הגעתי לאיכילוב לבקר את נריה קפלן, נוה אברהם מימוני ואת ג' שנפצעו בעזה. נריה עובד איתי במנהלת במשרד הביטחון.
הלוחמים, הרופאים, האחיות, הלוחמים שעדיין שם - כולם מלאכים!
נריה ואשתו סיפרו על הפציעה, על אחוות הלוחמים, על ההצלה, על הניסים שראו מאז הפציעה. עם מבט חיובי של שליחות למען מדינת ישראל.
נוה ואבא שלו שיתפו בחיבוק החם של עם ישראל, של צוותי הרפואה ושל המשפחה והחברים ועל הגבורה המדהימה, שם בעזה.
ג' ואמא שלו דיברו איתי על המשפחה המדהימה שלהם, אנשים שכל כולם תרומה ושליחות.
מדובר באנשים שהם גדולים מהחיים, מלאכים שמתהלכים בינינו, ועובדים איתנו ביום יום, ויושבים לידנו באוטובוס, והילדים שלנו משחקים יחד בפארק ואנחנו עומדים לידם בתור לרופא שיניים.
מדובר במלאכים, לא כאלו עם כנפיים, אבל מלאכים לכל דבר ועניין. אנחנו חייבים לפתוח יותר טוב את העיניים ולראות אותם סביבנו. אנחנו חייבים להיות ראויים לעם הזה.
אני יוצא מכאן ויודע שיהיה טוב, כי עם עם כזה, אין שום סיכוי למשהו אחר.
בשמי, בשם ממשלת ישראל ובשם כל אזרחי ישראל- תודה למלאכים!