אחד השינויים האסטרטגיים שהתרחשו לאורך חודשי המלחמה הארוכים הוא כניסתו של נשק חדש לזירה המקומית: הכטב"ם. לא מדובר בנשק שהעולם לא הכיר – נעשה בו שימוש רחב היקף במלחמות אחרות ברחבי העולם, בדגש על מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת אזרבייג'אן-ארמניה. גם ישראל לא הייתה אמורה להיות מופתעת מהאיום החדש עליה. למעשה, היא אחת מיצרניות הכטב"מים המובילות בעולם, והיא גם זאת שסיפקה לאזרים את כלי הטיס שתרמו רבות לניצחונם במלחמה.
גם בזירה המקומית ישראל הכירה את איום הכטב"מים ואת השימוש של חיזבאללה בו, בעיקר למטרות תעמולה ואיסוף מודיעין. וכמובן - גם ישראל בעצמה עושה שימוש נרחב מאוד בכטב"מים בפעילותה ברחבי המזרח התיכון. ובכל זאת, במשך חודשים ארוכים מאוד ישראל מצאה עצמה חסרת כל מענה לאיום הכטב"מים, בדגש על הזירה הצפונית.
סגן אלוף ב', מפקד גדוד עיטם 611 בחטיבת האש 282, מוביל את אחד הגדודים שאמונים על מתן מענה מפני איום זה בדיוק. גדוד עיטם הוא גדוד ייחודי בצה"ל. תפקידו לתפעל מערכות מכ"מים ומטאורולוגיה מתקדמות, והוא פועל במבצעים רבים, גלויים ונסתרים, ואף זכה בפרס הרמטכ"ל לפעילות המבצעית. במילים אחרות: תפקידו הייחודי של הגדוד הזה הוא לנטרל איומים אוויריים ולדייק את תקיפות הארטילריה של צה"ל. מאז פרוץ המלחמה חולש הגדוד, שהוקם בשנת 2014 ופעל גם בצוק איתן, על כל הגזרות שצה"ל נלחם בהן.
"אנחנו נמצאים בתוך מערכה של למידה. זה אחד האתגרים הכי גדולים שיש לנו במלחמה. היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי מהמקום שבו פתחנו את המלחמה", אומר סגן אלוף ב' בפתח הריאיון.
למה לא ידענו להתמודד עם האיומים הללו עוד קודם לכן? הרי לא מדובר באיומים שלא הכרנו.
"יש לא מעט איומים שכן הכרנו קודם לכן. איומים של ירי תלול־מסלול, גם מקרוב וגם מרחוק, הם איומים שאנחנו מכירים כבר שנים ונאלצים להתמודד איתם. גם את איום הכטב"מים הכרנו עוד קודם לכן. היו לנו פתרונות לחלק מהאיומים האלה, ולחלק מהאיומים מצאנו ופיתחנו פתרונות חדשים. אבל לא לכל איום יש לנו פתרון כרגע".
הפתרונות הם בעיקר כיפת ברזל, שלא יעילה מול כטב"מים, שאותם צריך ליירט בדרך שונה. נערכנו לאיום הזה? כי התחושה היא שלא.
"כיפת ברזל היא מענה טוב לאיומי הרקטות, אבל צריך לזכור שלא רק אנחנו מתקדמים כל הזמן. גם האויב עושה את זה, והוא הצליח להכות בנו ולאתגר אותנו עם יכולות מתקדמות מאוד. כבר לפני המלחמה התחלנו ללמוד כיצד להתמודד עם האיומים הללו, ובמהלך המלחמה זה התעצם".
הופתענו מהיכולות של חיזבאללה?
"אני לא חושב שאפשר לדבר על זה במונחים של 'הופתענו'. על איום הכטב"מים מדברים בצה"ל כבר משנת 2016, ויש מענים גם לאיום הזה. אבל קרב הלמידה לא מסתכם רק ביצירת כלי נשק חדשים, אלא גם באופן השימוש בכלים. חיזבאללה פיתח שיטות לחימה חדשות, שפוגעות בנו כל יום, ומולן אנחנו צריכים להתמודד. על זה אנחנו עובדים, ובמישור הזה אנחנו גם מתקדמים כל הזמן".
