כשאנחנו באים להתמודד עם י"ז בתמוז שבו נשתברו הלוחות, עם מציאות שבה עם ישראל נמצא בנתק בין תורה לבין מציאות, חובתנו להימצא עם חבל שקשור לעם ישראל.
מוזכר ברמב"ם שצריך לעשות תענית ולזעוק בעת צרה (הלכות תענית פרק א') ומתוך הצעקה ידעו כולם שהבעיה היא המעשים הרעים, ויחזרו בתשובה. אנחנו נמצאים כרגע בצרה. צריך לדעת שבגלל מעשינו באה הצרה - והידיעה שהמציאות היא תולדה של המעשים שלנו גורמת לנו להסיר את הצרה. מלבד הצום, כדי לתקן את הצרה אנחנו נדרשים לעבודה רוחנית עמוקה, בהבנה מה גרם לצרה.
המשנה מספרת על חמישה דברים שקרו בשבעה עשר בתמוז: "נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהֻבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל" (תענית, ד' ו'). כדי לתקן זאת צריך לשאול מה השורש של אותם חמישה דברים.
בהתבוננות במשנה נראה שחמשת הדברים עליהם צמים בשבעה עשר בתמוז לא כתובים באותה הלשון. נשתברו הלוחות נכתב בנפעל, וארבעת הדברים האחרים נכתבים בבניינים שונים. השוני קשה שבעתיים משום שבתורה השבירה מוזכרת פעמיים באופן פעיל - בחומש שמות - "וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה…וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות ל"ב י"ט), וכן בספר דברים השבירה מתוארת כמעשה אקטיבי של משה - "וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם" (דברים ט' י"ז).
מה ראה רבי לשנות מלשון המקרא? נראה שרבי בא לומר - נכון, משה שבר, אבל מבחינת האמת הלוחות נשתברו כי לא היה להם קיום במציאות של החטא, גם אם משה לא היה שובר.
נשאל קודם למה היה חטא העגל? לכאורה החטא נגרם כי לעם לא היה כוח להמתין ומשה בושש לרדת. אבל נראה שקרה אירוע חמור יותר:
בהתחלה עם ישראל היה שחקן מרכזי בהתגלות "היו נכונים לשלושת ימים", משה ובני ישראל היו שותפים יחד בתחתית ההר בפרשת ההתגלות. משה כותב את דברי ה' ויש קשר עמוק מאוד בין משה לעם ישראל, אבל בסוף פרשת משפטים, לפני עלייתו לקבל לוחות ראשונים, משה בונה מזבח "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ד ד') ומתקיימת ברית בין עם ישראל לה' הנקראת ברית האגנות. ברם, מאותו שלב מתחיל פיצול בין משה בשמיים לעם ישראל בארץ.
משה עולה אל הר האלוהים, ויהושע בן נון מחכה למשה ליד ההר. מה יש ליהושע לעשות למעלה בזמן שמשה בהר? אולי רצון ה' שיהושע ישהה עם העם ויקשרם למשה הנמצא בהר.
הירושלמי מתאר שיחה בין יהושע למשה "ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. אמר משה אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול?" (תענית ד' ה') משה אומר ליהושע - מי שלא יודע לשמוע את עם ישראל לא יכול להיות מנהיג.
ואכן כשמשה יורד יש ניגוד גמור בין משה שנמצא בהתגלות לבין עם ישראל שנמצאים בחטא העגל. וכאשר המציאות כזו - ללוחות אין קיום, לכן אומר לנו רבי ש"נשתברו הלוחות".
כשמשה רבנו שובר את הלוחות ה' אומר לו יישר כוחך ששיברת, אבל יכול להיות שהיה כאן כשל בכך שלא הצליחו לחבר בין שמיים לארץ? "המשבר כליו בחמתו… יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" (שבת ק"ה ב'). ובאמת כתולדה מהכשל יש לנו לוחות שניים.
בהתגלות הלוחות השניים - הלוחות נעשים על הארץ. משה עולה להר סיני אבל לא מוזכרת יציאה של יהושע. משה יורד וקרן עור פניו. ומייד אחר כך - "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ה א'), כי אין תורה שמנותקת מעם ישראל.
אפשר לראות כאן שתי תמונות מקבילות - ירידה עם לוחות ראשונים בעולם של כעס וניתוק מעם ישראל, וירידה עם לוחות שניים - מתוך עבודה של שלמות עצמית ואור. אמנם קיים עדיין פער גדול בין עם ישראל למשה רבנו. אבל זו כבר השפעה אחרת, השפעה של הארה.
בתקופה הקשה שאנחנו מצויים בה, לפני המלחמה ובתקופת המלחמה. אנחנו נמצאים בשפל חברתי וקיטוב עמוק. רבי טרפון לימד אותנו שאין בדור שלנו אדם שיכול להוכיח "אם יאמר טול קיסם מבין שינך אומרים לו טול קורה מבין עיניך" (ערכין ט"ז ב). בדור הגאולה אין אפשרות של הוכחה בכעס, אין אפשרות של שבירת הלוחות.
כח ההשפעה הוא בהתחברות עמוקה לעם ישראל, בהארה. אך צריך לחיות בענווה ולא בתודעה לפיה אנחנו מאירים את העולם. נאמר לנו "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו", כשאדם רואה את ההארה כמטרה, זה גורם לזולת להרגיש פגוע ופגום.
רבי גזר לא ללמד תורה בשוק ובו בזמן ידע שמי שלומד תורה תורתו מכרזת עליו מבחוץ (מועד קטן ט"ז ב'). המוקד הוא אצלנו, בשאלה אם אנחנו נלמד תורה של לוחות ראשונים שנשתברו או תורה של לוחות שניים שמקושרת לעם ישראל.
המשנה בתענית דורשת "ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש" (ד' ח') אומר רש"י "מתן תורה - יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות":
אפשר לראות ביום הכיפורים המקדשי תיקון לניתוק בין עם ישראל למשה הנמצא בשמים לקבל לוחות. כהן גדול לא יכול להיכנס לקודש הקודשים בלי שעירי עם ישראל. כהן גדול נכנס לקודש הקודשים כשחבל קשור לרגלו. ההסבר הפשוט הוא שהחבל שם כדי לגרור את הכהן אם ימות, אבל ההסבר העמוק יותר הוא שהכהן נכנס וכך הוא נמצא כל הזמן בקשר עמוק יותר עם עם ישראל. כשאנחנו באים להתמודד עם י"ז בתמוז שבו נשתברו הלוחות, עם מציאות שבה עם ישראל נמצא בנתק בין תורה לבין מציאות, חובתנו להימצא עם חבל שקשור לעם ישראל.