כשמדברים על יחסי פוקס וההתיישבות אי אפשר שלא להזכיר את התרגיל האוגדתי שהתקיים תחת פיקודו בו תרגלו כוחות גדולים של צה"ל תרחיש מופרך של חטיפת ילד ערבי בידי מתיישבים מרמת גלעד.
הצורה הבוטה בה נבחר התרחיש הספציפי הזה חודשים בודדים אחרי תרחיש בלהות שדווקא התממש בפועל ביישובי העוטף - בצירוף העובדה שהלוחמים שדימו את המתיישבים הולבשו בוסטים צהובים עם הכיתוב "בימוי אויב", היו הקש ששבר את גב הגמל.
תחושות הזעם והבגידה חצו מחנות בהתיישבות, לוחמי מילואים תיארו זאת כתקיעת סכין בגבם וגינויים חריפים נשמעו אפילו מראשי מועצות מתונים כמו יגאל להב ראש מועצת קרני שומרון דאז ועודד רביבי ראש מועצה מקומית אפרת.
תחילה ניסו להכחיש בפיקוד מרכז את קיום התרגיל, אולם גם לאחר שהתמונות שהוכיחו מעבר לכל ספק שאכן תורגל התרחיש הבלתי נתפס הזה מילאו את הרשת לא מיהר פוקס להתנצל. רק לאחר 24 שעות, אחרי שניסה להשיג גורם כלשהו בהתיישבות שיצא להגנתו ונאלץ להסתפק לבסוף במכתב של 11 ראשי ערים מהשרון (לא ברור הקשר) מזוהי מפלגות העבודה ומרצ שהסכימו להיחלץ לעזרתו, הוציא פוקס הודעת התנצלות רפה בניסיון לשכך את הזעם הציבורי. אולם אז כבר היה מאוחר מדי.
בעיני התושבים ביו"ש, קיום התרגיל נתפס לא כמעידה כלשהי או מקרה חד פעמי, אלא אירוע שהעניק הצצה לתפיסת עולם סדורה ומגובשת שמהווה נר לרגליו של פוקס בקביעת מדיניותו ביהודה ושומרון. וכשזו המדיניות יתר הצעדים שיישם בשטח כבר מובנים מאליהם. מי שרואה במתיישבים אויב שיש לערוך מפניהם תרגילי ענק בהשתתפות יחידות כמו שב"כ ודובדבן, בהכרח יראה באבו מאזן ובראשי הכפרים הערבים פרטנר לשיח ולשלום. אם התיישבות יהודית חדשה במרחב מהווה סכנה ביטחונית ליציבות האזור, אך מתבקש הוא שהשארת המצב של השתלטות מסיבית מצד הרשות הפלסטינית על השטח יהיה אינטרס ביטחוני מובהק.
כשסוקרים את מדיניות פוקס בתחום ההתיישבות בשלושת שנות כהונתו קשה שלא להתרשם שאכן כך היו פני הדברים.
מאבק נחוש כנגד הקמת נקודות התיישבות חדשות, נקיטת גישה של "אין יהודים - אין פיגועים", יישור קו עם ארגוני השמאל הקיצוני וכמובן קיום מדיניות עצמאית מובהקת בניגוד לדרג המדיני הנבחר. ואם לא די בכך, בשונה מאלופים אחרים שגם אם קידמו מדיניות עויינת כלפי ההתיישבות גילו במעט רגישות ואנושיות במקרים טראגים וקשים, אצל פוקס צעדיו לוו בערלות לב שלא נראתה כאן זמן רב.
מפני קוצר היריעה הבאתי גם בחלק הזה של הטור רק את המהלכים המרכזיים שקידם פוקס והיו חריגים אף ביחס לאלופי פיקוד קודמים, ולא למשל פעולות מקוממות כמו הרס "רגיל" בהתיישבות או צווים מנהליים ב"אופן שגרתי" - תופעות פסולות ומקוממות שהיו לצערנו גם בשנים עברו וצריכות לעבור מן העולם.
נתחיל במדיניות שזכתה לשם "טראומת אביתר" - נוהל נוקשה שהחיל פוקס לפינוי מהיר של נקודות התיישבות חדשות.
אחרי הקמת הישוב אביתר במבצע בזק במהלך מבצע שומר החומות, ביצעו שר הביטחון דאז גנץ והאלוף פוקס שנכנס באותם ימים לתפקידו, תחקיר שנועד לאתר את ה"כשלים" שהובילו להקמת הישוב מתחת לאפה של מערכת הביטחון שקלטה את המתרחש רק לאחר שאביתר ניצב כבר כעובדה מוגמרת בשטח.
