כידוע, חז"ל במשנה מלמדים אותנו כי חמישה דברים רעים קרו ביז' בתמוז וחמישה דברים בתשעה באב.
המהר"ל מפראג מסביר שיש הבדל בין הדברים שקרו ביז' בתמוז לבין הדברים שקרו בתשעה באב, שנחשב יום קשה יותר יותר:
"י"ז בתמוז הוא התחלת הקצה, ולפיכך כל ה' דברים שבו נעשו אינם גמר פורעניות. כי מה ששברו לוחות אינו תכלית פורעניות, שהרי אפשר באחרים. כי זה הזמן הוא התחלת הקצה, ואינו גמר, רק בט' באב תכלית הקצה. וכן מה שבטל התמיד אינו תכלית הפורעניות, עד שחרב הבית. וכן מה ששרף אפוסטמוס התורה אינו תכלית פורעניות, שהרי אפשר באחרת. וכן מה שנבקעה העיר אין זה גמר פורעניות, רק כשחרב הבית. וכן מה שהעמיד צלם בהיכל אין גמר של פורעניות, רק כשחרב הבית. ולפיכך אלו חמשה דברים אירעו בי"ז בתמוז." (ספר נצח ישראל פרק ח)
כלומר, האסונות של יז' בתמוז, הם לא מוחלטים אבל מדובר בסדקים ובקיעים שאיפשרו את החורבן המוחלט בהמשך. המהר"ל מכנה זאת "נהפך להם הימין לשמאל."
מי שקרא הבוקר את מזמור עט' בתהלים, הרגיש השנה תחושה קשה יותר משנים עברו. המשורר מתאר חורבן שחווינו חלק ממנו בצורה קשה מאד השנה בשמחת תורה האחרון: "בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ", "נָתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ", "שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם כַּמַּ֗יִם", "הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ", "תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֢ת אָ֫סִ֥יר", ועוד ועוד ביטויים קשים שחשבנו שהם נחלת העבר הרחוק אך חווינו אותם על בשרנו.
ברוך ה' אנחנו לא בגלות אלא בארץ ישראל, אבל בהחלט נמצאים בגלות רעיונית ותודעתית, שכובלת את ידי ההנהגה המדינית והביטחונית מלממש את הכוח הגופני שצברנו. כשאין רוח - אין כוח. ממש כמו הגלות בה ישראל נפוצים לכל עבר בגויים, ככה קיימת גלות תודעתית בה הדעות והלבבות של חלקים בעם ישראל לא נמצאים בקודש אלא שבויים ברעיונות עולמיים חזקים ומזיקים, ובדורנו - רעיון הפוסט-מודרנה. וממש כפי שמזהירה התורה בפרשת "והיה אם שמוע", אם מתרחקים מתפיסת וקיום התורה, מתקיים חלילה "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה".
אנו יודעים מהו אסון, מהו חורבן. אין על כך עוררין. זה מטלטל, כואב ועוצמתי. אבל המהר"ל מלמד אותנו לשים לב ל"התחלת הקצה", לסדקים ולבקיעים שמאפשרים בסוף קריסה מוחלטת, חלילה. קלקולים אלו חובה לבלום ולתקן הרבה קודם האסון.
בהלכה מופיע כי ימי התענית הם זמן לתשובה. נתחזק ביהדות שלנו, בתורה שלנו, ברוח העוצמתית שביכולתה כפי שראינו להפוך את הקערה על פיה, לתקן ולחזק. ובזכות התורה וקיומה הציבורי והפרטי נזכה לבניין עם ישראל, ארץ ישראל ובמהרה בימינו גם בית מקדשנו.
הרב אביעד גדות הוא מנכ"ל ארגון חותם