חברה יקרה שלי החליטה באלול של השנה שעברה להקים עסק חדש. איך אומרים? בחיים הכול עניין של טיימינג. אבל כשפגשתי אותה לפני כמה ימים נדהמתי לשמוע שנגד כל הסיכויים, היא פותחת את מרכז החלומות שלה!
"פתאום בגיל שלושים וחמש השתגעתי והחלטתי שאני הולכת להקים מרכז חדש בתחום מתפתח. ההקמה של המרכז הייתה מאוד כיפית ומאתגרת, אבל נתקענו בגלל נקודה קשה – גיוס כספים. מכיוון שמדובר במקום מורכב שדורש עבודה עם מספר רב של אנשי מקצוע בתחומים שונים, ידעתי שלא נתחיל לפני שנצליח לגייס סכום שמתקרב למאה אלף שקלים, כך על פי התחשיבים של יועץ מקצועי ששכרנו. אין לנו יכולות כספיות כך שלא יכולנו להביא כסף משלנו, גם הלוואה ידענו שלא נצליח לארגן, והאמת שגם לא כל כך רצינו. לכן ניסינו לגייס משקיעים. כמובן שהגיעה המלחמה, ואם משהו זז קודם, עכשיו הכול היה מת. מצאתי את עצמי באמצע הקמה של עסק, בלי כיוון להמשך ובלי הכנסה. עסוקה כולי חודשים ארוכים בפרויקט שעדיין לא מרוויח אפילו פרוטה אחת. ועוד אסור היה לי להיראות נואשת בעיני המשקיעים הפוטנציאליים שכל הזמן ניסינו לגייס, אבל מצד האמת הייתי ממש ממש זקוקה לכסף, והרבה, ומהר.
"אז ההשתדלות הכי חזקה שלי הייתה בתפילות ובמידת הביטחון. היה לי ברור שרק הקדוש ברוך הוא יכול לעזור כאן, למרות שהיו המון רגעים של כמעט ייאוש בדרך".
ממאה אלף - לאלף שקלים
"פתאום נחת לי רעיון בראש. הרגשתי שאם השם שם אותי מול הקיר – סימן שאני צריכה להסתובב ולחפש היכן יש דלת. צמחו לי כל מיני רעיונות לבארטר, עוד רעיונות לשיתופי פעולה חינמיים, והכול הצליח! מצאתי אנשי מקצוע נפלאים שמוכנים לקבל תשלום רק כשהעסק יתחיל להרוויח, אחרים שהסכימו לעשות איתנו החלפה ללא כל תשלום או תמורת פרסום מתאים. לאט לאט התקציב הצטמצם עוד ועוד, העלויות היקרות ביותר פשוט נעלמו, ומתקציב של מאה אלף שקלים הצלחנו להקים בדיוק את המרכז שעליו חלמנו בעלות קרובה לאלף שקלים... אם לא הייתי רואה את זה בעיניים פשוט לא הייתי מאמינה!
"ראינו את הניסים אפילו בדברים קטנטנים ממש. דוגמה אחת מני רבות היא דלפק הקבלה. לא היה לי כסף לדלפק קבלה! אבל כן היה לי קרש ישן שאי פעם היה בר. אז הלכתי וקניתי טפט יפה במאתיים שקל, ציפיתי אותו ופתאום הוא נהיה חדש. אבל הרגליים שלו היו שבורות. לפתע מצאתי זרוק ברחוב שולחן עץ שהפלטה העליונה שלו הייתה הרוסה אבל הרגליים היו מושלמות מעץ אמיתי. חיברתי את הרגליים לבר, הוספתי מתחתיו מדפים יפים שהיו לי בבית - ונהיה דלפק קבלה יפהפה, מעוצב להפליא! וזו רק דוגמה אחת מכל הניסים שראיתי. בעיקר הרגשתי איך כשהולכים עם מידת הביטחון וסומכים על השם – פתאום מגיע רגע כזה שהכול נפתח ומסתדר, וזו הייתה תחושה מרגשת שקשה לתאר. לראות בחוש איך השם באמת נמצא כאן, כל הזמן, וכל כך אוהב ועוזר".
