מי אשם בטבח ה-7/10? הסרבנים שפגעו בבטחון המדינה, או אלה שדהרו באגרסיביות להפיכה משטרית?
הכותרת מספיק עצבנה אתכם? מצוין. אז תמשיכו לקרוא. אם נמשיך להתבוסס בשאלת האשמה - הלך עלינו.
בימים האחרונים אנחנו עדים ברשתות לשיח נוראי של האשמות מצד לצד. "הדם על הידיים שלכם", "זה רק בגללכם", מטיחים אלו באלו.
ב' הוא חבר שלי מחיל האוויר. איש מדהים, שגדל בהתנחלות, חובש כיפה סרוגה גדולה וטייס מבצעי ותיק ובכיר. בהמשך תבינו למה זה חשוב.
ב' סיפר לי על סיפור שקרה לאמא שלו. בילדותה היא קראה את הספר "רק לא מלחמת אחים" המגולל את מלחמות היהודים בימי הקמת המדינה, שהגיעו ממש לשפיכות דמים. היא פתאום הבינה שאחת מהדמויות המתוארות, שחטף ועינה חברי מחתרת, הוא חבר של המשפחה שלהם. נסערת היא התקשרה לדודתה ושאלה אותה "איך סלחתם לו? הם הרגו יהודי אחר...".
הדודה ענתה לה: "סלחנו על זה וסלחנו על עוד הרבה דברים כי היתה לנו מדינה להקים". והסיפור הזה שב' סיפר לי, הפיל לי אסימון.
יש לנו מדינה לשקם ולשקם זה לפעמים יותר קשה מלהקים. אם נתעקש להתבוסס בעבר, אם כל צד יתעקש 'לבער את הרע' שיש בצד השני במין 'זעם קדוש', אז לעולם לא נצליח לתקן.
"אנחנו סרבנים??" יתקוממו מצד אחד. "בסה"כ הפסקנו להתנדב", הם יגידו. "דהרנו להפיכה משטרית??" יתמהו בצד השני. "פעלנו בדרך דמוקרטית להסדרת סמכויות בין רשויות השלטון", הם יטענו.
ואנשים כמו ב' וכמוני, שנטועים עמוק עמוק בכל אחד מהצדדים, שחיים באופן הכי עמוק את שני העולמות, יודעים בדיוק מה כל צד חושב על השני.
ואנחנו מבינים שאם לא נפעל כמו שדודה של ב' פעלה, ואם חס ושלום כל צד רק יעמיק בסיפור שלו, אז הסיפור של המדינה שלנו נגמר.
מאז שב' סיפר לי את הסיפור החלטתי להשתדל מאוד לא לשפוט אנשים על מה שהיה כאן לפני ה-7/10. מאז שהוא סיפר לי את הסיפור, אני לא מחפש אשמים. אם כל הזמן רק נחכה שהצד השני יודה באשמה ויתנצל על מה שהוא עשה, לא נתקדם לשום מקום.
מי שנשא בתפקיד רשמי נושא גם באחריות. אחריות אינה אשמה. אחריות מתבטאת ב'לשים את המפתחות', או לכל הפחות לחזור לעם ולבקש אמון מחודש.
בינתיים אני מציע לכולנו להסתכל פנימה, כל אחד על עצמו. לבדוק איך אני יכול להתנהג אחרת. את מה אני מתכוון לתקן בעצמי ועל מה אני מוכן לוותר בשביל האחדות המיוחלת. אני גם מציע מאוד לנסות לשפוט אחרים על מה שהם עושים ואומרים מאז השבעה באוקטובר.
זה קשה וגם לי זה לא תמיד מצליח. אבל אין שום סיכוי שנצליח לתקן בלי שלפחות ננסה. והלוואי שנזכה לקיים את תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק, "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".