אביטל טהרלב, אמא של סמל אלחי ז"ל שנרצח בפיגוע דריסה סמוך לצומת עופרה לפני יותר משבע שנים, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה כיצד היא מגוייסת למען תושבי מועצת אשכול מאז ה-7 באוקטובר.
"אחרי אירועי ה-7 באוקטובר הרגשתי שאי אפשר להמשיך במסלול הרגיל - והצטרפתי למערך התגבור של השירות הפסיכולוגי באשכול. זו מועצה שחטפה באמת אובדן רב ופליטות ויש שם כוחות נהדרים והיה לי הזכות לחבור אליהם ולהיות שותפה בהקמת בית ספר", אומרת טהרלב.
בעלה, הרב אהד טהרלב, משמש במלחמה הנוכחית כקצין נפגעים. "אחרי שאלחי נפל אהד התחבר למערך הנפגעים של גולני והוא קצין נפגעים במילואים. אז הוא בעצם בצו שמונה מאז אירועי אוקטובר והוא משמש קצין נפגעים. זה הדבר המרכזי שהוא עושה השנה. אני חושבת שגם הוא וגם אני היינו זקוקים להיות בתפקיד שבו אפשר לעשות משהו כי החוסר אונים הוא באמת דבר מאוד קשה. רצינו אחרי השבר הזה לנסות להוסיף טוב. זו התרפיה שלנו", היא מוסיפה.
לדבריה, "כשיש כאב וקושי גדולים, בין אם זה משפחות של פצועים ובין אם זה משפחות שכולות ובין אם זה משפחות שנמצאות ב'גלות', חשוב שכולנו נפתח את הלב שלנו, ונהיה שם איתם בנכונות גדולה. להיות קשובים לצרכים שלהם ולא לשכוח אותם. אחד הדברים החשובים שלמדנו זה שאמירות נחרצות נגד, הן מחלישות אותנו כעם וכקהילה. אנחנו צריכים להיות שם אחד בשביל השני בענווה ובלב פתוח".
יש לה גם מסר למשפחות השכולות. "זו דרך ארוכה. אי אפשר להגיד שהכאב נעלם, כי הוא לא, אבל באיזשהו אופן יש איזה חלל גדול ולומדים עם הזמן איך לשאת אותו. צריך להיאחז בחיים וכשיש עוד ילדים אז הם הופכים להיות סיבה משמעותית לקום בבוקר. מועיל גם להתחבר לאנשים שיברו דברים דומים וזה נותן כוח".
על בנה המנוח היא מספרת: "אלחי היה ילד מלא אור וקסם. הוא שילב באישיות שלו גם לב ענק וקשר מאיר עם כל אדם, לא היה מי שרב איתו, אנחנו לא מכירים מישהו שהיה אויב שלו. הוא ראה אנשים ובעדינות ובצניעות. מסתבר שהוא היה מאוד משמעותי לחייל בודד שהיה איתו בפלוגה וגם לאנשים שהיו בפינה של החברה. הוא מאוד אהב נגינה ומוזיקה, כותב ומצייר, ובמקביל מאוד מחובר לעולם של עבודת השם, של תפילה. הוא הביא אור לכל מקום שבו היה".
היא מדגישה כי "בחוויה שלי היתה לי זכות להיות אמא של אלחי. קיבלנו מתנה גדולה. אנחנו לא בוחרים מה שקורה לנו, אבל אפשר לבחור כיצד להתמודד עם זה. יש לנו עדיין המון טוב. היה לנו את אלחי ויש לנו שישה ילדים נפלאים שחלקם נשואים ונכדים מקסימים. יש לנו תפקיד בעולם הזה".
"אז נכון שאחרי שהמוות נכנס הביתה והקדוש ברוך הוא לוקח את הילד, יש כאב גדול וחלל עצום, אבל יש גם איזשהו חיבור הרבה יותר עמוק, לעניין של מה אנחנו עושים פה, מה המשמעות שלנו. אני מרגישה ברת מזל על כל הטוב והשפע שיש לי בחיים ואני משתדלת לעשות טוב ושהחיים שלי יהיו מלאי משמעות ככל שאני יכולה", היא מסכמת.