אני לא עושה חשבונות של שמיא, מי בכלל יכול לעשות חשבונות כאלה. אומנם מדובר במשוואות של נעלם אחד, אבל זה חתיכת נעלם אז אני את החשבונות האלה לא עושה, מה פתאום. מה כן? מה שכן אני יודע להגיד זה שלפני שבועיים אחותי סיפרה שבמאזדה 5 שלה הלך המזגן ושקשה לה מאוד עם האיסופים והפיזורים של הילדים, ואני החזרתי לה תגובה צוננת חסרת אמפתיה והמשכתי לשגרת יומי. והנה הפלא ופלא השבוע קמתי בוקר אחד ובמאזדה 5 שלי הלך המזגן. אבל חשבונות של שמיא אני לא עושה. מדובר במקרה וחסל, ומקרה זה אותיות מקרה אז מדובר ככל הנראה במקרה.
סליחה שאני ככה כותב מפוזר אבל כל כך חם לי. חם לי המון. חם לי יותר משאי פעם היה חם למישהו על פני כדור הארץ. אז נכון, היו החבר'ה האלה אחרי אסון צ'רנוביל שהיו צריכים לחפור מנהרה מתחת למפעל שהתפוצץ כדי לנסות לסתום את הפרצה והם, ככה ראיתי בסדרת טלוויזיה שממש ניסיתי להימנע מלראות אבל בסוף כן ראיתי כי ממש מאוד רציתי, הם, הפועלים האלה, עבדו בלי בגדים בכלל כי כל כך חם היה שם בצ'רנוביל אבל לא חם כמו שחם לי פה במאזדה 5 שלי בשעת האיסופים. ושלא כמו הפרינססות האלה בצ'רנוביל, אני עדיין לבוש ברוב בגדיי בתוך הכבשן שלי כי בכל זאת מדובר בשכונה שרובה דתית ואני בסופו של יום אישיות ידועה. לא זוכר כרגע על רקע מה אני ידוע, החום הזה דפק לי את רוב הסינפסות במוח. אולי אני ידוע כאיש הזה שהכי חם לו בכל העולם. כן, זה בטח זה, מה עוד זה יכול להיות. חם חם חם.
אז נסעתי לראש העין כדי לטפל במזגן. נסיעה קצרה, ראש העין. אולי 20 דקות. מה זה 20 דקות של נסיעה בתוך מעשנה. חם לי. אולי אני בכלל הוביט שעושה את דרכו ללב הר הגזירה כדי להשליך לשם את הטבעת האחת. זה מסביר את החום הזה, כן. מוזר שלא כתוב מורדור על אף אחד מהשלטים. וגם לא צומחות לי שערות על כפות הרגליים. אז אני לא הוביט. הנה שלט: "ראש העין". נכון נכון, ראש העין, תיקון מזגן, מוסך של אמיל. אני יוצא לאמיל וקודם כול מחבק אותו. תציל אותי אמיל, אני לוחש לו. אני העובד של אמיל, הוא לוחש לי חזרה ושובר את החיבוק בעדינות כי גם הוא מבין שעומד לפניו אדם שהוא 60 אחוז מים ו-40 אחוז עוד מים. אני לא מוצק, אני נוזל בהגדרתי המדעית. אני חושב שהיה נבל כזה בספיידרמן פעם, איש המים או משהו. שהוא כל הזמן היה נוזל. והיה קשה מאוד להילחם בו כי הוא היה בורח דרך המרזב או בין המרצפות איפה שמחמוד לא עשה טוב את הרובה.