המסקנה המרכזית מהתחקיר הייתה בראש ובראשונה למנוע הקמה של נקודות התיישבות יהודיות חדשות על ידי פינוי והרס מיידי של כל מאחז שיעלה לקרקע. כך אחרי מספר שנים של שקט יחסי, החל לו עידן חדש בהובלת פוקס, בו בוצעו פינויים בנקודות התיישבות בתוך פחות מ24 שעות מאז הקמתן. פוקס לא הסתפק בפינוי אחד, אלא ערך סדרת פינויים והריסות גם בשבועות ובחודשים שאחרי כדי להבטיח ששום גבעה או חווה לא תצליח להתבסס בשטח. במקרה שהפינויים לא עזרו, הטיל פוקס גם צווי שטח צבאי סגור על המקום שאפשרו למערכת הביטחון לפשוט על הגבעה או החווה ולעצור את התושבים. במקרים אחרים הוציא פוקס גם צווים מנהליים כנגד דמויות מרכזיות בגבעה או בחווה כדי להקשות על המשך הפעילות במקום.
כחלק מהמאבק למניעת הקמתן של נקודות התיישבות חדשות, החל פוקס לאחר חלוקת הסמכויות בין סמוטריץ' לגלנט שהקשו במעט על המשך ההריסות, להשתמש באופן ציני לצורך המאבק בהתיישבות בסמכויות הביטחוניות שניתנו בידיו. על פי ההסכם הקואליציוני נותרה האכיפה במקרים ביטחוניים בידיו של פוקס, וזה ניצל זאת היטב. כל גבעה שרצה לסלק מן השטח הוגדרה על ידו כ"מקום בעל סיכון ביטחוני" וככזה ש"מפר את היציבות והשקט באזור", ובהליך מהר פונתה מן השטח. מהר מאוד הבינו בצד הערבי את השיטה והגבירו את ההתפרעויות וההתקפות כנגד כל נקודה יהודית שקמה. ברשות הפלסטינית אף הגדירו אותה כחלק מיעדי המאבק: "יצירת נקודות חיכוך סביב המאחזים היהודים שיביאו להגברת הלחץ על מערכת הביטחון".
פוקס בתגובה, הורה לפנות מיד כל גבעה שהפרה את השקט הקדוש והעזה לנסות לסכל את תוכניות הרשות הפלסטינית. זה נאמר במפורש עשרות פעמים לתושבי הגבעות והחוות על ידי קצינים בכירים וגורמים מסביבתו של פוקס, אם הגבעה לא תהיה כאן - לא יהיה בלאגן. רוצה לומר: אין יהודים - אין פיגועים.
כל הרס כזה כמובן לווה בתדרוך נרחב של כלי התקשורת על "מסוכנותה" של הגבעה המבודדת.
כל מי שרק הכיר טיפה את הנתונים ידע להגיד שזהו שקר מוחלט, שהגבעות שהוקמו הביאו לירידה דרסטית בפיגועי הטרור כנגד הישובים והצירים באזור, שהתושבים ששמו את עצמם בחזית ספגו את מירב האש שהופנתה עד אז לישובים הותיקים וכוחות הביטחון, שהנוכחות של עדרי הצאן היהודים בשטח שיפרה פלאים את הביטחון באזור - ובעיקר שהנקודות הללו הן הפיתרון היחיד לסיכול הקמתה של מדינת טרור פלסטינית בלב הארץ. אך את פוקס כל זה לא עניין. כפי שחשף בנאום הפרישה שלו, חיזוק הרשות הפלסטינית עמד בראש מעייניו ומשכך כל פגיעה בתוכניותיה היוותה לדידו איום על ביטחון האזור.
אחת ההחלטות של פוקס בתקופת כהונתו שתיזכר לדראון עולם, הייתה ניסיון מניעת קבורתם של אפי באואר ממקימי הישוב אביתר ובנו יוסף שנהרגו בתאונת דרכים טראגית. משפחת באואר ביקשה לקבור את יקיריהם בישוב החדש עליו נאבקו רבות בחייהם, אולם פוקס שהיה באותן שעות בחטמ"ר שומרון הסמוך ושמע על ההלוויה המתוכננת רתח מזעם ומחשש שהדבר יביא לביסוס הישוב, לא עלינו, הורה למנוע את קבורתם במקום בכל מחיר. בצורה בלתי נתפסת, קיבלו שוטרי מג"ב פקודה להיפרס בשער הישוב ולחסום בגופם את בני המשפחה וחבריהם שנשאו את מיטות הנפטרים.
