איתמר בן גביר צודק. הוא צודק שמגיע לו להיות בקבינט המלחמה. הוא צודק משום שהוא מהיחידים בין ראשי המפלגות שיכולים לרחוץ כפיהם בניקיון מהקונספציה.
הוא צודק כי המצביעים שלו משרתים כנראה יותר מכל אוכלוסיה אחרת, וזכותם המלאה שקולם יישמע בקבינט המלחמה על ידי שלוחם הפוליטי. והוא צודק כי אין שום סיבה שהקבינט לא יכיל - בפרט אחרי פרישתם של גנץ ואיזנקוט - עוד ראשי מפלגות בקואליציה.
אבל לא כל מה שצודק הוא גם חכם, וגם כשמבקשים לעשות צדק, יש דרך נכונה לעשות זאת, והדרך איננה עוברת בפירוק ממשלת ימין ובערעור יסודות הקואליציה, וזה כולל ובעיקר ביחס להצבעה על חוק שירותי הדת שתעלה שוב מחר בכנסת.
גילוי נאות: אני מעריך את בן גביר וגם מכיר אותו שנים רבות. לא הצבעתי לו אבל אני חושב שהוא נותן עבודה יפה במשרד לביטחון לאומי, אני גם חושב שהוא באמת מאמין ורוצה לקיים את מה שהוא מבטיח ומספר, בניגוד לפוליטיקאים רבים אחרים.
אבל זה בדיוק השלב שהוא צריך לקבל עם עצמו החלטה מהותית מאוד להמשך הקריירה שלו כפוליטיקאי - האם הוא בוחר להישאר בן גביר של ההפגנות והצעקות, בן גביר של קטטות הרחוב והפוזות למצלמה, של הגימיקים והקטטות הקטנות או שהוא עושה את קפיצת המדרגה המתאימה.
בגרסה הראשונה, מובנת ההתנהלות של קמפיין תמידי ושל ניגוח פנימי של שותפים לקואליציה, של טרפוד חוקים ושיבוש עבודת הקואליציה עד שיתקפלו מולו. כך מתנהג נער שובב שעלה לגדולה.
בגרסה השניה והאחראית, של מי שהסקרים כבר צופים לו מפלגה על סף הדו ספרתי ועתיד פוליטי יציב ומזהיר, מתנהלים בצורה אחרת.
כן, מותר לעשות פוליטיקה ומותר לדרוש את שמגיע לך. לא, לא עושים זאת באמצעות שבירת הכלים והשתוללות של פיל בחנות חרסינה, גם לא בתדרוכים לעיתונות ובעקיצות ממוחזרות על דרעי ואוסלו, ואפילו לא בסקרי פייק למאגר משיבים סלולרי, כחלק ממאבק פוליטי פנים קואליציוני שנקטע למזלנו בנסיבות משפחתיות כואבות.
יש דרך לדרוש דברים, גם לדפוק על השולחן, וגם לנהל מאבק פנימי. יש גם צורך לשים דברים בפרופורציות, נכון, אולי נעשה לך עוול - אבל יש מדינה במצב מלחמה משברי, ומיטוט הקואליציה בוודאי לא יתרום לסיטואציה.
ואחרי הכל, בן גביר צריך גם לשקול את החלופות. נניח והוא "ילך עד הסוף עם האמת שלו", ואפילו יוביל למצב של הפלת הממשלה, מה הוא חושב שיקרה כאן בדיוק?
נכון, אולי הוא יקבל עוד כמה מנדטים (ואולי לא, מצביעי ימין לא נוטים לתת קרדיט למי שממוטט ממשלת ימין), אבל איזה ערך יהיה להם אם תעלה כאן ממשלת שמאל? האם זה מה שהוא רוצה? ממשלה שתישען על אצבעותיהם של מנסור עבאס ואחמד טיבי או כזו שתישען על צביקה פוגל ואלמוג כהן? איתמר, תהיה צודק - אבל תהיה גם חכם.