בימי הקריאה הייתה 'תן עמי ללכת' היום, בכל התפוצות, ההנהגה היהודית זועקת 'תנו לעמי להישאר!' יהודי התפוצות הם אסירים כמוני אבל לפחות יכולתי לראות את הסורגים.
הם לא מבינים שהם לכודים בכלא של חומרנות. 'שנה הבאה בירושלים' הפכה לסיסמה חסרת כמיהה אמיתית. לכן אנחנו צריכים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לפקוח את העיניים שלהם.
אפשר לחלק לשלוש קבוצות מרכזיות את היהודים שעדיין לא עלו לארץ ישראל. הראשונה: יהודים שומרי תורה ומצוות ובכללם גם כאלה שעזבו את דרך התורה והמצוות אבל עדיין מבינים את הקשר שלהם לעם ישראל ולמדינת ישראל.
שנייה: יהודים חרדים השוללים באופן עקרוני את מצוות ישוב ארץ ישראל בזמננו. אין לנו איתם מכנה משותף.
והשלישית מתחלקת לשתיים: יהודים דתיים ציונים שרובם לא רוצים לחשוב בכלל על עלייה, כי זה מהווה בשבילם בעיה מבחינה משפחתית- הורים מבוגרים, ילדים, עניני פרנסה.....
והחלק השני שבעיקרון חושב על עלייה, אבל קשה לו להחליט. עלינו, יהודים אוהבי התורה והארץ, חובה לצעוק לכולם - אתם חייבים לעזוב את הגלות.
הטענה – הגיע סופה של הגלות, יהודים בגלות נמצאים בסכנת קיום, פיזית ורוחנית. בוודאי, בעיני הרוב הקריאה הזאת תיראה לא רלוונטית ואפילו טיפשית.
זה לא משנה – עלינו החובה להזהיר ולהציל מה שאפשר. לשם כך אנחנו צריכים ליצור תנועה ציבורית בארה"ב ובארץ ישראל -בקריאה:
Never again!
אל תהיו רדומים ומתלבטים כמו שאחינו היו לפני השואה. התנועה תפתח נציגויות בערים הגדולות של ארה"ב. תקים תנועת נוער חלוצי. תפרסם כל שבוע מודעות ענק בעיתונים יהודים ובעיתונים אמריקאים גדולים. תארגן צעדות של בני נוער. תקים וועד של אנשים בעלי ניסיון רב בתחום העלייה ושל אנשים מפורסמים בציבור אמריקאי.
אפשר לקחת צוות מומחים שמכירים את הציבור ויודעים את הדרך האפקטיבית לפנות לציבורים אלה. אבל העיקר- לצעוק ולהזעיק..