אתה רואה תוצאות לאותו קרב למידה? כי מה שהציבור הישראלי בעיקר רואה זה את יישובי הצפון חוטפים שוב ושוב, ואת בסיסי צה"ל בגזרה הצפונית שחלקם הוחרבו כמעט לגמרי.
"בהחלט. אני יכול להגיד לך שאנחנו רואים שינוי באופי התקיפות של חיזבאללה. אנחנו רואים שינוי באופן ההתמודדות שלנו מול האיומים האוויריים שהוא שולח אלינו. בכללי, באופן טבעי אנחנו שומעים על ההצלחות של האויב, כי זה מה שפוגע בנו, אבל אנחנו לא שומעים על הכישלונות שלו, על מה שיורט או על מה שלא הצליח לפגוע. אני מעריך שבתוך חודש-חודשיים נצליח להגיע לרמת איזון גבוהה מאוד מבחינת האיומים האוויריים נגדנו והמענה שאנחנו יודעים לתת. אנחנו מתקדמים מהר במסלול הנכון".
"עברנו מפלסטר למתקפה"
אף שעיסוקו של גדוד עיטם הוא בנטרול איומים אוויריים, מדובר בגדוד השייך לחטיבת התותחנים. המציאות המורכבת הזו, שבה הגדוד שלו עובד גם עם צבא היבשה, גם עם חיל האוויר וגם עם מערכות ההתרעה לעורף הישראלי, הובילה לכך שב', בן 35, הוא המג"ד הסדיר היחיד בצה"ל, להוציא יחידות מיוחדות, שנמצא תחת נוהלי חשיפה. כבר 16 שנה הוא משרת בצה"ל, ומאז שבעה באוקטובר הגדוד שלו לא נח לרגע.
"התפקידים שלנו כל כך מגוונים ומורכבים, אנחנו לא באמת יכולים להוריד רגל מהגז", הוא אומר. "הגנת שמיים היא רק אחד מהתפקידים שלנו. יש לנו עוד שלושה תפקידים מרכזיים לא פחות. הראשון הוא אחריות על רישום השטח ודיוק הארטילריה. במלחמה הנוכחית הארטילריה עובדת מסביב לשעון ועושה עבודה מעולה בכל קנה מידה. אחת הסיבות לכך היא שאנחנו דואגים שכל טיל שנורה, בין ברצועה ובין בלבנון, יהיה מדויק ברמה המקסימלית. אנחנו יודעים את הנקודה הגאוגרפית שכל טיל שלנו ייפול בה. המשימה השנייה שלנו היא זיהוי והתרעה לא רק בעורף, אלא גם לכוחות שלנו שמתמרנים בתוך הרצועה. המשימה השלישית שלנו היא סגירת מעגלים, כלומר איתורם המיידי של מחבלים שמשגרים רקטות או פצמ"רים לעבר הכוחות שלנו בשטח או לעבר ישראל באופן כללי, כך שניתן יהיה לחסל אותם".
כמה אתם מצליחים במשימה שלכם? אנחנו משלמים במלחמה מחירים כבדים מאוד בתוך הרצועה, חלקם מאיומים שאתם אמונים על הניטור שלהם.
"מאז תחילת המלחמה יש לי משפט שאני מאוד מאמין בו. אנחנו ננצח בזכות הרוח, אבל המחירים ייקבעו לפי המקצועיות שלנו. המקצועיות שלנו רק הולכת ומשתפרת ככל שהמלחמה מתקדמת. זה חלק מתהליך הלמידה. הלוחמים והלוחמות שלנו שינו את תורת הלחימה תוך כדי המלחמה, בזכות הידע שהם צברו. הם אלה שמוצאים את הפתרונות לבעיות שמתגלות תוך כדי תנועה".
איפה נרשמות ההצלחות?
