בשבוע שעבר, בשקט בשקט, כמעט מתחת לרדאר, חמקה לה ידיעה קצרה שסיפרה על החלטתו של ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, שלא להשתלב בחיים הפוליטיים בסבב הקרוב.
במילים אחרות, כהן לא משוכנע שזה הזמן הנכון מבחינתו, מסיבות כאלו ואחרות, והוא לא יצטרף לפרויקט הגרנדיוזי של מה שכבר הוצג באינספור סקרים כ"מפלגת הימין החדשה והאלטרנטיבית".
מהצד השני, גם גדעון סער, מישהו ששמו היה נראה עד לאחרונה סגור וחתום בתוך האירוע, עושה קולות של פחות. בראיונות האחרונים נראה היה כי סער לא נלהב במיוחד לשמש גלגל שלישי או רביעי למרכבת ישראל ביתנו ולקאמבק הפוליטי של נפתלי בנט. לא מן הנמנע גם שהוא שוקל אפשרות של הצטרפות לקואליציה, אם וכאשר גלנט יצליח לגרום לנתניהו סוף סוף לפטר אותו, ותיק הביטחון יתפנה להובלה. קדנציה שקולה בתיק הביטחון בתקופת מלחמה זה כמעט כל מה שחסר לסער כדי להמריא אלקטורלית מחדש, בכוחות עצמו ובלי חסדים של שותפים מאולצים.
נשארנו עם השניים ששחררו תמונה מפגישתם המעונבת בבית קפה כלשהו – ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט ושר הביטחון לשעבר איווט ליברמן. שניהם רואים בעצמם ראויים, שניהם משוכנעים שהם מהווים אלטרנטיבה שלטונית, שניהם בטוחים שהמוני מנדטים יזרמו אחריהם לקלפי ושניהם מקפידים לשדר חזות של ימין לוחמני ובלתי מתפשר.
לפני כשלושת אלפים שנה, כך מספרת הגמרא במסכת סנהדרין (דף ק"ב), הציע הקב"ה בכבודו ובעצמו לירבעם בן נבט הצעה מפתה שאין דומה לה. "אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן", אבל ירבעם בן נבט לא הסתפק בטיול בגן עדן, ושאל את השאלה האלמותית. "אמר לו מי בראש? בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא".
שלושת אלפים שנה חלפו ושאלת 'מי בראש' נותרה אקטואלית. בנט ואיווט משוכנעים שניהם שאין ראוי מהם להוביל, כל אחד מהם ייתן למשנהו בשמחה להיות מספר שתיים שלו. הראשון מצביע על ניסיונו בתפקיד ועל סקרי דעת קהל שנותנים לו רוח גבית, השני מציג לבטח את המנדטים היציבים שלו, לעומת ה'בייס' הבלתי קיים עד שברירי מאוד של בנט.
אני בספק גדול אם השניים יצליחו להכריע ביניהם מי יוביל, די בטוח שיוסי כהן כבר לא יהיה שם, ונראה כמעט בטוח שגם גדעון סער כבר לא יהיה שם, וממילא, קשה לראות כוכבים גדולים במיוחד מצטרפים לאירוע.
במילים אחרות, במקום מפלגת ימין חדשה ואטרקטיבית, נקבל מיחזור לעוס של ישראל ביתנו עם נגיעות של מפלגת ימינה ז"ל. שניים שהיו שניהם שרי ביטחון בתקופת הקונספציה, שניים שמדברים ימין אבל לא היססו לרגע להצטרף לממשלה עם העבודה, מרץ ומנסור עבאס. שניים שלא יהססו גם להבא לעשות זאת.
כי אמנם ליברמן הצהיר בחודש מאי (לצד ההודעה על כוונתו לרוץ לראשות הממשלה) כי לא ישב עם עבאס, אבל זהו אותו ליברמן שהבטיח לחסל את הנייה בתוך 48 שעות. ואמנם בנט צייץ היום בזעם קדוש נגד האמירה של עבאס על "50 אלף איש שנרצחו בעזה", אבל זה אותו בנט שחתם בשידור חי בערוץ 20 בזמנו שלא יקים ממשלה שתישען על קולות המפלגות הערביות, ואת ההיסטוריה כולנו זוכרים.
במילים אחרות, מי שקיווה לראות איזו יצירה פוליטית חדשה ורעננה ולמצוא בה בית פוליטי חם, יקבל לכל היותר את ישראל ביתנו הישנה עם חיזוק מקומי מרעננה. ומי שמשוכנע שאחרי הבחירות – אם וכאשר ייערכו – תקום כאן איזו ממשלת אחדות ציונית מופלאה, בהשתתפות גנץ ולפיד ואולי גם מפלגת הליכוד נטול נתניהו, עשוי לקבל במקומה ממשלת שמאל-מרכז עם קישוט בדמותו של בנט ותלות באצבעותיהם של אחמד טיבי ואיימן עודה.