פרופסור אבי בן שמחון, ראש המועצה לכלכלה לאומית ומקורבו של נתניהו, התראיין לטורו של סבר פלוצקר במוסף ממון ב'ידיעות אחרונות' ביום שישי שעבר. בהתייחסו לתקציב הביטחון, פרופ' שמחון הזהיר את הממשלה מהיענות אוטומטית לכל דרישות צה"ל – אזהרה נכונה.
אבל אז הוסיף משפט מטריד מאד: הוא ביקש "לבחון אותן בכלים של ניתוח כלכלי הצופה פני עתיד ולא משקף את מלחמות העבר ואת 'רגשות הבהלה הלאומית'". ואז הוסיף משפט מטריד יותר: "חמאס הובס, אז למה צריך יותר טנקים?"
אם התפיסה הזו היא גם השקפת ה'בוס' שלו, נתניהו, זו עוד סיבה למה נתניהו חייב לסיים את תפקידו בהקדם. אם זו השקפתו הפרטית של בן שמחון, נתניהו חייב להתנער ממנו ובהקדם. כי עצם המחשבה "חמאס הובס, אז למה צריך יותר טנקים?", היא לכשעצמה סכנה ביטחונית ואיום על עתידה של המדינה.
יש טענה אמיתית של מתנגדי נתניהו כלפיו, על רקע המלחמה: מה החזון שלך לימים שאחרי המלחמה? איזה חזון אתה מציג לעם? ולנתניהו, ולליכוד, אין באמת תשובה.
ברשתות החברתיות רצה לאחרונה הקלטה של דוד בן גוריון, מייסד המדינה ומתווה דרכה הראשון, מהשנים שאחרי קום המדינה (לא מצויין בדיוק מתי ובאיזה אירוע הדברים נאמרו). החזון שהציב בן גוריון לפני 70 שנה בערך, הוא החזון שחייב גם היום להוביל את המדינה: "אני יהודי תחילה, ורק אחר כך ישראלי. כי המדינה לפי הכרתי נוצרה למען העם היהודי כולו ובזכותו. הדבר שקיים את העם היהודי בכל הדורות, והביא ליצירת המדינה, היה החזון המשיחי של נביאי ישראל. חזון גאולה יהודית ואנושית. מדינת ישראל היא עכשיו מכשיר הגשמה של חזון משיחי זה". זה לא בן גביר – זה בן גוריון!!.
הדעה הרווחת במערכת הפוליטית היא שבשבועות הקרובים, בתקופת הפגרה, נתניהו יסכים לעסקת שחרור החטופים, מופקרת ככל שתהיה, מתוך ידיעה שבתקופת פגרה ממילא אי אפשר להפיל את ממשלתו. כשהכנסת תחזור מהפגרה, בנובמבר, יוחלט ממילא על בחירות חדשות במהלך שנת 2025.
אם אכן כך יקרה, ובלי להתייחס כרגע למשמעות העסקה (את זה נעשה בשבועות הבאים), אני מקווה שהבחירות יביאו למנהיגות מדינית חדשה, שתביא גם למנהיגות צבאית חדשה – מנהיגות שיש לה חזון אמיתי, כמו שהציג בן גוריון. חזון שמוריד לחלוטין מסדר היום מילים שבעיני הן בזויות ונאלחות, כמו 'תהליך שלום', 'תהליך מדיני' ובוודאי 'שתי מדינות' או 'מדינה פלשתינית'.
וכדי שנוכל להגשים את החזון המשיחי של בן גוריון, כדי שמדינת ישראל תחזור להיות "מכשיר הגשמה של חזון משיחי זה", מדינת ישראל חייבת, יחד עם שמירה קפדנית על הצדק החברתי, השיוויון האזרחי (לא הלאומי), המוסר היהודי והדמוקרטיה, לחזור ולהיות מעצמה צבאית. מדינה שלא חוששת ממלחמה, ואפילו שוחרת אליה בשעת הצורך. ומעצמה צבאית חייבת קודם כל שיהיו לה כמה שיותר חיילים (גם חרדים, כמובן), כמה שיותר טנקים, כמה שיותר מטוסי קרב, וכמה שיותר מסוקי קרב – בניגוד ל'חזון' העקום של פרופ' בן שמחון. מעצמה צבאית חייבת לחזור למצב שבו היא מייצרת לעצמה את רוב החימושים שלה והציוד הצבאי שלה.
אין לי עדיין דעה מגובשת את מי הייתי רוצה לראות בראשות הממשלה הבאה. יש לי דעה מה היעדים שראש הממשלה הבא חייב להציב ליישום. היעד המיידי של ההנהגה, כל הנהגה, גם מדינית וגם צבאית צריך להיות אחד: להשלים את המלחמה! מלחמה שתפרק באופן מוחלט את האיומים מצפון ומדרום וממזרח, מלבנון ומרצועת עזה ובעיקר מאיראן.
רק אחרי שהאיומים הללו יוסרו - והם לא יוסרו בשום הסכם אלא רק במלחמה - רק אחרי שנפרק את הכוח הצבאי הן של החמאס והן של חיזבאללה, אפשר יהיה לחשוב על גיבוש מתווה מדיני, שבו מדינת ישראל תחיל את הריבונות שלה ביהודה ושומרון ובחבל עזה (נדייק: לא אמרתי 'בכל יהודה ושומרון' או 'בכל חבל עזה'), תחזק את ההתיישבות הקיימת ביישובים חדשים, ותשמור על השליטה הביטחונית והמודיעינית שלה בכל יהודה ושומרון, ובכל חבל עזה.
רק מי שזה החזון שלו, ראוי להיות ראש הממשלה הבא.
מתוך הטור שיתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בבטאון הציונות הדתית 'מצב הרוח'.