האושר שבדרך

ימי ילדותי עברו עלי ביישוב קהילתי – דתי, בהרי הגליל, עם נוף פסטורלי משכר, הניבט מכל עבר. גדלתי כנערה רגילה. ילדות מאושרת סך הכול.

השלווה לא העידה על הבאות. הכול קיבל תפנית חדה, כשמלאו לי שלש עשרה שנים בלבד, עת עברתי מבית הספר היסודי לאולפנה, צעד הדורש מכולן התמודדות עם מסגרת חדשה, וכניסה לגיל ההתבגרות המורכב ממילא.

עבורי זו הייתה גם תחילתה של תקופה נוספת רצופה מהמורות וקשיים אמיתיים לכל הדעות. תלונות אודות כאבים בלתי מוסברים ומסירות שלא תתואר מצד הורי, ואבחנה שלא השתמעה לשתי פנים: הודיה חולה בסרטן!

לאחר ההלם והבכי הראשוניים, בשילוב תחושות של אי ודאות ובלבול גדול, אזרנו כוחות ואצרנו תפילות לצאת למלחמה על חיי. אלו היו שלוש שנים מאתגרות של בדיקות מורכבות, אשפוזים תכופים וארוכים, ניתוחים וטיפולי כימותרפיה מתישי גוף ונפש, במהלכן, גם עברתי בהמלצת הצוות המופלא של מכון פוע''ה שימור פוריות מלווה בהשגחה צמודה ופיקוח מוקפד על כל התהליך.

משניתן האות לחזור לשגרת חיים מסוימת, למודת ייסורים ובעלת מוגבלות, סיימתי את לימודי בתיכון ויצאתי לשירות לאומי עם חברותי כדי להתחיל לטעום מעט מן החיים, כמעט כמו כולן.

באותה שנה, זכיתי להכיר את בעלי לעתיד, ''בוגר'' מחלקה אונקולוגית כמוני, שהרוויח תואר זה בכבוד וביושר. למרות שהיינו צעירים בשנים, הניסיון והבגרות היו מנת חלקנו, ואת המבחן הזוגי הראשון ידענו כי נאלץ לעבור בטיפולים, כשנרצה ללדת ילדים ולהיכנס למועדון ההורות.

לבינתיים, חיינו בסוג של שלווה מדומה. מסביבנו הזוגות החלו ללדת ילדים ולהקים משפחה והרצון החל לנקר גם בנו. כל אותה העת קיבלנו תמיכה, ייעוץ וליווי מהצוות היקר במכון פוע''ה שנתן לנו מעטפת חמה ומקצועית, לצלוח את הדרך יחד. אך לצערנו, כל ניסיונותינו– כשלו.

למגינת לב, במסכת הבדיקות הרבות שביצענו, התבשרנו גם כי חליתי בסרטן מסוג שונה כבעבר ועלי לשוב למלחמת החיים. למיותר לציין כי חשתי כמעין נפילה חופשית לתוך תהום עמוקה וחשוכה. הכאב הנפשי שנשזר בכאב הפיזי היה עצום. הייתי מוצפת, כאובה ועצובה. כל חלומותיי נמחקו ביעף. חושבת רק על הישרדות. המחשבה האם יום אחד אוכל להיות אמא?! – לא נתנה לי מנוח.

בחסדי ה', הבראתי אך נותרתי עם תסמינים כרוניים שונים, ועם התואר הלא מחמיא בעליל:' עקרה'.

לאחר תקופת אבל על ה'אין', קיבלנו החלטה משמעותית ומושכלת, לנצור את הטוב כדי למלא את החלל שנוצר ולבחור לחיות על פי הנתונים שהקב''ה בחר עבורנו. הקדשנו את זמנינו להתמקצעות בלימודים, סיימתי קורס פסיכותרפיה בפוריות במרכז לימוד פוע''ה, בו קיבלתי כלים נוספים לעבודה עם הזוגות המתמודדים. אבזרנו את ביתנו, כבית שוקק שמחה וחיים כדי שבני משפחה וחברים עם ילדים, ירגישו בו כבשלהם, והקמתי קבוצות תמיכה לנשים מאותגרות פוריות. זכינו בחסדי שמים, להיות הורים באומנה לילדת פלא ובהמשך גם לתאומים מקסימים שנולדו בפונדקאות עם תמיכה וליווי רפואי – הלכתי, הדוק ומקצועי של מכון פוע''ה.

לסגירת המעגל, הרגשתי צורך להעניק מניסיוני וחברתי למכון פוע''ה שהיווה עבורנו בית כפשוטו. יחד הרחבנו את קהילת הנשים - 'האושר שבדרך' שהייתי שותפה לה, לנשים מאותגרות פוריות בכל שלבי המסע, ומטרתה, ליצור חוויות של שיתוף ופורקן, להפיג את הבדידות הנוכחת באתגר, והעיקר- לטעת הרבה תיקווה וכוח להתמודדות!

גב' הודיה באואר, עובדת סוציאלית, יועצת פוע''ה ומובילת מיזם 'האושר שבדרך'