"בכל תחום. קח לדוגמה את עניין ההתרעות לחיילים שלנו בשטח. הגדוד שלי נתן מענה עם מכ"ם אחד ל־4 אוגדות שתמרנו בתוך הרצועה. בתחילת המלחמה לא היה לנו אמצעי גילוי והתרעה לכוחות. כשחטיבה 401 נכנסו, התחלנו ללוות אותם פנימה, ומאז התמונה השתנתה לחלוטין. אני זוכר את הפעם הראשונה שהם חטפו ירי מרגמה, מדובר בטווח של שניות ספורות. אנחנו גם התרענו להם מספיק בזמן כדי שהם יוכלו להסתתר, ומיד לאחר מכן הבנו את המיקום המדויק של החוליה שתקפה אותם, וככה השמידו אותה. הפכנו למעשה את המשוואה: לא רק שהצלחנו לשים פלסטר, אלא גם עברנו למתקפה. החוליה הזאת, לפני שאנחנו נכנסנו, הייתה ממשיכה לתקוף וגם פוגעת בכוחותינו וגם מונעת מהם להתקדם בתמרון. זה שינוי אסטרטגי שעיצב לא מעט מיכולות התמרון של צה"ל במלחמה".
לא מדובר באירוע חד פעמי.
"ממש לא. אלה דברים שמתרחשים כל יום. אנחנו כל כך התפתחנו בתחום הזה, שאנחנו כבר לא צריכים תקשורת של לוחם בשטח שמתקשר איתנו דרך מכשירי הקשר. פיתחנו שלל יכולות טכנולוגיות, יחד עם גופים נוספים, שנותנים מעטפת הרבה יותר הדוקה. מיקמנו מכ"מים חדשים, שלא היו לנו בתחילת המלחמה, במקומות רבים ברחבי הרצועה, כשבין היתר המטרה היא לתת מענה הגנתי למסדרון נצרים שהוא יעד למתקפות. אלה דברים שהצילו חיים של חיילים אין־ספור פעמים".
את הכתבה הזאת קוראים הורים או ילדים ללוחמים שנמצאים בתוך הרצועה. אתה יכול להגיד לי שהיום הם הרבה יותר בטוחים ממה שהם היו לפני חודשיים ושלושה?
"האיום של ירי תלול־מסלול נגד כוחותינו ברצועה צנח משמעותית. החיילים מקבלים מעטפת הרבה יותר טובה, הן התרעתית והן תגובתית. גם לירי טילי נ"ט יש מענה, אבל זה אתגר אחר שמצריך יכולות אחרות. כמכלול, אני יכול לומר שהחיילים שלנו בשטח מקבלים מעטפת הרבה יותר מהודקת מזו שהייתה להם לפני כמה חודשים. זה הישג חשוב שלנו".
אשתי עם חברות ואני בחמ"ל
אם תשאלו את סגן אלוף ב', התרומה העיקרית שתורם הגדוד שלו למאמץ המלחמתי היא דיוק הירי הארטילרי. מדובר גם באתגר הגדול ביותר, העצים ביותר והרציף ביותר, שחייליו מתמודדים איתו כבר יותר מתשעה חודשים. ההצלחות בתחום הזה הן הצלחות אלמוניות. לא נשמע עליהן במהדורות החדשות, והן מתרחשות כל יום.
"הדיוק הארטילרי הוא אתגר בלתי נגמר. עד כה במלחמה נורו מאות אלפי פגזים משלל סוגים בשתי הגזרות שצה"ל נלחם בהן. התפקיד שלנו זה לדאוג שהטילים יהיו הכי מדויקים שאפשר", הוא מתאר.
מהם אותם אתגרים?
"האתגר שכולם מכירים זה אתגר הבלתי מעורבים. כולנו יודעים שחמאס פועל בתוך האוכלוסייה האזרחית, והמשמעות היא שאנחנו צריכים להיות סופר מדויקים, כדי לא לפגוע במי שאנחנו לא רוצים לפגוע בו. לצד האתגר הזה יש עוד שורה של אתגרים, כמו מזג אוויר משתנה, שדורש התאמות שוב ושוב. טילים שמגיעים מארצות שונות, ולכל אחד מהם ישנם התכונות שלו ואופי התפעול הייחודי לו. וישנו האתגר הכי גדול, וזה לוודא שאין ירי טילי ארטילריה דו־צדדי על כוחותינו".
אלו איומים שמנעתם בפועל, או שמדובר באיום תיאורטי?
