מתוך היכרות רבת שנים חיכיתי והמתנתי בציפייה לקרוא ולשמוע את המבט שלך על התנהלות המלחמה, מלחמת העצמאות השמינית של ישראל, שפרצה בשמיני עצרת (שמחת תורה לא הייתה).
סוף סוף קראתי את תקציר המאמר שלך ב'מערכות' (המעט שהרשו לך בשלב זה), ואני מסכים לחלוטין עם עיקרי הניתוח (כפי שכתבתי כאן פעמים רבות במהלך המלחמה):
זאת מלחמה כוללת על קיומנו, ולא 'רק' מלחמה להכרעת חמאס. הכרעת חמאס איננה אפשרית בלי כיבוש מלא מרפיח עד עזה, לפחות לתקופת מעבר, והפסקה מוחלטת של הברחות הנשק בכל הנתיבים התת-קרקעיים.
שיקום ההרתעה הישראלית הוא קריטי להמשך קיומנו במרחב הפרוע הזה, במיוחד מול התמנון האיראני.
ההנהגה הצבאית והפוליטית ממשיכה להיכשל בהבנת ממדי המלחמה והשלכותיה, ובמיוחד מול האמריקנים והאירופים ומדינות המרחב הפרוע.
אבל יש לי הערה חיונית אחת (שגם אותה כבר כתבתי לפחות פעמיים): שיקום ההרתעה הישראלית הכרחי וחיוני בצפון! ולא בדרום!
לא ניתן עוד לשקם את ההרתעה הישראלית בעזה (ואף לא בתימן), אפילו אם תתקבל החלטה על כיבוש מלא מרפיח עד עזה – הדשדוש של החודשים האחרונים יחד עם דרך ניהול המו"מ על החטופים אינם ניתנים עוד לתיקון.
לעומת זה, בצפון נדרשת הכרעה צבאית חדה וברורה, שתאפשר את שיקום יישובי הגליל העליון וצפון הגולן, ואין שום דרך אלא כיבוש מלא של המרחב עד נהר הליטני – חוץ מהעיר צור – תוך הרחקת האוכלוסייה העוינת, וסיפוח מלא של המרחב הזה למדינת ישראל. מהלך כזה אכן יטלטל את כל המרחב הפרוע, ויחייב את ישראל לפעול במלוא הכוח נגד מוקדי הטילים והכטב"מים של שליחי איראן במרחב.
ככל שמהלך זה יתבצע במהירות ובהכרעה חדה, כך תשתקם ההרתעה הישראלית – את השפה של אובדן שטח כולם מבינים במרחב הפרוע.
אולם החלטה זו, שיש לה תמיכה נרחבת בציבור הישראלי ואפילו בחלקים חשובים במערכת הפוליטית, יכולה להתקבל רק בממשלה, לא בצה"ל, ולא בהפגנות, כי פירושה עימות ברור מול האמריקנים בממשל הנוכחי. דווקא מבחינה זו, פרישתו של ביידן פותחת פתח צר להכרעה ישראלית, מבלי לחכות אף רגע לתוצאות הבחירות באמריקה!
אילו ראש הממשלה היה מקשיב לי הייתי אומר לו: תשאיר את ניהול המו"מ על החטופים בהסכמה ובמינוי מיוחד לבני גנץ, מהלך שיעצור בבת אחת את ההפגנות המשרתות את חמאס ותתרכז בהובלת ההכרעה בצפון, בתיאום עם המחנה הממלכתי.