1
נראה כי ציבור שומרי השבת בישראל ישמח לחתום עם כוחות הביטחון על עסקה כדלהלן: תביאו לנו בכל שבת הישג מבצעי כמו שחרור ארבעת החטופים או חיסול מוחמד דף וראפע סלאמה, ואנחנו בתמורה נסכים להיות האחרונים לשמוע - אלה שמתעדכנים בבשורה המשמחת רק במוצאי שבת.
חיסולו הכמעט ודאי של מנהיג צבא הטרור החמאסי, שבא בעקבות השתלטות כוחותינו על ציר פילדלפי, עשוי להתברר כנקודת הכרעה קריטית בדרך לניצחון על חמאס ולהשגת יעדי המלחמה. כל זאת בתנאי שממשלת ישראל וצה"ל לא יתפתו למכור את ההישגים שכבר הושגו ואת אלה שבדרך בתמורה לנזיד עדשים של הסכם כניעה, שבמסגרתו ישוחררו חלק מהחטופים במחיר סיום המלחמה תוך הישרדות של חמאס שמשמעותה ניצחון שלו.
2
עד כמה היה כיבוש ציר פילדלפי צעד משנה מציאות אפשר לראות בבירור מהגמישות המסוימת במשא ומתן שהתחיל חמאס לגלות בעקבותיו. ברור כשמש שגדיעת צינורות האספקה, שמן הסתם המשיכו להזרים אליו אמצעי לחימה גם במהלך חודשי המלחמה, מסמנת בעבור סינוואר ואנשיו את תחילת הסוף. אם מדינת ישראל וצה"ל הגדולים והחזקים סובלים ממצוקת חימושים בגלל התמשכות המלחמה, לא קשה לדמיין מאיזו מצוקה סובל האויב שיש לו הרבה פחות אמצעי ייצור וקשרי סחר, ובפרט לאחר ההשתלטות על פילדלפי. חמאס זקוק נואשות לעסקה שתעצור את הלחימה ותאפשר לו להתאושש. הוא מבין שכעת הזמן פועל לרעתו.
את המחסור באמל"ח שנוצר אצל ארגון הטרור הרצחני אפשר לזהות בקלות דרך החסכנות שהוא נוהג בהימנעותו זה חודשים משיגור רקטות ארוכות טווח אל מרכז הארץ, שבעבר הלא רחוק היה חלק בלתי נפרד מכל מבצע של צה"ל בעזה. גם הירי ליישובי העוטף שכיח הרבה פחות משהיה בסבבי לחימה קודמים, ובמקרים רבים צה"ל, שפרוס כעת היטב ברצועה ובסביבותיה, מצליח לזהות ולחסל בתוך דקות את היורים והמשגרים.
ככל שצה"ל ימשיך להחזיק בפילדלפי ולהשמיד את המנהרות שעוד נותרו תחתיו, חיסול מלאי האמל"ח שבידי חמאס יהיה רק עניין של זמן. בהתמדה ובסבלנות נוכל לחתור לפירוז כמעט מלא של הרצועה מנשק ומחומרי נפץ. נחשוף ונמוטט עוד ועוד מנהרות, נגיע אל כל מעבדה לייצור נשק, יעברו הימים שבהם מטולי RPG מושגים בעזה באותה קלות כמו מטאטא או מגב. זו אכן עלולה להיות עבודה של שנים שתדרוש מאיתנו הרבה נחישות וסבלנות. אבל זה בידינו, ובעזרת ה' הנותן לנו כוח לעשות חיל יש בכוחנו לעשות את זה, אם רק נהיה נחושים ואמיצים לא נכשיל את עצמנו ברפיון דעת ובחולשת לבב.
3
אחד הפרסומים המעניינים בעקבות חיסול בכירי חמאס היה זה של יוני בן מנחם, כיום חוקר המזרח התיכון ובעבר מבכירי אנשי התקשורת בישראל. לדבריו, הפרס בסך 100 אלף דולר שהוכרז על ראשו של מוחמד דף יחולק בין שני עזתים שסייעו במידע על מיקומו.
צריך לזכור שהתמשכות המלחמה קשה לעזתים לא פחות ואף יותר משהיא קשה בעבורנו. יש יסוד רב לקוות ולהניח ששיתוף פעולה גובר עם ישראל מצד האוכלוסייה, שקצה בשלטון חמאס ובסבלות המלחמה, יסייע בידינו גם למצוא ולחלץ חטופים נוספים, וגם לשים את ידינו על מנהיגי חמאס המעטים שעוד שרדו, ובראשם רב המרצחים יחיא סינוואר.
בפעולות לחילוץ החטופים ולחיסול דף וסלאמה הומחשה היטב הסכנה שבה נתונה אוכלוסייה שמספקת מעטפת להחזקת ישראלים חטופים או מסתור לראשי המחבלים. עם הזמן, עוד ועוד עזתים יסרבו לשאת במחיר ההרפתקנות הרצחנית של חמאס. הם יבחרו בחיים ובתמורה הכספית, ויסייעו לנו במידע מודיעיני שלא יסולא בפז. עלינו רק להמשיך בלחץ ולהדק יותר ויותר את החבל סביב צווארם. ככל שהאוכלוסייה העזתית תרגיש שתבוסת חמאס היא רק עניין של זמן, כך היא תגלה יותר נכונות לקרב את הסוף שישים קץ למחיר הכבד שהיא משלמת. וגם אם נניח שאחרוני החטופים לא ישוחררו בפעולה צבאית אלא במסגרת עסקה, נוכל לצפות לכך שכאשר סינוואר ירגיש שקיצו קרוב, הוא ייאלץ להסתפק בכך שהוא ואנשיו יקבלו את נפשם לשלל בתמורה להחזרת כל החטופים ועזיבה של האזור. אפשר גם לצפות לכך שחלק מהעזתים שמחזיקים חטופים בשירות חמאס ימסרו אותם לידי ישראל מרצונם, בתמורה לתשלום נאה.