רק כעבור שעה ארוכה הצליחו חבריהם בתרגיל הטעייה שביצעו לעלות באופן רגלי דרך השטח לצידו השני של הישוב, ולאחר חפירה מהירה במכושים ומעדרים להביא את אפי ויוסף באואר למנוחת עולמים. רק היה חסר שפוקס יורה על הוצאתם מן הקבר וישחזר את התמונות הקשות מגוש קטיף.
***
שניים מהצעדים הבוטים ביותר שביצע פוקס בתקופת כהונתו התרחשו בגזרת צפון השומרון. הראשונה שבהן הייתה מסע הרדיפה חסר המעצורים שהחל שעות בודדות לאחר רצח תלמיד ישיבת חומש יהודה דימנטמן בידי מרצחים ערבים בצומת הכניסה לישוב. מאז ימי גוש אמונים התרגלנו למציאות העצובה של "גופות מיישבות" בה יישובים מאושרים רק בעקבות פיגוע רצחני כלשהו, אך לאחר רצח יהודה דימנטמן הי"ד החליט פוקס בטרם יבש הדם למגר אחת ולתמיד את ההתיישבות היהודית בחומש.
כבר בבוקר שלאחר הפיגוע הוצבו מחסומים בדרך לחומש. משפחתו וחבריו של דימנטמן הורשו לעלות רק באוטובוסים מסודרים למקום והורדו מיד בתום הלוויה, וכוחות גדולים של צבא ומג"ב הובאו למקום בניסיון לפנות את החברים ותלמידי הישיבה שנשארו בחומש ועדיין התקשו לעכל את הרצח. רק בעקבות הגעתם של אזרחים רבים אחרים, ביניהם כותב שורות אלו, שהתפזרו ברחבי הישוב והתעקשו שלא להתפנות מהמקום נמנעה מזימתו של פוקס להשאיר את הישוב חומש נקי מיהודים.
את מסע הרדיפה שעברו תלמידי ואברכי הישיבה המסורים בחומש גם עשרה גיליונות לא יצליחו לסכם. מצור מוחלט הוטל על הישוב, וכוחות מג"ב ערכו בו מדי שעה פטרולים כדי לוודא שחלילה לא מוקם בו מבנה כלשהו. ארבעה קרשים שהועמדו זה על גבי זה פורקו מיד, מיכל מים לשתיה שהובא למקום נהרס ורכבה של משפחה מסורה מאברכי חומש שהתגוררה במקום עם ילדיה ועברה להתגורר ברכב לאחר שביתה הוחרב - הוחרם מיד בידי השוטרים.
למעלה משנה נאבקו בגבורה אנשי חומש על אחיזתם בהר והצליחו יחד עם חברי כנסת מהימין להביא לביטולו של חוק ההתנתקות בשלוש קריאות.
אלא שכאן לא תמה מסכת הייסורים. הליך בירוקרטי פשוט שהיה אמור לעבור אצל האלוף פוקס התגלה כמשוכה קשה בהרבה. פוקס כמפקד פיקוד המרכז היה אמור מכוח החוק הצבאי שעדיין חל באופן אבסורדי ביהודה ושומרון, להחיל בחתימתו את ביטול חוק ההתנתקות על גזרת צפון השומרון שתחת סמכותו, אלא שזה פשוט סירב באופן מקומם לעשות זאת.
נמחיש ברשותכם שוב את גודל הטירוף: מתכנסת לה הכנסת ומעבירה ב3 קריאות חוק מסויים. יושב ראש הכנסת מודיע שהחוק עבר, אך אז צץ לו מפקד צבאי שמחליט פשוט לא ליישם את החוק. הפיכה צבאית על מלא.
