1
בציבור הישראלי ובמערכת הפוליטית יש הסכמה מקיר לקיר שטבח ה־7 באוקטובר בעוטף עזה, האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, צריך להיחקר בידי ועדת חקירה מקצועית ואובייקטיבית. ועדה שחבריה ילמדו את האירועים ואת הגורמים שהביאו אליהם, יסיקו מסקנות, ימליצו המלצות לתיקון הפגמים ואף יטילו אחריות אישית על האשמים. אין ספק שמדובר בעבודה מורכבת ומסובכת, שעל מנת שתיעשה כראוי יידרשו מספר שנות עבודה של מיטב המוחות וכוח האדם במגוון תחומים שיגויסו לשמש כחברי הוועדה ועוזריהם הרבים, ותידרש גם השקעה של תקציבי עתק (ראו על כך בהרחבה בטורו של אבישי גרינצייג בגיליון זה).
הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא ברירת המחדל המקובלת בישראל למקרים כאלה. ועדה כזאת מורכבת על פי החוק בידי נשיא בית המשפט העליון, ובראשה עומד שופט. אלא שבמציאות הקיימת כעת במדינת ישראל, הרכבת הגוף החוקר במתכונת של ועדת חקירה ממלכתית תפגום מלכתחילה באמון לו יזכו מסקנותיה מצד פלח גדול מהציבור. כי התנאי הראשון לחקירה שבה הצדק נעשה וגם נראה הוא אובייקטיביות נטולת פניות של חברי הגוף החוקר. ובמצב הנוכחי, אובייקטיביות נטולת פניות היא ההיפך הגמור מיחסה של מערכת המשפט וקברניטיה, בהווה ובדימוס, אל הממשלה המכהנת, חבריה והעומד בראשה.
2
מאז שהוקמה ממשלה זו ועד לרגע זה היא נמצאת בעימות ישיר ועוצמתי ביותר מול מערכת המשפט. הרפורמה המשפטית שניסתה הממשלה הזאת להעביר, שהייתה אמורה להחזיר למערכת הפוליטית חלק מהסמכויות שלקח ממנה בית המשפט, נתקלה מתחילת דרכה בהתנגדות חסרת תקדים בעוצמתה ובחריפות סגנונה מצד מערכת המשפט. נציגי מערכת המשפט הבכירים ביותר הגדירו את חוקי הרפורמה המשפטית כ'הפיכה משטרית', ואת המציאות שעתידה לשרור בישראל בעקבות קבלתם כבלתי דמוקרטית. בהתאם לכך, רשויות אכיפת החוק, המתואמות עם צמרת מערכת המשפט, התייחסו אל המחאה הקפלניסטית נגד הרפורמה כאל התגייסות נשגבה להצלת הדמוקרטיה, אפשרו למוחים להשתולל ולהסית כאוות נפשם, קימצו מאוד במעצרים וכמעט שלא הגישו כתבי אישום.
גם לאחר בלימת הרפורמה המשפטית וביטולו השנוי במחלוקת של חוק הגבלת עילת הסבירות בידי שופטי בג"ץ, העימות בין הממשלה לראשי בית המשפט העליון לא נרגע. גם בימים אלה ממש נמשך המאבק בין שר המשפטים יריב לוין לבין שני השופטים הבכירים בבית המשפט העליון – ממלא מקום הנשיא עוזי פוגלמן, והמועמד לנשיאות על פי שיטת הסניוריטי, יצחק עמית. כבר למעלה מתשעה חודשים שהם לא מצליחים להגיע להסכמה על מינוי נשיא קבוע ושני שופטים חדשים לבית המשפט העליון.
אחרי כל העימות חסר התקדים הזה בין ממשלת נתניהו לצמרת מערכת המשפט, השופטים פוגלמן ועמית והשופט שאותו הם ימנו לעמוד בראש הוועדה צריכים להיות מלאכי שרת צחורים כדי להרכיב את הוועדה ולנהל את החקירות באופן נטול פניות. ומכיוון שמלאכים הם לא, מסקנות הוועדה שהם ירכיבו לא יזכו לאמונו של חלק גדול מן הציבור אם יטילו אחריות מרכזית לאסון על הממשלה הנוכחית ועל העומד בראשה וימליצו להעבירם מתפקידם.
3
אין פלא שבאופוזיציה הפרלמנטרית ובתנועת המחאה הקפלניסטית דורשים ועדת חקירה ממלכתית. כמי שעמדו לצדה של מערכת המשפט בהתנגדותה הנחרצת לוויתור על כל חלקיק של סמכות, ראשי האופוזיציה סמוכים ובטוחים שוועדה שתורכב בידי פוגלמן או עמית תזכור להם את התגייסותם למענה. למרות שבמהלך שנות התעצמותו של האיום החמאסי גנץ כיהן כרמטכ"ל וכשר ביטחון, איזנקוט כרמטכ"ל ויאיר לפיד כראש ממשלה, הם יכולים בצדק לקוות שהוועדה שירכיבו שופטי בג"ץ תיטה להם חסד, תצמצם למינימום את חלקם באחריות לאסון, ותשלח הביתה את יריבם הפוליטי נתניהו.
