמן, והן סטרוק וסמוטריץ', שפירסמו את פרטיה לפני שהיא מסוכמת עם החמאס – כדי לקיים עליה דיון ציבורי בישראל.
כי עיסקה כזו, "מהגדולות והשאפתניות ביותר שנחתמו במזרח התיכון בעשורים האחרונים" כדברי ברגמן, אסור שתסוכם במחתרת, במחשכים. מדינת ישראל הסתבכה בעשורים האחרונים ביותר מדי הסכמים מדיניים בעלי משמעות אסטרטגית, שנחתמו במחתרת, ללא דיון ציבורי, וגרמו בסופו של דבר לנזקים כבדים למדינה. בין אם מדובר בהסכם מדיני כמו הסכם אוסלו, ובין אם בעיסקאות לשיחרור שבויים שהמחירים שלהם היו כבדים כמו עיסקת ג'יבריל מ-1985 או עיסקת שליט מ-2011.
הדיון הציבורי הזה לא יכול להיות חד צדדי, כמו שמתקיים ב'ידיעות אחרונות' או ב'ערוץ 12', כשתומכי העיסקה מקבלים את כל הבמה, ומשאירים הערות שוליים למתנגדים לה. מי שסבור שנסיגה כעת מציר פילדלפי או מסדרון נצרים מסכנת את תושבי עוטף עזה, מי שלא מאמין שייתכנו "סידורי ביטחון שישביעו, לפחות חלקית, את דרישותיה של ישראל לוודא כי 7 באוקטובר לא ישוב לעולם" ומי שחושב ששיחרור "המחבלים הכי כבדים" הוא מרשם בדוק לעשרות הרוגים ישראלים בשנים הקרובות, חייב לקבל במה להבעת עמדתו עוד לפני שהעיסקה הזו תיחתם עם החמאס – גם כשברור שהתוצאה הסופית תהיה עיכוב משמעותי בשיחרור החטופים.
אין אזרח ישראלי אחד שלא רוצה לראות כבר היום את כל החטופים משוחררים. גם הדעה שיש עוד דרכים להביא לעיסקה נוחה יותר לישראל, בלי הסיכונים הללו, באמצעות הגברת מנופי הלחץ על החמאס – היא דעה לגיטימית שחייבים לתת לה ביטוי בדיון הציבורי.
רבים בישראל, בעיקר מתנגדי הממשלה הנוכחית, אוהבים לצטט בהקשר אחר את דבריו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי, לואי ברנדייס, כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר". מה שנכון למלחמה בשחיתות, נכון גם להחלטות אסטרטגיות.