נחרתה בזכרוני התמונה שבה האלוף יואב גלנט, מי שהיה אז מזכירו הצבאי של ראש הממשלה אריאל שרון, מגיש לחתימת ראש הממשלה בקיץ 2005 את צו הגירוש של יהודי גוש קטיף וצפון השומרון, כשחיוך נסוך על פניו.
אין להתפלא, שכן הוא הרי היה סרח עודף של ׳פורום החווה׳ הידוע לשימצה. לאורך השנים, טרם הצטרפותו לליכוד, גם אפשר למצוא התבטאויות של גלנט המצדדות בפתרון ׳שתי מדינות לשני עמים׳.
הנ"ל יכול להסביר את כל רעיונותיו ההזויים של גלנט בחודשים האחרונים בדבר נסיגה מציר פילדלפי ומציר נצרים, או לבנות בישראל בית חולים לילדי עזה. רעיון עוועים בפני עצמו, קל וחומר בעת שחטופינו עדיין במנהרות החמאס מבלי שזכו אפילו לחזות בפקידי הצלב האדום.
ואם בתחילת המלחמה עשה גלנט רושם כביכול הוא שר ביטחון עם סכין בין השיניים, מהר מאד רושם זה הלך והתפוגג ונראה היה כי הוא עושה דברה של מחלקת המדינה האמריקאית וכי הוא בפועל מיישר קו עם הגישה הרופסת של גנץ ואיזנקוט. נראה היה כי הוא משקיע הרבה יותר בדיבורים מאשר במעשים, וכמעט כל ערב מוציא הצהרה כביכול לוחמנית ומאיימת אשר אין לגביה כיסוי.
יתר על כן, מהר מאד הסתבר כי גלנט הוא איש מערכת הביטחון ולא מנהיגה. גלנט גיבה כל פעולה של הרמטכ"ל, מבלי כל התחשבות בדעת הציבור ובדעת חבריו למפלגה ולקואליציה, דוגמת חילופי הגברי במטכ"ל, השנויים במחלוקת (לשון המעטה) אשר יזם רא"ל הרצי הלוי.
נראה כי גלנט מרגיש הרבה יותר מחויב לאלופים הכושלים דהיום ולאלופי העבר, חבריו משכבר הימים, אשר הביאו אותנו לעברי פי פחת, מאשר לראש הממשלה שמינה אותו, לחברי הליכוד שבחרו בו ולרוב הימני העצום שמהווה רוב גדול בעם ישראל.
גלנט מתגלה כמי שלא מכיר טובה למי שגידל אותו פוליטית, אם זה משה כחלון שהכניסו לפוליטיקה במקום גבוה במפלגתו ומינה אותו לשר השיכון והבינוי, ואם זה בנימין נתניהו שמינה אותו לשר ביטחון למרות שהיה רק במקום ה-11 בפריימריס. הוא מנהל מדיניות עצמאית וכיום ומהווה מעין סיעת יחיד בקואליציה אשר לא מחוייבת לקואליציה בשום עניין.
פורענותו החלה כאשר יצא בנאום האיומים נגד הרפורמה המשפטית, בעוד נתניהו בחו"ל, והיא ממשיכה בחודשים האחרונים עם מדיניותו העצמאית והטיפשית בעניין גיוס החרדים. יש להצר על כך שנתניהו חזר בו מפיטוריו דאז.
זאת ועוד, חמיצות הפנים הילדותית שמגלה גלנט כלפי נתניהו בעת מלחמה, אשר יתכן לומר ביושר שהינה הדדית, מחייבת את אחד מהם ללכת הביתה. במקרה זה ברור מיהו זה שצריך לעשות זאת.
כמו כן נראה כי החל בפועל שלב ג׳ של הלחימה ברצועת עזה, הפחות עצים, וישנה מעין הפוגה עד לתחילת הלחימה העצימה בצפון, כך שזו שעת כושר להחליף את גלנט בשר ביטחון אחר אשר גם יעשה את ההתאמות והשינויים הנדרשים במטכ"ל הכושל של שמיני עצרת.
על כל הנ"ל יש להוסיף כי פיטורי גלנט יכולים להסתדר היטב ברמה הפוליטית עם שילוב סיעת ׳הימין הממלכתי׳ של גדעון סער בקואליציה, ומינויו של האחרון לשר ביטחון.
סער שהיה לוחם זוטר בגולני אינו איש המערכת הצבאית ולכן אינו מחויב לה. סער ימני אידאולוג משחר נעוריו ולא אופורטוניסט כגלנט, הוא בקשר טוב עם החרדים והוא גם מביא איתו עוד 3 אצבעות לקואליציה, כך שגם בלי גלנט תמנה הקואליציה 67 ח"כים, ותוכל להחזיק עוד כשנתיים עד תום כהונת הכנסת. לגלנט אין שום בייס או אפילו חבר כנסת אחד שיילך בדרכו.
בין כך ובין כך, גלנט מזהה כי בימין ובליכוד מאסו בו, כך שהצפי גדול שיעשה נזק בעתיד או ימצא עילה להתפטר בזמן שנוח לו, והרבה פחות נוח לנתניהו.
כללו של דבר, הגיעה העת לפיטורי גלנט. ואם לא עכשיו, אימתי?