גם שר הביטחון גלנט, שבאופן תמוה בחר דווקא בבמת סיום קורס קצינים בבה"ד 1 כדי לקרוא להקמת ועדת חקירה ממלכתית, לא תומך דווקא במנגנון הזה רק מתוך בקשת אמת צרופה. מי שבתוקף תפקידו כשר הביטחון היה האחראי הישיר על צה"ל ותפקודו, צפוי באופן טבעי להיות הראשון להיפגע ממסקנות הוועדה אם וכאשר תוטל אחריות על הדרג המדיני. אבל גלנט יודע שבמערכת המשפט זוכרים לו את זכויותיו כמי שהיה הקול הבולט בממשלה שיצא נגד הרפורמה המשפטית. לאחר שכמעט הודח מתפקידו על ידי נתניהו בגלל התנגדותו לרפורמה, גלנט יכול בצדק לקוות שוועדת חקירה בשליטת מערכת המשפט תזכור לו את חסדיו ותימנע מלהמליץ על הדחתו.
4
בנוסף לחוסר האובייקטיביות של מערכת המשפט כלפי ממשלת נתניהו, קיימת עוד סיבה כבדת משקל להתנגד לוועדת חקירה בשליטת מערכת המשפט. ישנו עוד גורם רלוונטי שצריך להיחקר, ושגם ביחס אליו הצמרת המשפטית נגועה בחוסר אובייקטיביות. הגורם הזה הוא מערכת המשפט עצמה, שכל חקירה שתתרחב מעבר למינימום הנקודתי צריכה להתייחס גם אל התפקוד שלה. וכאן אנו מגיעים אל השאלה עד היכן צריכה להגיע חקירתה של אותה ועדה מדוברת.
אלה המקווים שהוועדה תמצא את נתניהו וממשלתו כאשמים מרכזיים במחדל הנורא, יוצאים מתוך הנחה שהחקירה תתמקד לא רק במה שקרה ב־7 באוקטובר או זמן קצר לפניו. הבון־טון בשיח התקשורתי קבע כבר מזמן שנתניהו אשם משום שהוא אפשר לחמאס לבסס את שלטונו בעזה, לא פעל להחלפתו, ואף אישר בשנים האחרונות להעביר אליו כסף מקטאר.
כל זה תרם כנראה לבניין הכוח של החמאס והתעצמותו הצבאית, אבל ההתעצמות הזאת לא הייתה צריכה בשום אופן להביא לאסון שאליו הביאה. קונספציית ההכלה השגויה והרעה, שכמעט כל הצמרת הביטחונית בכעשרים השנים האחרונות הייתה שותפה לה, לא הייתה אמורה להוביל לתוצאה נוראה כזאת. כי עם כל הכבוד לאימונים האינטנסיביים, למודיעין המפורט ולנשק הרב שהצליח חמאס לצבור, הוא עדיין נותר בנחיתות מוחלטת מול אמצעי הלחימה העוצמתיים והמגוונים והרמה המקצועית של יחידות צה"ל. אלא שהתפיסה הביטחונית שהופעלה במערב הנגב לקתה בשאננות פושעת, לא קלטה את מהות האיום ולא נערכה אליו, והותירה באותה שבת שחורה את הגנת הגדר בידי יחידות דלות בנשק ובכוח אדם.
בגלל הקונספציה של ראשי מערכת הביטחון שחמאס מורתע ופניו אינן למלחמה בנו, שוחררו הביתה לשבת מחצית מהלוחמים. המתקפה הייתה נמנעת או לכל הפחות מסתיימת אחרת לחלוטין אילו כל הטנקים שעל הגדר וכל הנגמ"שים היו מאוישים. אפילו הכוחות הדלילים שהיו שם באותה שבת היו יכולים להיות יעילים שבעתיים אילו רק טרחו הבכירים שהשתתפו בהתייעצות הלילית לתת התרעה מוקדמת ולהכניס אותם לכוננות. ויש יסוד רב להניח שנתניהו הזהיר והחששן לא היה לוקח את הסיכון הזה, אילו רק טרחו בכירי מערכת הביטחון לשתף אותו בהתייעצות.
5
אסון הטבח בעוטף אכן קשור למדיניות ההכלה של נתניהו ושל כל הצמרת הביטחונית, אבל בשום אופן אינו תוצאה טבעית או הכרחית שלה. אילו רק עשה המודיעין את תפקידו, אילו רק נערך צה"ל על הגבול בכוח שהולם את האיום, אפשר היה לסכל את המתקפה בנקל למרות התעצמות החמאס. ואם מרחיבים את העיסוק של הוועדה והמלצותיה גם אל מי שאחריותו עקיפה, אז אין ספק שגם האחריות העקיפה של השופטים צריכה להיחקר. גם בהיבטים של הוראות פתיחה באש ושחיקת הפרימטר, שאפשרה את ההתקרבות לגדר ועריכת הכנות להסתערות עליה. וגם בהיבט של שחיקת ההרתעה על ידי המחלוקת סביב הרפורמה ותנועת הסרבנות משירות, שמערכת המשפט הייתה מעורבת בה עד צוואר, ושגרמה לחמאס לחשוב שצה"ל מפולג ובלתי כשיר וחברה ישראלית קרועה לא יצליחו לגבות ממנו מחיר בלתי נסבל.
ועדת חקירה בשליטת מערכת המשפט לא תחקור כראוי את חלקה של מערכת המשפט, ולא תהיה אובייקטיבית במסקנותיה לגבי ממשלה שהיא בעימות ממושך ורב עצימות מולה. כדי שהמסקנות יהיו מקצועיות, נטולות פניות ומקובלות על כל הציבור, המנגנון הנכון במקרה הזה הוא ועדה פריטטית שחבריה, אנשי מקצוע, ייבחרו באופן שווה בידי הקואליציה והאופוזיציה. זו השיטה הנכונה. הסכמה לוועדה ממלכתית בשליטת מערכת המשפט היא כניסה מודעת אל תוך מלכודת שסופה ידוע מראש.
לתגובות: [email protected]
***