זכות ההורה לדעת

לפני כשבוע נחתם בקליפורניה חוק האוסר על בתי הספר לחשוף מידע על הזהות המגדרית של התלמידים להוריהם, כדי למנוע "חשיפה פומבית בכפייה" של התלמידים. אירוע זה פורסם דווקא בזכות מחאתו של אלון מאסק, שהחליט להעביר שתיים מהחברות שלו – פלטפורמת המדיה החברתית X וחברת חקר החלל ספייס־X – מקליפורניה לטקסס בעקבות חוק זה.

בו בזמן ולהבדיל, התפרסמו אצלנו כאן בארץ בפודקסט של ד"ר טל קרויטורו דבריה של תהילה, אימא לתלמיד מבית ספר ממלכתי־דתי בגבעת שמואל. האם תהילה מספרת כיצד היא והורים נוספים גילו שכפו עליהם במרמה להתמודד עם סיטואציה מטלטלת, שבה ילד בן 8 מגלה שחברו הטוב מהכיתה הוא בעצם בת ולא בן. הילד, חבריו וההורים הבינו שהמערכת שיקרה להם ביודעין, מהנהלת החמ"ד דרך המורים, היועצת ואפילו רב בית הספר. וחמור מכך, כאשר התגלה השקר, אף אחד מהמערכת לא חשב שמתפקידו לעזור להם להתמודד ולתווך את התגלית שערערה את האמון של ילדיהם בעולם הבוגרים והמחנכים שלו. הציפייה והדרישה היו: ישרו איתנו קו, שתפו איתנו פעולה בשקר. מי שרצה להגן על ילדו ולהסביר לו שמותר לבת לשחק במשחקי בנים, אבל זה לעולם לא יהפוך אותה לבן, מי שהתקומם על כך שרימו אותו ואת ילדו, מי שביקש שיאפשרו לו לחנך את ילדיו בהתאם לערכיו ולאמונתו אפילו במחיר של מעבר בית ספר - הפך מטרה לשיימינג כאילו הוא הלא בסדר, ולא מי שכפה את בחירתו על האחרים.

להורים התברר כי את מה שבקליפורניה חוקקו בחוק שבוודאות לא היה עובר בכנסת ישראל, כאן בארץ עשתה שרת החינוך לשעבר יפעת שאשא־ביטון חודש לפני סיום תפקידה כשרת חינוך, באמצעות מסמך שנקרא 'קווים מנחים'. במסמך זה, שקיבל את ברכתו של ראש הממשלה דאז יאיר לפיד, היא הפקיעה את הזכות של ההורים על ילדיהם, ובאמצעות השפ"י (שירות פסיכולוגי חינוכי) הוציאה הנחיה כביכול מקצועית. הנחיה זו מחייבת את כלל המערכת לאשרר כל בקשה של ילד לשינוי הזהות המגדרית שלו, מה שמכונה 'מעבר חברתי'. המשמעות המעשית היא שכאשר ילד מחליט מסיבה כל שהיא להזדהות כבן המין השני, יש לתמוך בבקשה זו מבלי לבדוק לעומק מה הסיבות לכך. נוסף על כך אם הילד חושש לספר זאת להוריו, ההנחיה היא להסתיר את המעבר החברתי מההורים.

מיד עם פרסום ההנחיות פנינו למשרד החינוך והתרענו על ההוראה הבלתי חוקית של מתן טיפול המאשרר מעבר חברתי, ומוביל למעבר רפואי הכולל טיפולים שפוגעים בהתפתחות התקינה של הילד באמצעות בלוקרים והורמונים, ובסופו של דבר מוביל לסירוס, עיקור וכריתת איברים.

ציפינו שמיד עם כניסתו של שר חינוך חדש מהליכוד הוא יורה לבטל את המסמך המביש הזה, או לפחות להורות לבדוק אותו מחדש, אך התאכזבנו. מיד עם כניסתו למשרד החינוך פנינו לשר קיש וביקשנו את התערבותו הדחופה. השר הבטיח לבדוק ולתת תשובה, תוך שהוא מציין כי הוא מתנגד לכל הסתרה מההורים. כעבור זמן רב ורק לאחר לחצים נוספים הוא מינה סמנכ"לית במשרד לבחינת העניין. פגשנו אותה והצגנו לה חומרים המעידים על הנזקים הרבים שיש בתהליך האשרור החברתי, ועל אחת כמה וכמה במעבר הרפואי. התרענו על תרבות השקר שמעודד המשרד, שבה מאלצים ילדים וצוותי הוראה להתעלם מהמציאות האובייקטיבית ולהתייחס למי שהוא זכר כאל בת ולהפך, רק בגלל הרגשתו הסובייקטיבית של הילד. תבענו לאפשר להורים לבחור את הדרך שבה הם יתמודדו עם התופעה, ודרשנו שלא להסתיר מידע או ביצוע טיפול מההורים בניגוד לחוק ולקוד האתי.

לקראת תחילת שנת הלימודים תשפ"ד נמסר לנו שהמסר נקלט ולאחר החגים העניין יטופל. החגים עברו, הקונספציה הביטחונית התרסקה ויחד איתה כולנו. דבר אחד חשוב למדנו על בשרנו, לא לסמוך על המערכת. הקונספציות בחינוך הילדים לא שונות במהותן מהקונספציות בתחום הביטחוני. ההתעלמות המוחלטת מן המציאות והמחשבה כאילו אפשר ליצור מציאות חדשה מדומיינת באמצעות מילים, בביטחון ובחינוך כאחד, הן תופעה שצריכה להילמד, אך אי אפשר להתעלם ממנה ומהאחריות הכבדה שהיא מטילה עלינו כהורים וכאזרחים. רק דרישה חד משמעית שלנו כהורים להיות האחראים על עתיד ילדינו, ואי שיתוף פעולה עם כל ניסיון לכפות עליהם אג'נדה הנוגדת את תפיסת עולמנו, יצילו את ילדינו מאסון חינוכי, שאותו כבר חווים היום לא מעט הורים במערכת החינוך.

הכותב הוא יושב ראש ארגון 'בוחרים במשפחה'

***