"אתה רוצה כוס מים?" שואל אותי העובד של אמיל. לך תסביר לו שאני בעצמי מים. "זה נהמא בנהמא", אני מסביר לו, אבל הוא לא אוחז ברפרנסים תלמודיים, בקושי ספיידרמן הוא מבין. אמיל מגיע לבסוף. "מה יש לך אתה?" הוא שואל במה שנחשב במוסכניקית מנומס. אני צריך שתתקן לי את המזגן או שתעשה לי פה קיטון קטן שאני אגור איתך במוסך הממוזג עד סוף החיים, אני מסביר לו. "אני לא מתעסק במזגנים", הוא אומר לי, כאילו להתעסק במזגנים זו בחירה. או שאתה מציל חיים או שאתה לוקח אותם, אדון אמיל. הוא נעתר לבסוף כי הוא רואה שאני שוכב לו על המזגן במשרד ומפחיד את שאר הלקוחות שבאו כדי שיתקנו להם משהו שהוא לא מזגן. אמיל מרים את מכסה המנוע. "חסר לך מים, יא מצחיקול", הוא אומר, "אין בעיה במזגן". חסר לי מים, צחוק הגורל. הרי אני עצמי מים. אמרתי את זה כבר? אני כמו הרשע הזה בספיידרמן וכולי. חם לי חם לי חם לי. אמיל ממלא מים. "מוסכניק אחר כבר היה לוקח לך אלפיים שקל על זה". אני מהנהן כי זכור לי שזו המחווה האנושית שעושים כשרוצים לבטא שביעות רצון.
אני נוסע הביתה. כמה טוב שיש מזגן. כמה טוב? לא יודע כמה טוב. כי אצלי המזגן המשיך לפלוט חום. אמיל איש מקסים שכמוך, באמת אתה לא מתעסק במזגנים. אין לך עסק במזגנים. כאילו להכעיס, המזגן פולט עוד יותר חום מלפני כן. אני עכשיו בליבת כדור הארץ. נוסע על מאגמה. חם לי חם לי חם לי. כשהיינו ילדים חשבנו שאם נחפור מספיק עמוק לתוך כדור הארץ נגיע לסין, אבל זה לא נכון כי היינו צריכים לעבור בדרך בגלעין כדור הארץ הלוהט. וגם אם היינו מצליחים לעבור את החצי לא היינו מגיעים לסין, היינו מגיעים בכלל לאוקיינוס השקט ואז הוא היה זורם דרך המנהרה המטופשת שחפרנו ומציף את רחוב אחוזה ברעננה. לא שרחוב אחוזה צריך עזרה להיות מוצף, כן? את זה הוא עושה לבד כל חורף. מצחיקה המילה הזאת חורף. מעניין מה היא אומרת. איפה הייתי. אה, בליבת כדור הארץ. לא היינו מצליחים לחפור עד סין, זו הנקודה. גם אם היינו מורידים חולצות כמו המפונקים האלה בצ'רנוביל. שיהיו בריאים, לא יודע כמה עבודה הם באמת עשו אבל היח"ץ שלהם עבד פגז. איפה אני? אה, בדרך הביתה כדי לספר לאשתי שתיקנתי את המזגן ועכשיו הוא יותר גרוע. היא בטח תכעס. הלוואי. היא תהיה קרה אליי. קר, שיהיה לי קר. הייתי מוכן לביקור מהגרוק עכשיו אם זה היה אומר שירדו כמה מעלות.
מה זה בצומת לפניי? מוסך. מוסך אבשלום קור. משחק מילים יפה. למוסכניק קוראים אבשלום והוא מתעסק במזגנים. אז אבשלום קור חכם חכם ח-חם. חם. חם לי. אני נכנס למוסך. אוקיי, זה אשכרה אבשלום קור בסרבל עבודה. "איך אומרים בעברית המברקס?" אני שואל כדי לוודא שזה הוא. "מלחצן המדרון", הוא עונה לי. אני לא יודע אם זה נכון אז כנראה שזה אבשלום. אני מחבק אותו כדי שאמיל לא יחשוב שהוא איזה משהו מיוחד. לאבשלום יש מרקם של קקטוס. אני ממצמץ. אני לא במוסך, אני במחלף אורנית על כביש 5, עומד בצד הדרך ומחבק צמחים בהתרגשות. פאטה מורגנה. דמיינתי מוסך. אין דבר כזה מלחצן המדרון. יש רק המברקס. חמברקס. חם־ברקס. חם.
אני שוכב בצד הדרך. אני שלולית, כפשוטו. לא נשארו לי אנרגיות למליצות. אני שלולית בסיפור של מישהו אחר. אשאר פה וחסל. אחכה להתאדות המבורכת. עם קצת מזל אהפוך לענן, אנדוד לי בשמיים, ועם הגשם הראשון אטפטף מעל ביתי ואזרום דרך הרובה המזעזעת שעשה מחמוד, ישר לתוך הסלון הממוזג.
לתגובות: [email protected]
***