כאן החל מסע לחצים נרחב שהביא רק לאחר יותר מחודשיים את פוקס להחיל באופן חלקי את ביטול חוק ההתנתקות על הישוב חומש בלבד, תוך שהוא מסרב בתוקף להחילו על שלושת הישובים הנוספים בצפון השומרון - שאנור, גנים וכדים ויתר השטח הסובב אותם. על פי הפרסומים, השבועות הללו סביב החלת ביטול חוק ההתנתקות היו גדושים באירועים שהמחישו את המדיניות העצמאית שניהל פוקס תוך צפצוף מוחלט על הדרג המדיני. כך למשל שיירה של כלים כבדים וקראוון שעשתה את דרכה באישור שר הביטחון גלנט לעבר הישוב חומש נתקלה במחסומים צבאיים שמנעו ממנה להמשיך בדרכה. סמוטריץ' נאלץ להתקשר לגלנט ב2 בלילה, וזה התקשר לפוקס שרק כעבור דין ודברים ארוך הסכים לאפשר את מעבר השיירה.
יותר משנה חלפה מאז, ורק לפני כחודש וחצי ניאות פוקס להחיל את ביטול חוק ההתנתקות גם על הישובים שאנור גנים וכדים - לא לפני שהטיל צו שטח צבאי סגור למשך ארבע שנים תמימות על הישובים הללו שימנע בפועל הגעת יהודים למקום, ואפילו לפי גורמים המעורים בנושא, סגר דיל מאחורי הקלעים עם דמויות בכירות בהתיישבות לפיו בתמורה להחלת החוק יתחייבו עד לסיום כהונתו שלא לבצע עליות לישובים הללו.
***
המדיניות שניהל פוקס כנגד ההתיישבות החלוצית הגיעה לשיאה לאחר פרוץ המלחמה.
במקביל להגברת הלחץ מצד גורמי ממשל זרים וארגוני שמאל קיצוני שראו במצב הזדמנות ליצירת תהליך מדיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית, פתח גם פוקס בשורת צעדים כנגד ההתיישבות החלוצית ביו"ש.
נשקים שנמסרו לבעלי חוות וגבעות על ידי מפקדי החטיבות האזוריות לצורך הגנה על התושבים בנקודות המבודדות הוחרמו בהוראתו של פוקס, כשבמרבית המקרים היה זה הנשק היחיד בגבעה שהחרמתו הותירה למעשה את התושבים חסרי כל הגנה בסיסית.
יתרה מכך, הנקודות מהן הוחרמו הנשקים לא היו מקומות שקטים ושלווים בלשון המעטה, אלא כאלו שכבר חוו על בשרם שורת פיגועים והתקפות בשנה האחרונה. בין הדוגמאות הבולטות הייתה החרמת נשקו של בן ישי אשד - בעליה חוות דורות עילית בשומרון בה התרחשו 2 פיגועים בחודשים שקדמו להחרמת הנשק. באחד מהם חדר מחבל מזוהה דעאש לחווה כשברשותו 16 מטענים ו3 סכיני קומנדו וחוסל בנס לפני שהספיק לפגוע בתושבים, ובשני ירה מחבל רעול פנים לעבר רועה הצאן של החווה שישה כדורים מרובה קרלו ורק בנס פספס בסנטימטרים ספורים.
החרמת הנשקים הגיעה לרוב בעקבות לחץ ישיר מצד ארגוני שמאל קיצוני שהתהדרו בכך שהביאו להחרמתם, ואף רמזו במספר פעמים על הערוץ הישיר שקיימו מול האלוף. לאחר החרמת נשקו של זוהר סבח, בעליה של חווה חקלאית בבקעת הירדן שמהווה כבר שנתיים יעד להתקפות ערביות, בישר האנרכיסט גיא הירשפלד בחשבון הפייסבוק שלו: "אנחנו מתחילים להרגיש את הלחץ של האמריקאים". את סבח ששירת במילואים באותה העת כינה הירשפלד "הטרוריסט ממערג'את", הכפר הבדווי הסמוך, וכתב בלעג: "אתם מוזמנים לשאול אותו היכן הנשק שלו. אנחנו נמשיך ונעדכן את חברינו בעולם על פשעי היהודים בפלסטין הכבושה עד שהם יבינו שצריך ללחוץ על הגז ועל ממשלת הדמים הזו", סיכם הירשפלד.
הערוץ הישיר שניהל פוקס עם ארגוני השמאל הקיצוני וגורמי ממשל זרים אפקטיבי ומהיר עד כדי כך שקצינים במילואים ובעלי חוות ברחבי יהודה ושומרון, סיפרו כי פעמים רבות פרק הזמן מהרגע שהגיעו פעילי שמאל קיצוני לזירת האירוע והודיעו כי יטפלו בעניין "מול הפיקוד הבכיר" - עד שהכוחות בשטח הספיקו לקבל הוראה ישירה מהאלוף פוקס לא עלה על עשר דקות.