"לא תיאורטי בכלל. זה איום שהתמודדנו איתו שוב ושוב. היו זמנים שברצועה פעלו 13 גדודים שהיינו צריכים לדייק ולתאם ביניהם כדי שלא יתרחשו אסונות. אני זוכר את אותו לילה שבו נהרג מג"ד 13, כשבאותו זמן מתקשר אליי מג"ד 405 ומבקש ממני לקבל רישום שטח דחוף כדי שהוא יוכל לירות את הפגזים שלו סמוך ככל הניתן לכוחות שלנו מבלי לפגוע בהם. אנחנו הסטנו את כל היכולות שלנו למטרה הזאת. אנחנו אלה שנתנו להם את היכולת לייצר מסך אש שיבדיל בינם לבין המחבלים שתקפו אותם באותו לילה. זאת דוגמה אחת, אבל יש עוד רבות כמוה".
היו לנו הרוגים מירי דו"צ ארטילרי במלחמה?
"אני יכול להגיד לך שמתחקיר שערכנו, שבדק את הביצועים עד סוף השלב הראשון של המלחמה, כלומר עד לרידוד המסיבי של הכוחות הרצועה, לא מצאנו שיש הרוגים לכוחותינו מפגזים שלנו. הנתון הזה עוד יותר משמעותי כשמבינים את עוצמת הפגזים שישראל משתמשת בהם. זה מלמד עד כמה היכולות שלנו גבוהות, וכמה האנשים שלנו מקצוענים".
אחד הלילות הדרמטיים במלחמה היה במוצאי שבת, שבו איראן תקפה את ישראל בטילים בליסטיים ובכטב"מים. ב' היה בחמ"ל שתפעל את האירוע חסר התקדים ביחסי המלחמה שבין שתי המדינות.
"באותו לילה אשתי התקשרה ואמרה לי שהיא יוצאת לפגוש חברות בבאר שבע. אמרתי לה שתיהנה שם, בזמן שאני כבר יודע על כמות הכטב"מים הגדולה שעושה את דרכה מאיראן לכיווננו. באמצע הערכת המצב הנהג שלי נכנס לחמ"ל. דפקתי לו מבט שזה זמן לא טוב והוא יצא. כמה דקות אחר כך הוא נכנס שוב לחדר. הבנתי שזה משהו שאני חייב לצאת לטפל בו. אז הבנתי שהחדשות על המתקפה כבר יצאו לציבור, והחששות המובנים החלו לצוף. זאת הייתה אשתי שכעסה עליי ושאלה איך נתתי לה לצאת להיפגש עם חברות כשידעתי שיש מתקפה בדרך אלינו".
וכל הזמן הזה אתה חושש מהתוצאות האפשריות של המלחמה, או שאתה יודע שנצליח לבלום אותה?
"החששות תמיד קיימים. אם נפסיק לחשוש שהאויב יכול לפגוע בנו, נחטוף בצורה קשה מאוד. אבל גם ידעתי למה אנחנו מסוגלים. ועמדנו במשימה הזאת. הצלחנו לבלום את המתקפה הזאת. ההשלכות של ההצלחה הזאת אדירות".
ההגנה באותו לילה הייתה יקרה מאוד, וההערכות הן שמדובר בעלות הגבוהה ממיליארד שקל. באופן כללי, מערכות ההגנה של ישראל יקרות, בטח כשמשווים אותן לאמצעי התקיפה של אויבינו. אנחנו באמת יכולים להתמודד עם עוד ועוד מתקפות אוויריות?
"את החישובים הכספיים אני אשאיר לאנשי האגף הכלכלי של צה"ל. זה לא התחום שאני מבין בו. מה שאני כן יכול לומר זה שבשום שלב לא הגבילו אותנו בחימושי הגנה. אף פעם לא אמרו לנו תחסכו פה או שם כי זה יקר מדי או שיש מחסור. חשוב שאנשים ידעו את זה".
אתה חושב שאותו לילה החזיר במשהו את האמון של הציבור הישראלי בצה"ל, אמון שקרס בשבעה באוקטובר?
"כן, אבל הדרך עוד ארוכה. בשבעה באוקטובר צה"ל כשל. לא עמדנו במשימה שלנו לשמור על אזרחי ישראל. מאז אנחנו מנסים לבנות מחדש את האמון. התקדמנו המון, אבל עוד לא השבנו את האמון. זה ייקח עוד זמן, וידרוש עבודה רבה מאיתנו".
***