בני היקר, אלחי, נשוי ואב לשני ילדים, עובד כסופר סת"ם בביתו שבגבעת רונן למרגלות הישוב הר ברכה. הוא כותב מגילות, מזוזות ותפילין, ובשנה האחרונה עובד על ספר תורה שהתחייב לכתוב, ונמצא לקראת סיומו.
בערב שביעי של פסח, בהפתעה גמורה, אלחי נעצר בחטף עם עוד ארבעה בחורים נוספים כאחרון העבריינים, וברגע אחד נלקח מאשתו שהיתה בהריון מתקדם.
בלי משפט כלשהו או הצגת ראיות, החליטה המחלקה היהודית בשב"כ להטיל עליו ועל חבריו מעצר מנהלי אכזרי. אלחי קיבל מעצר מנהלי לחצי שנה! על מה? בשב"כ מסרבים לומר. בינתיים, כלתי ילדה בת מתוקה לאבא שנמצא בכלא. זוהי הזיה בדיוק כמו שזה נשמע.
רק לטובת מי שלא מכיר, בכלי הזה שנקרא מעצר מנהלי לא צריך ראיות והוכחות בבית משפט ואין שום כתב אישום. כל אימת שמתחשק לאנשי השב"כ ושר הביטחון לעצור אדם, הסמכות בידם ללא כל בקרה על מעשיהם.
השימוש בכלי הזה נועד במקורו נגד מחבלים שמסכנים את שלום המדינה הקרויים "פצצות מתקתקות", אולם בשנים האחרונות השב"כ השתגע ועבר להשתמש בו תדיר ככלי לרדיפה פוליטית כנגד ציבור המתיישבים. זהו ניצול מכוער ואכזרי למטרות פוליטיות של הכוח שניתן להם בידיים לצורך שמירה על ביטחון המדינה.
אלחי שלי ושאר חבריו הינם בחורים טובים וצדיקים, אוהבי ה' ועמו, אנשי חסד ומלאים בטוב לבריות. אלא מה? השב"כ, שלצערנו הגדול לא הצליח למנוע את הטבח ועדיין איננו מצליח למנוע את התעצמות גדודי המחבלים ואת הטרור היומיומי בכבישים, כנראה התייאש מלטפל במחבלים ועבר להיטפל למתיישבים יהודים שמיישבים את הארץ ונאלצים אפילו להתגונן בעצמם מפני הטרור.
למה הוא עושה זאת? אולי כדי לרצות את האמריקאים ואולי גרוע מכך מתוך תפיסת עולם סדורה בה אינם מצליחים להבחין בין אויב לאח, ורואים במתיישבים האשמים בטרור הערבי. בעיניהם כנראה המתיישבים היקרים שנאלצים להתגונן מהטרור גרועים מהאויב האכזר שמחונך לשנאת ישראל עוד מינקותו.
את המעצר המנהלי קיבל בני אחרי רצח בנימין אחימאיר הי"ד. אלחי וחבריו אנשי חסד עם לב זהב. באותם ימי שישי ושבת לאחר חטיפתו האכזרית של בנימין אחימאיר הי"ד בידי מחבלים צמאי דם כשטרם נמצאה גופתו, עזבו אלחי ועוד מאות יהודים את ביתם ואת ההכנות לשבת, ויצאו לחפש בהתנדבות מלאה על ההרים ובין הכפרים יהודי שהשב"כ כשל בהגנה עליו.
על המעשה הזה הם היו צריכים לקבל צל"ש, אך במקום זאת מצאו את עצמם נזרקים לתא טחוב במעצר מנהלי באכזריות ששמורה למשטרים אפלים שחלפו מן העולם. כשחושבים על המעצר המנהליים של אלחי וחבריו קשה שלא להיזכר במקרה של היהודים הגיבורים שיצאו להגן על תושבי הדרום בשמחת תורה, וכעת השב"כ והפרקליטות מנסים לתפור להם תיק רצח.
אומר זאת בכאב גדול, אתם פשוט משרתים את האויב. אם אתם סבורים שעשה איזושהי עבירה מנוגדת לחוק - לכו לבית משפט. העובדה שאינכם עושים זאת באופן עקבי רק מוכיחה שמדובר ברדיפה פוליטית על רקע פעילות חוקית לגמרי שלו ושל חבריו.
ועוד שאלה לאנשי השב"כ שמסקרנת אותי, האם טיפלתם כבר בכל המחבלים ותומכיהם באותו אירוע? האם עצרתם במעצר מנהלי את כל סייעני המחבל המרצח שרוצץ את גולגלתו של בנימין אחימאיר הי"ד? האם העמדתם לדין את מאות המחבלים שתקפו את היהודים שהשתתפו בחיפושים אחר גופתו? לצערי ככל הידוע לי התשובה היא שלילית לחלוטין. כפר המרצחים דומא ממנו יצא המחבל המשיך כרגיל בשגרה, ומאות המחבלים שתקפו את המחפשים עדיין חופשיים ומאושרים.
וסיפור אישי קטן לסיום.
לפני מספר שנים ארבעה מחבלים ערבים רגמו אותי באבנים כשהייתי בדרך לאלון מורה עם שניים מבניי, ואבן אחת גדולה פגעה בדלת הנהג מתחת לראשי אך בחסדי ה' ניצלנו. המשכתי בנסיעה והתקשרתי מיד למשטרה, וכעבור חצי שעה קיבלתי טלפון שהם נעצרו. יום אח"כ התקשרתי למשטרה ולצבא כדי לבקש פרטים של המחבלים בכדי שאוכל להגיש כנגדם תביעה אזרחית, אך לתדהמתי נוכחתי לשמוע שהם שוחררו.
זה סיפור אחד אישי שלי, אך ישנם סיפורים כאלו שמתרחשים מדי יום. הטרור הערבי ברחבי יו"ש משתולל כל יום בכבישים, ובמה שב"כ עסוק בלרדוף אחריי ילדינו.
הקונספציה עדיין חיה ונושמת, כאילו לא עברנו טבח מהנאצים בעזה. התפיסה המעוותת כאילו יש דבר כזה "אלימות מתנחלים" ורק בגללה הערבים הנאצים לא מחלקים לנו פרחים, התפוצצה לנו בפנים בשמחת תורה. עד כמה עוד אפשר להיות עיוורים?!
אני בן שכול לאבא ז"ל שהיה איש מוסד, שירתתי בעצמי באמ"ן, ויש לי כעת בן וחתן שנלחמים בעזה בגבעתי וגולני.
למה אתם מתעללים בנו? אנו אוהבי עמנו וארצנו! לא רק בבני החף מפשע אתם פוגעים, אלא גם מאמללים את אשתו, את ילדיו ואותנו.
לא אשכח לכם ולא אסלח! אבל נחמתי היא שיש כאן בעולם מישהו שמנהל הכל מלמעלה, והוא יבוא חשבון עם כל הרשע שעדיין שולט כאן, ואנו מנועים מלטפל בו ולשנות אותו.