פוקס לא הסתפק בהחרמת הנשקים והוציא צווי הרחקה מנהליים כנגד שורת פעילים מרכזיים בגבעות ובחוות, מרביתם כאלו שהועלו על המוקד של ארגוני השמאל הקיצוני באותה התקופה. גם דמויות מתונות בחוות ששמרו על יחסים הדוקים עם מערכת הביטחון לא חמקו מנחת זרועו של פוקס שרץ למלא אחר דרישותיהם של ארגוני השמאל הקיצוני והרשות הפלסטינית. כך מצא את עצמו נריה בן פזי, המכונה "אבי החוות" בבנימין שאירח בביתו בשנים האחרונות באופן תדיר את אלופי הפיקוד הקודמים נדב פדן ותמיר ידעי, את מפקד מחוז ש"י במשטרה, מפקדי חטיבות אזוריות וקצינים בכירים אחרים - מורחק בצו מנהלי בידי האלוף פוקס, וגורמים אחרים בחוות שפעלו בשיתוף פעולה מלא עם רשויות המדינה במשך שנים ארוכות הוכו בהלם לאחר שחוו הפניית עורף מוחלטת מצדו של פוקס.
***
אם ננסה לסכם בקצרה את שלוש השנים שלו בפיקוד מרכז, כהונת פוקס התאפיינה בקידום מדיניות עצמאית שכללה את חיזוק הרשות הפלסטינית וכפועל יוצא מכך גם מאבק בנקודות ובפעילים שסיכנו את קיומה. כל זה נעשה בצורה חסרת מעצורים עם אפס רגישות, ותחושה כללית גם בקרב דמויות מתונות בהתיישבות שפוקס פשוט דוהר על תוך הלהבות ולא מתחשב בכלום.
האלוף הנכנס אבי בלוט יצטרך לתקן לא רק את היחס הנוקשה שקידם פוקס, אלא גם את המדיניות שהחיל בשטח. כאיש הציונות הדתית סביר להניח שידע להתנהל בצורה מחושבת ולמצוא מסילות ללבבם של ראשי המועצות וההנהגה הרבנית, אולם במידה וימשיך את צעדיו של קודמו בתפקיד זה יכול להיות גרוע אף יותר משום שפוקס לפחות התנהל בצורה מגושמת ובוטה שהכריחה גם את אחרוני העיוורים לחדול מלתת אמון בהחלטותיו.
הבחירה כעת היא בידיו של בלוט. מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. האם יבחר בצד הנכון של ההיסטוריה ויוביל תיקון ברגעים הקריטים ביו"ש או שיזכר כמי שגם ברגע האמת לא השכיל להבין את המציאות ונאבק באלו שניסו לשנותה.
***
ומילה לסיום, למרות כל הדברים שפירטנו לעיל, בתקופתו של פוקס צמחו הגבעות והחוות בצורה חסרת תקדים. למעלה מ20 נקודות חדשות הוקמו, רצפים טריטוריאלים יהודים נבנו מבנימין ועד בקעת הירדן ומאות אלפי דונמים שהיו מלאים בפלישה ערבית ומאהלים בדואים שבו לידים יהודיות. תיאר זאת בעצב השבוע השר הפלסטיני "למאבק בהתנחלויות" לשעבר וואליד עסאף, כשכתב בחשבון הפייסבוק שלו כי השטח שתפסו הגבעות והחוות בגזרת ציר אלון ובקעת הירדן גדול יותר משטח רצועת עזה כולה. "מה שקורה כאן הוא נכבה שלישית", כתב עסאף.
כל זה לא קרה בזכות פוקס, אלא למרות הרדיפה שניהל ובזכות יהודים חלוצים שסירבו להתייאש ולהרים ידיים, נאחזו שוב ושוב בקרקע והצליחו להביא הישגים היסטורים שיזכרו לדורות.
גם כעת, אל לנו לשבת ולהמתין לאלוף החדש או לממשלה כלשהי שתקום. עתיד ארץ ישראל יוכרע בידים בידי תלמידיו של נחשון בן עמינדב שיקפצו למים וימשכו את עם ישראל אחריהם. כך קרה מראשית שיבת ציון, כך גם בימי גוש אמונים וכך גם בימינו אלה.
אז קדימה יהודים, עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה!