מחר (רביעי) יצוינו מאה שנים להקמתה של תנועת בית"ר ובטקס הצפוי להתקיים יישאו דברים לא מעט בכירים בהם שרים, חברי כנסת ויו"ר הכנסת, אך האם יש מי שממשיך את דרכה של בית"ר כיום בזירה הפוליטית? על כך שוחחנו עם מנכ"ל תנועת בית"ר העולמית, יגאל ברנד.
לשאלת ממשיכו או ממשיכיו של ז'בוטינסקי בזירה הפוליטית מעדיף ברנד שלא לערוך לפוליטיקאים שלנו את 'מבחן ז'בוטינסקי', אם כי הוא מציין שלא מעט מפלגות ולא מעט פוליטיקאים טוענים שהם ממשיכיו של המנהיג המיתולוגי, ובינם לבין עצמם הם מתקוטטים ונאבקים. "אני לא רוצה להיות זה שישפוט במבחן ז'בוטינסקי", הוא אומר ומציע ש"כל אחד ישפוט את עצמו והציבור ישפוט את הפוליטיקאים".
בדבריו הוא מציין כי ז'בוטינסקי כתב ערכים שהתוו דרך מדינית חברתית כלכלית ביטחונית ועוד, ולהערכתו "מה שעבר על המדינה שלנו בעשורים האחרונים זו לא דרכו של ז'בוטינסקי". כשהוא מרחיב מעט על כך הוא מזכיר את מאמרו המפורסם של ז'בוטינסקי 'קיר הברזל' שעוסק באופן בו יש לנהוג בערבים בארץ ישראל וסביבה, מתוך הבנה שהם לא ירצו בנו כאן והתקוות שיקבלו את היהודים בזרועות פתוחות תיתקלנה במפח נפש ומחירים כואבים.
מול הגישה הזו תפסה מקום העמדה לפיה ויתורים ישראליים ונסיגות ישראליות הן שיובילו להסכמה ערבית לנוכחותינו ואף לרצון בחיים משותפים, "זה לא יקרה", הוא משוכנע ומציין כי ההיסטוריה של מדינת ישראל הוכיחה זאת לא פעם ובשבעה באוקטובר התבררו והתחדדו עוד יותר.
אל מול האויב יש להציב קיר ברזל תודעתי שמבהיר את כוונותיו של העם היהודי לחיות כאן ולהשיב מלחמה מול מי שיערער על כך. גישה זו היא הפוכה לגישת כיפת ברזל, גדרות ומצלמות שמעניקות אשליית שקט שמתבררת כתקוות שווא.
"אנחנו צריכים להבין למה אנחנו פה וכשנהיה משוכנעים ונחיה לפי האמונה הזו האויבים שלנו יבינו שהם יתנפצו על קיר הברזל התודעתי, הם יבינו שכאן תהיה מדינה יהודית ומי שרוצה לחיות כאן מתוך שוויון יצטרך להכיר בזה שתהיה כאן מדינה יהודית", הוא אומר ומדגיש כי אמנם בשבעה באוקטובר הדברים התחדדו, אך מדובר בתובנה לאורך שנים.
על רקע דבריו אלה אנחנו שואלים איך יתכן שמתוך המשנה הסדורה הזו של ז'בוטינסקי צמחו מנהיגים שבחרו בדרך הויתורים והנסיגות כדוגמת אהוד אולמרט, ציפי לבני, דן מרידור ואחרים כמו גם אריאל שרון שאמנם החל את דרכו כאיש מפא"י אך חבר לליכוד, הפן הפוליטי של תנועת בית"ר?
"לא יודע", משיב ברנד בכנות ומוסיף כי הוא רוצה להאמין שמי שגדל היום בתנועת בית"ר לא יגיע לתופעות שכאלה. הוא מודע לכך שאם נשאל את לבני, מרידור ואחרים הם יגידו שהם ממשיכי ז'בוטינסקי, אך מסתבר שכאשר מדובר בפרשנות לדרכו ומורשתו של אדם הדברים יכולים לפנות לאפיקים שונים ולעיתים הפוכים. הוא עצמו משוכנע שדרכם היא טעות ולהערכתו הם יחשבו כך על תפיסתו שלו. לדבריו גם מי מותיקי התנועה שהוא נועץ בהם מחזיקים בעמדתו שלו.
"יש כמה זרמים שיצאו מהתנועה, ובכל תנועה יכולים אנשים לגדול ממנה וללכת למקומות אחרים בעקבות השפעה כזו או אחרת של המערב, האמריקאים או תנועות פוסט כלשהן", הוא אומר ואנחנו שואלים אם העובדה שרבים כל כך פירשו את דרכו של ז'בוטינסקי באופן מנוגד כל כך לתפיסת ארץ ישראל ו'אף שעל' אינה מלמדת על כשל כלשהו בתפיסה. אנחנו מזכירים בפני ברנד גם את עמדתו של ז'בוטינסקי לגבי תל חי וישובי הגליל אותם חשב שיש לפנות על מנת להימנע מסכנה.
ברנד רואה בתפיסתו של ז'בוטינסקי כזו המשלבת גישה ליבראלית עם תפיסה תנ"כית המחוברת למורשת העם היהודי ומסורתו, ולהערכתו יתכן בהחלט שיש מי שבגלל שיקולים פוליטיים כאלה ואחרים בוחר לקחת חלק מתפיסתו ולוותר על חלק אחר. ברוח זו, הוא אומר, יש הזוכרים רק את ההדר הבית"רי שעליו דיבר ז'בוטינסקי ושוכחים שהוא דיבר באותה נשימה גם על תגר, מלחמה ומאבק על העמדות והאמונה, "לטעמי הם טועים".
עוד שאלנו את ברנד אודות חזונו של ז'בוטינסקי לראות יהודי ומוסלמי חולקים בתפקידי נשיא המדינה וראש הממשלה. האם אין בכך ראשיתו של חזון חיים משותפים שממנו מגיעות פרשנויות השמאל לחזונו של ז'בוטינסקי?
ברנד רואה ברעיון המדובר חלק מתפיסתו הליבראלית של ז'בוטינסקי ובהתאם לתקופה מסוימת ולתנאים מסוימים. כיום, הוא משוכנע, הרעיון אינו רלוונטי. השהות המשותפת של "בן ערב בן נצרת ובני" באותה אדמה תלוי בהבנת מי בעל הבית וקבלת התנאים המתבקשים מכך. כיום הדברים לא נשמעים ואינם אפשריים. "היום אנחנו לא מתקרבים לזה".
על דבריו אלה שאלנו אם אין להפריד בין ישיבה משותפת של בני עמים שונים עם זכויות אזרחיות שוות, לבין מעמד של נשיא או ראש ממשלה ערבי, כלומר חלק בלתי נפרד מבעלי הבית של הארץ, והוא שב וקובע כי הדברים אינם תואמים את זמנינו ומדובר ברעיון אוטופי. "זה תלוי באיך תיראה המדינה ואיך תיראה האומה. אותו ערבי יצטרך להישבע אמונים בצורה כזו או אחרת למדינה יהודית, מה שהיום לא רלוונטי. לכן זה נשמע לנו מוזר כיום, אבל באוטופיה שאנחנו לא נמצאים בה הדברים יכולים להישמע הגיוניים".