מרדכי אחיין יקר ואהוב. נשמתך העדינה מלאת תום וטוהר מרחפת לנגד עיני. דמותך האצילית ניצבת וחיוכך הנצחי לא מש ממנה.
האיש שאומר מעט ועושה הרבה, הקצין החרוץ והמשקיען, הבן המסור שתמיד נמצא שם עם כל הלב, האח האהוב והנערץ ובעיקר זה שאף פעם לא מקטר. מקסים שכמותך.
רק לפני שבוע חל יום האזכרה הראשון לסבך מו"ר סבא גדליה ז"ל. עם כל העומס שהיית נתון בו, שלחת לנו לספר שהוצאנו לזכרו, זיכרונות שהיו לך מסבא. בסוף דבריך כתבת מה החלטת לקחת ממנו. כעת אני מבין שבנגלה כתבת על סבא אבל בנסתר בעצם כתבת את עצמך.
כתבת את מי שאתה וכך כתבת:"מבחינתי אני למדתי בזמן אמת ולומד גם היום מהסיפורים שאני שומע על סבא מה אלה חריצות, ציונות, נחישות, ערכיות וענווה גדולה . למרות כל מה שהוא עבר בחיים שלו והסיבות להיות הכי בן אדם פרטי, כבוי וממורמר שיש הוא בחר תמיד את ההפך, לא ויתר לעצמו ואני בטוח שבשורה התחתונה הוא הסתכל מול עצמו על כל זה מהצד ולא חשב שעשה משהו מיוחד מדי".
כזה היית מי שלא מוותר לעצמו. חרוץ, נחוש איש ערכי אוהב העם וארץ ובעיקר נטול אגו וללא חשש גאווה. אחד שלא חושב שהוא עשה יותר מידי.
מרדכי, כמה כולנו זקוקים לענווה הזו. "מי ייתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי". "מרדכי קדמון החלל ה-684 של המלחמה", פרסמו בכותרות. אבל שום כותרת לא יכולה לתאר את החלל שהותרת ושמותיר כל נופל בקרב משפחתו ואוהביו. איזה חלל נפער כעת בלבבות שלנו. הדמעות אינן עוצרות יומם ולילה.
יחד עם הכאב העצום והבלתי נתפס ישנה גם נחמה וגם תחושת גאווה גדולה. "על ישראל גאוותו". מסרת נפשך על קידוש השם. נתת את חייך למען כלל ישראל. גיבור שכמותך.
סיפר לי יונתן אחיך היקר הי"ו שאמרת לו "אני לא מפחד למות, אני מפחד למות משעמום". רצית חיים משמעותיים וכך חיית.
נקברת בליל יז' בתמוז בלוויה רבת רושם ורבת משתתפים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון. יז' בתמוז פותח את ימי בין המצרים בהם אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ועל סיבת חורבנו חטא שנאת החנם.
מאז קבורתך קול גדול צועק בקרבי יומם ולילה – "הילד איננו ואני אנה אני בא". צעקתו של ראובן.
בשעה שאינו מוצא את יוסף . הפירוד בין השבטים הביא למכירת יוסף. קשה להימלט מהתחושה שאחד הגורמים הגדולים לפרוץ המלחמה הנו תוצאה של חולשת תחושת היחד שקדמה למלחמה. לא בכדי הסיסמה בכל מקום מאז תחילת המלחמה הנה ביחד ננצח. "הילד איננו ואני אנה אני בא" מה כל אחד מאיתנו עושה לשנות את המצב? אי אפשר להמשיך ולשמוע בכל פעם "הותר לפרסום החלל ה..." את החלל בלב של כולנו צריך למלא בתיקון של אהבת ישראל בכל עומקה ותוקפה. עלינו לתקן את שורש הבעיה.
מרדכי אחיין צעיר ואהוב שלי. אתה חבריך הצעירים שייכים לדור גדול וענק. כמה עוצמות אתם מגלים לנו שיש בעם הזה. אולם כאן הנקודה, לא צריך לחכות להגיע לבית עלמין או לשבעה כדי לשמוע כמה טוב ואיזה גודל יש בכל חלל. את הגודל והטוב הזה צריך לראות עוד בזמן שכולם בחיים. בכל אחד ואחת קל וחומר בכלל עם ישראל. כמה טוב יש בעם הזה. כמה עוצמות ותעצומות נפש. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו.
משפחת קדמון היקרה והאהובה, ברגע הכי קשה שלרגע לא התכוננתם אליו ואי אפשר להתכונן אליו, התגליתם אתמול בכוחכם הגדול. הלכידות שלכם, המתיקות שלכם, הערבות ההדדית ובעיקר האהבה הנטועה בקרב כל האחים, תעצומות הנפש של ההורים גיסי הרב יצחק וגיסתי מיכל היקרים ביום הקשה בחייכם. כולכם יחד מבלי שהתכוונתם נתתם לאלפי אנשים שצפו בכם שיעור בחוסן ולכידות משפחתית.
קדמונים אהובים לי מאוד, ברגע אחד הצטרפתם למשפחת השכול. שכ"ל ראשי תיבות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. המשפחות השכולות, אין מחסום לליבם, אין מעצור לתפילתם. "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". "שערי דמע ה לא ננעלו". מי ייתן ולא תדעו עוד צער. מי ייתן מרדכי וחיוכו הנצחי ינצחו את הכאב והיגון. מן השמים תנוחמו.
מרדכי, את הדמעות עליך נשתדל לקחת לתפילה לפני אבינו מ לכנו שיחוס וירחם על כלל לישראל ובפרט על החטופים למענם מסרת את נפשך ועל כל בית ישראל בכל מקום שהם. את החור שבלב נמלא בבניין ירושלים ובפעולות לתיקון חטא שנאת החינם. נשתדל לפרגן כמוך בחיוך וצניעות לכל אחד. לספור כל אחד. לאהוב כל אחד ולהיות בשבילו היכן שצריך. זה מגיע עד הפרטים הקטנים
אבל אסור לעצור בפרטים הקטנים שינוי גדול ויסודי אנו צריכים. כל כך הרבה משפחות הקריבו את היקר להם מכל. כל כך הרבה משפחות הפכו בן רגע למשפחות של כלל ישראל והנחמה הגדולה
שלהם שהק ורבן לא היה לשווא שאכן עם ישראל התחזק ונבנה מכך. נעשה מה שנוכל מרדכי שרוחך הטובה תמשיך לפעול במסירות ובנחישות לבניין עם ישראל. ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.