בעולם המודרני, שבו הרפואה מתקדמת בצעדי ענק, נוצרה לעתים תפיסה מוטעית שהכל בשליטתנו. אך מה קורה כשמגיע הרגע הבלתי נמנע של פרידה מהחיים?
עמותת "לנוח בשלום" מבקשת להחזיר את המוות הטבעי לתודעה הציבורית ולאפשר לאנשים לסיים את חייהם בכבוד ובשלווה. מאחורי היוזמה הזו עומדים סיפורים אישיים מרגשים ולעתים קורעי לב, המדגישים את הצורך הדחוף בשינוי.
אליהו מספר, "אמא חגגה את יום הולדתה ה-90 ביחד עם המשפחה. כשחזרנו לביתה היא לא חשה בטוב, והיא ביקשה להזמין רופא כדי שיבדוק אותה. לא היה לי נעים להתקשר לרופא בשעת לילה מאוחרת, והתקשרתי למד"א. האמבולנס הגיע תוך דקות ולאחר בדיקה קצרה של הפרמדיק הוא החליט לקחת אותה למיון. אמא לא שמחה על ההצעה בלשון המעטה, אבל שכנענו אותה שמדובר רק בבדיקת רופא ושאם הכל בסדר היא תחזור מיד הביתה".
"הגענו לבית החולים ואמא נאלצה לחכות בתור למיון במשך כמה שעות כי הרופא היה בניתוח חירום. האחיות והצוות היו נחמדים אבל משהו בה כבה. היא רק רצתה הביתה למיטה שלה ולבית שהיא כל כך אהבה".
ההמתנה הזו התבררה כגורלית ומצבה של אמו של אליהו הורע משעה לשעה. "אמא איבדה את הרצון לאכול ולשתות ומהר מאוד חיברו אותה לנוזלים ולאחר מכן גם לזונדה. מחשש לזיהומים הותר רק לנציג אחד של המשפחה להיות על ידה וגם הוא עטה מסכה על הפנים ולא היה ברור אם אמא מזהה אותו. כל הסימנים הראו שאמא נמצאת בדילריום, אבל כבר לא היה לנו מה לעשות. אמא הייתה מחוברת לצינורות ובשלב מסוים גם קיבלה סיוע בנשימה. הצוות הרפואי היה מקסים ומתחשב אבל כשהיא נפטרה לאחר שבועיים היא הייתה מוקפת בצוות רפואי שמנסה להנשים אותה, ואנחנו בחוץ, הרגשנו תחושת החמצה".
לעומת הסיפור הקשה של אליהו, מיכאל מספק תמונה שונה ומעוררת תקווה של איך יכול להיראות סוף החיים כאשר מאפשרים לאדם למות בכבוד. מיכאל מתאר, "כשאמא ביקשה שלא נעיר אותה לשתיית כוס התה של שעה ארבע, כבדנו את רצונה. לאחר כ-18 שעות שינה רגועות, כשהיא עדיין לא התעוררה, קראנו לרופא פלאטיבי. לאחר שבדק אותה הוא אמר לנו תקראו לאחים זה הזמן להיפרד. הילדים והנכדים שהגיעו וחבקו ושרו לאמא גרמו לה לפקוח עיניים ואף להגיב במילים בודדות. הרטבנו את שפתיה ומידי פעם היא הצליחה גם לשתות. לקראת חצות לילה שאל אותה בני, 'סבתא, את רוצה לומר קריאת שמע?' 'כן,' היא השיבה, וזה היה הדיבור האחרון שלה".
מיכאל ממשיך ומתאר את הלילה האחרון: "באשמורת האחרונה הייתה איתה אחותי שהחזיקה בידה ושרה לה שירים שהיא אהבה. לקראת 6 בבוקר אחותי יצאה מהחדר לדקות ספורות כדי להתארגן, וכשחזרה לחדר גילתה שאמא בשקט ובשלווה גמורה החזירה נשמתה לבוראה".
"יחד עם העצב על הפרידה מאמי היקרה הרגשתי שהייתה לנו זכות עצומה ללוות אותה בדרכה האחרונה כשהיא עטופה באהבה של המשפחה וכשהיא במנוחה ברוגע ובהשלמה".
סיפור זה המופיע באתר של עמותת לנוח בשלום בהרחבה, מדגיש את ההבדל העצום בין מוות בסביבה קרה ומנוכרת של בית חולים, לבין מוות בבית, מוקף באהבה ובתמיכה משפחתית. הוא ממחיש את החשיבות של מתן אפשרות בחירה לאנשים בסוף חייהם, ואת הצורך בשינוי תפיסתי בחברה כולה לגבי המוות והטיפול בסוף החיים.
עמותת "לנוח בשלום" פועלת לקידום נושא זה והטיפול המקל (פליאטיבי) במצבי סוף חיים בכלל ובזקנה בפרט. הם מתייחסים לנושא מזוויות רבות - הלכתית, רפואית, משפטית, מחקרית, חברתית ופסיכולוגית.
אחד ההישגים המשמעותיים של העמותה היה המאבק בהתייחסות המערכת לפטירה בבית. עד לאחרונה, מדינת ישראל התייחסה לפטירה בבית כאל אירוע פלילי, ושלחה משטרה לחקור את בני המשפחה. העמותה עתרה לבג"ץ בנושא זה, וכתוצאה מכך, ב-1 במאי 2023 החל פיילוט חדש המאפשר קבלת רישיון קבורה ללא חקירת משטרה במקרים של פטירה טבעית בבית.
כדי להכיר לעומק את העמותה שלנו למצוא עוד חומרים רבים ומעניינים, אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו.