ניצן דוד פוקס
ניצן דוד פוקסצילום: אוהד ארדיאן

מי שמופתע מהתגובה המאופקת של ממשל ביידן למתקפה של חיזבאללה, כנראה לא היה קשוב 9 חודשים.

הממשל מחוייב לדה-אֶסְקָלַצְיָה, גם נוכח התגרויות איראניות בוטות. השאלה המרכזית היא איך ישראל יכולה לנווט במציאות הזו.

"דה-אסקלציה" הפכה למנטרה בשיח האסטרטגי של הממשל. ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי, מרבה להשתמש במונח בהקשרים מגוונים, מעזה ועד אוקראינה. במאמר מנובמבר 2023, סאליבן אף התהדר בהצלחת הממשל בדה-אסקלציה של משברים בעזה - טענה שנותרה על כנה גם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, ללא בחינה ביקורתית של יעילות הגישה.

אבל מהי "דה-אסקלציה"? מקור האסטרטגיה בסדר העדיפויות של ממשל ביידן: סין כאתגר מרכזי, כל השאר - כולל איראן - בעדיפות משנית. סדר העדיפויות מכתיב מדיניות של הפגת מתחים (דה-אסקלציה) עם איראן, תוך העדפת ערוצים דיפלומטיים על פני עימות צבאי, במטרה לפנות משאבים להתמודדות עם האתגר הסיני.

האסטרטגיה הניבה תוצאות מעורבות. בעוד שהחייאת הסכם הגרעין נכשלה, הושגו הבנות על הקלה בסנקציות תמורת ריסון איראני. טהרן המשיכה בהעשרת אורניום, אם כי בקצב מתון, והגבירה את תמיכתה ברוסיה, תוך שיפור מעמדה הבינלאומי. הממשל מצדו העדיף להתעלם מהתפתחויות אלו בתמורה לשקט יחסי.

אירועי ה-7 באוקטובר ערערו את היציבות האזורית, אך לא שינו את האסטרטגיה האמריקאית. הממשל ממשיך לדבוק בדה-אסקלציה, בניסיון להכיל את הלחימה בעזה ולמנוע הסלמה אזורית רחבה. גם נוכח התקפות על כוחות אמריקניים בסוריה ועיראק, התגובה נותרה מרוסנת, עם הסלמה מוגבלת רק לאחר אבדות אמריקניות.

האיום החות'י על חופש השיט בים האדום - אינטרס אמריקני חיוני היסטורית - זכה אף הוא לתגובה מאופקת, המתמקדת בסיכול התקפות ולא בפעולה מקיפה נגד החות'ים.

שיאה של מדיניות הדה-אסקלציה היה בתגובה להתקפה האיראנית על ישראל באפריל 2024. בעוד וושינגטון ראתה בסיכול ההתקפה ניצחון להגנה האווירית האזורית, בטהרן ובבירות אזוריות אחרות, האירוע עשוי להתפרש כהוכחה ליכולת איראנית לתקוף בעלת ברית אמריקנית ללא תגובה כמעט. ארה"ב נותנת לאיראן להתנהג באופן יותר ויותר תוקפני, מה שלמרבה האירוניה רק מגדיל את הסיכוי למשבר שיכריח אותה להגיב.

המשך מדיניות הדה-אסקלציה צפוי גם תחת הנהגה דמוקרטית עתידית. ישראל תצטרך להפנים כי תמיכה אמריקנית ביוזמות צבאיות תהיה מוגבלת, גם במחיר של חיזוק איראן וציר ההתנגדות. ובזמן שממשל טראמפ אולי ינקוט גישה אגרסיבית יותר כלפי טהרן, ספק אם יהיה לו את הרצון למלחמה אזורית. אף אחד לא יפעל לביטחון ישראל במקומה.