אבל כדי שכל זה יקרה, ישראל חייבת לשדר לכידות, יציבות ונחישות. כאשר האויב רואה אותנו מסוכסכים בינינו, כאשר משדרים לו שאו־טו־טו הממשלה נופלת ושבקרוב ישראל תוותר על כל יעדי המלחמה בתמורה לחלק קטן מהחטופים, במו ידינו אנחנו מאוששים את אויבינו ומלבים מחדש את רוח הלחימה הדועכת שלהם.
כן לניצחון, לא לעסקת כניעה – זה המסר שצריכים ראש הממשלה ושאר הפוליטיקאים לקבל מן הציבור, וזו הדרישה שצריכים בכירי צה"ל לשמוע מהלוחמים ומהמפקדים. לצערנו הדרג הביטחוני הבכיר, שראשיו הם האחראים העיקריים לטבח 7 באוקטובר, שבוי כמעט כולו בקונספציה שמוכנה לוותר על הניצחון תמורת עסקת כניעה מפוקפקת. ייסורי המצפון שלהם על הסבל שנגרם לחטופים בשל טעויותיהם, דוחפים אותם לחתור לפתרון המצוקה העכשווית תוך נטילת סיכון חסר אחריות לעתידה הביטחוני של מדינת ישראל כולה. לאלה צריך לומר: הירא ורך הלבב – ילך וישוב לביתו.
4
בתקופה האחרונה, למרבה הצער, שר הביטחון יואב גלנט מתגלה כחוליה החלשה לא רק בתחום יציבות הקואליציה, אלא גם בחזית העמידה האיתנה מול האויב והחתירה לניצחון עליו.
בחודשי המלחמה הראשונים הורגלנו לראות את גלנט מכנס מסיבות עיתונאים שבהן איים בטון מתלהם על ראשי חמאס והבטיח לרדוף אותם עד מוות. יש להם שתי אפשרויות, או להיכנע או למות – זה היה אחד משני משפטי המפתח שחזרו על עצמם שוב ושוב בדבריו. המסר החוזר השני דיבר על כך ששחרור החטופים יושג רק באמצעות לחץ צבאי.
בחודשים האחרונים, עם או בלי קשר להתרופפות המחויבות הקואליציונית שלו ולחיבוקו על ידי ממשל ביידן, גלנט זנח לחלוטין את הנחישות ואומץ הרוח שהפגין בתחילת המערכה. הוא חותר לעסקת חליפין שתשים קץ למלחמה בלי להשיג את יעדיה. הוא תומך בנטישה של ציר פילדלפי, תוך שהוא מבטיח לנו שמערכת הביטחון תדע להתמודד עם האתגרים שייווצרו בעקבות זאת. כאילו שמישהו כאן עוד מוכן לתת צ'ק פתוח לבכירי מערכת הביטחון, אחרי האסון הנורא שהמיטה עלינו שאננותם.
גלנט נהנה כעת מסלחנות מאתרגת מצד התקשורת, שזוכרת לו את חסד המקלות שתקע בגלגלי הרפורמה המשפטית. אבל בבוא היום הוא לא יוכל להתחמק מהעובדה שכאשר מדברים על אחריות הדרג המדיני לאסון, האחריות הזאת רובצת קודם כול לפתחו. כממונה הישיר על צה"ל מטעם הממשלה, גלנט יותר מכל אחד אחר היה צריך לפקוח עין על סוג האיום הנשקף מצד חמאס, על מידת המוכנות של כוחות אוגדת עזה מולו, ועל איכות התפקוד ורמת המקצועיות של זרועות המודיעין השונות.
כמי שכל תפקידו מרוכז בתחום הביטחוני, מצופה משר הביטחון ללמוד את החומר באופן יותר פרטני ממה שמצופה מראש הממשלה, שמלבד הביטחון צריך לעסוק בעוד כמה נושאים קרדינליים כגון יחסי חוץ, כלכלה ואפילו תחזוקת הקואליציה. אם אכן חש גלנט שהסכנה לישראל גוברת בגלל המחלוקת על הרפורמה המשפטית, אסור היה לו להסתפק באזהרות ובדרישה לביטול הרפורמה. הוא היה צריך להיות הראשון לנקוט אמצעי זהירות ביטחוניים. למשל להורות לאוגדת עזה להגביר את הכוננות על הגבול, במקום לאפשר מצב שבו כמחצית מלוחמי האוגדה יוצאים הביתה לשבת. או להכניס לכוננות את חיל האוויר, במקום לאפשר לכל החיל להיות ב'הדממה', כשרק שני מסוקי תקיפה נמצאים בכוננות.
עוד לא מאוחר בשביל שר הביטחון להשתחרר מרוח החולשה ולחזור אל הגבורה שאפיינה אותו בתחילת המערכה. רובו של עם ישראל נחוש להשיג ניצחון, להסיר את הסכנה ולמחוץ את ראש הנחש. עדיף לגלנט שזה יבוא בתמיכתו ולא בעל כורחו.
לתגובות: eshilo777@gmail.com