ג'בטה תוצרת בית במילוי ירקות קלויים וגבינה בעשבי תיבול
צילום: שושי סירקיס
יש כאן בעצם שני מתכונים ממש מופלאים. הראשון – מתכון של לג'בטה שהבת שלי התלהבה ממנו ביותר. המתכון המקורי הוא של השפית קרן אגם, ולא ייאמן כמה שהוא קל, פשוט ונפלא. רק להקפיד על ההוראות ותקבלו לחמניות או כיכרות לחם לבחירתכן, לא פחות ממושלמות. את הג'בטה הנהדרת הזאת מילאתי בירקות קלויים ובגבינה שאותה אני משמרת בשמן זית ועשבי תיבול והיא מקבלת טעם גן עדן ממש.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן התפחה:
שעתיים ורבע
זמן אפייה:
20-15 דקות
כ־12 לחמניות או 4 כיכרות
לג'בטה:
½3 כוסות קמח מלא
כפית שמרים יבשים או חצי קוביית שמרים טריים
כף סוכר חום או סילאן (בשביל הצבע)
כפית מלח
½1-¾1 כוסות מים פושרים
קמח נוסף לקימוח
למילוי:
חציל קטן
בטטה
בצל סגול
פלפל אדום או צהוב
מלח ופלפל
4 כפות שמן זית
לגבינה:
200 גרם גבינה מלוחה (חלומי, בולגרית, פטה, חרמון)
4 שיני שום פרוסות
2 כפות תערובת עשבי תיבול (בזיליקום, פטרוזיליה, כוסברה)
שמן זית למילוי הצנצנת
מכינים את הג'בטה: שמים את כל חומרי הג'בטה בקופסה עם מכסה, חשוב שהיא תהיה מספיק גדולה כדי שיהיה מקום לבצק לתפוח, 3-2 ליטר, מערבבים היטב את כל החומרים אך אין צורך ללוש. מתקבל בצק דביק מאוד וכך הוא צריך להיות. סוגרים את המכסה ומתפיחים על השיש כשעה ורבע. מרטיבים את הידיים, פותחים את הקופסה ומקפלים את כל הקצוות של הבצק כלפי האמצע. מתפיחים עוד חצי שעה.
מקמחים משטח עבודה היטב. מרפדים את תבנית התנור בנייר אפייה ומקמחים, ומחממים את התנור לחום של 230 מעלות. הופכים את הקופסה על המשטח המקומח ומקמחים עוד את הבצק גם מלמעלה. מחלקים ל־12 חלקים (או ל־4 אם רוצים ג'בטות גדולות). לוקחים חלק אחד ומקפלים קצה אחד שלו לכיוון הקצה השני, למראה לחמנייה מקופלת כמו ג'בטה. מניחים על התבנית ומכינים באותו אופן את כל הלחמניות. אם רוצים ג'בטות גדולות פשוט משטחים אותן למלבן מוארך ומניחים על התבנית. אופים 20-15 דקות עד שהלחמניות זהובות. מוציאים ומצננים.
מכינים את הגבינה: פורסים את הגבינה לפרוסות בעובי חצי סנטימטר ומסדרים בצנצנת. מוסיפים את פרוסות השום ועשבי התיבול וממלאים בשמן זית עד לגובה הגבינה (אפשר להשתמש בשמן הזה לכל שימוש חלבי אחר, כך שהוא לא הולך לאיבוד. אפשר גם לשמר בתוכו גבינה פעמים נוספות). שומרים במקרר עד להגשה. הגבינה נשמרת ימים רבים וטעמה משתבח מיום ליום.
בינתיים פורסים את כל הירקות לפרוסות בעובי חצי סנטימטר ומסדרים זה ליד זה על תבנית התנור, מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מלח ופלפל ושמן זית על הכול מלמעלה, ואופים בחום של 180 מעלות במשך כ־15 דקות או עד להזהבה וריכוך של הירקות.
להגשה: פורסים את הלחמניות החמימות, מסדרים פרוסות של ירקות וגבינה ומגישים.
לתגובות: [email protected]
***