ראשית וידוי. אני אוהב נופים וטבע. במיוחד כאלו של נופי המזרח, עם ההרים המושלגים ומקומות שהטבע עצר שם מלכת. וזה סרט שיש בו הרבה כאלו.
אבל לא רק הטבע עצר בסרט החדש, המקסים והשונה הנזיר והרובה. גם הקידמה עצרה שם מלכת. ולא בטוח עבור התושבים שזה רע
הנזיר והרובה הוא סרטו החדש של פאוו צ׳וינינג דורג׳י, מי שאחראי ללהיט המפתיע "לונאנה: יש יאק בכיתה", גם הוא על רקע נופי ההימלאיה והמציאות הכה רחוקה מאיתנו.
הסרט, מגיש כאן יצירה מרגשת, יפהפייה ונוגעת ללב שמחזירה אותנו למציאות של בהוטן שבהרי ההימלאיה. הסרט, שהוקרן לראשונה בפסטיבל טורונטו ונבחר לייצג את בהוטן בטקס האוסקר, הוא דרמה משעשעת על בני אדם ועל אנושיות, על מסורת מול קידמה, על טוב לב ושאיפות ועל עתיד שיכול להיות יפה יותר.
השנה היא 2006 ובהוטן, שרק לא מזמן התחברה לטלוויזיה ולאינטרנט, עומדת לקראת אחד השינויים הגדולים ביותר שידעה – מעבר ממשטר מלוכה לדמוקרטיה, צעד שמוביל המלך האהוב והנערץ שרואה בכך מעין מתנה לעם לקראת פרישה.
אבל את המתנה הזו, רוב העם בכלל לא בטוח שהוא רוצה לקבל... המסע, שיהפוך את בהוטן לדמוקרטיה הצעירה בעולם, הוא מסעם של האיכרים שחלקם אפילו לא יודעים מה תאריך לידתם, של אנשי העיר המתאספים לצפות בג'יימס בונד במרכול השכונתי ושותים משקה שחור ומסקרן שנקרא קוקה קולה, של אספן אמריקאי שמחפש "אוצר" נדיר, ושל נזיר שנשלח למשימה משונה...
107 דקות, דזונגקה (השפה המקומית) ואנגלית. מקסים, מהנה וחשוב לצפייה. רק כדי לדעת שיש עוד מקומות בכדור הארץ עם הוויה אחרת.