השייח’ ספוות פרייג’, מנהיג התנועה האיסלאמית – הפלג הדרומי, המיוצגת בכנסת ע"י מפלגת הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ), מעלה על נס את דרכו של נביא האיסלאם מוחמד בניהול מלחמות, ובכלל מציין את חוזה חודייביה.
בהקשר זה, ציין פרייג’, כי מוחמד "חתר תמיד לכונן שלום, לפתור סכסוכים בדרכי שלום ולהימנע ממלחמות ככל האפשר, והדבר בא לידי ביטוי בפיוס חודייביה אשר נחתם בין המוסלמים ו(שבט) קורייש) בשנה השישית להגירה (לעיר מדינה שהיא 630 לספירה) ואחד מסעיפיו היה ההכרזה על הפסקת אש (הודנה) בין שני הצדדים למשך עשר שנים".
פרייג’ מסביר, כי "למרות שחלק מתנאי הפיוס ניראו אינם הוגנים עבור המוסלמים, הנביא (מוחמד) ראה בו (בהסכם) מהלך מועיל מבחינה אסטרטגית, והימים הוכיחו כי הפיוס היה צעד חשוב בדרך לכיבוש מכה".
בביקורת משתמעת על מדיניות ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע למלחמה ברצועת עזה כתב פרייג’: "בניגוד למודל האיסלאמי הזה של מנהיגות נבונה השואפת לשלום, להפסקת שפיכות דמים ולהפצת ביטחון וחיים בביטחה, העולם בימינו סובל ממנהיגי מדינות שבכל פעם שהתעוררה הזדמנות לרגיעה או הוצגה יוזמה להפסקת אש (הודנה) או הסדר שלום וסיום המלחמה, הם דחו זאת מכל וכל, וקירבו אליהם את בעלי הדעות הרדיקליות והקיצונים, וחיפשו כל פורום ללבות את אש המלחמה".
"לא משנה כמה רחוק ילכו אנשי המלחמה, אנו מאמינים שאללה מסוגל לכבות כל מלחמה שהם מנסים להצית אותה", ציין פרייג’ בצטטו קטע מפסוק מהקוראן העוסק ביהודים, המתוארים כמפיצים שחיתות מוסרית ומלחמות ואשר אללה קלל אותם לנצח נצחים.
הפסוק (פרק 5, פסוק 64) נפתח במשפט הבא (תרגום פרופסור אורי רובין): "היהודים אמרו: יד אללה כבולה – ידיהם תיכבלנה ויקוללו על אשר אמרו! נהפוך הוא: שתי ידיו מושטות, והוא מכלכל כדרך שיחפוץ. כל אשא הורד אליך מעם ריבונך מוסיף לרבים מהם מרי וכפירה".
בנקודה זו מצטט פרייג’ את המשכו של הפסוק: "זרענו איבה ושנאה ביניהם עד יום תחיית המתים. כל אימת שילבו את אש המלחמה יכבנה אלוהים. הם מבקשים למלא את הארץ חמס, ואולם אללה אינה אוהב את החומסים".