הייתי אמש בשער מחנה קבע מס' 21 בבית ליד. הגעתי לשם מסיבה אחת פשוטה, כאשר שוטרים צבאיים, יושבי משרדים, באים ומשפילים חיילים קרביים לעיני האוייב שבמכלאה, משהו בסיסי מאוד נשבר.
החיילים הושפלו ואנחנו הושפלנו יחד איתם. באתי לומר לחיילים שאנחנו, הציבור שמגייס אותם בחוק ומצפה מהם לסכן נפשם למען הלאום, מכבדים אותם ואת שליחותם. יחד עם אזרחים רבים נוספים, באנו לדרוש את החזרת הכבוד שנלקח מהחיילים. הייתי שנים רבות מפקד ביחידה קרבית, קו הדם, ולכן ההזדהות עם החיילים היתה עצמתית עד כדי כך, שעזבתי את עבודתי ונסעתי שעתיים לבית ליד.
הייתה בשער הבסיס הפגנה ספונטנית של מאות אזרחים, שחשו את אותה החרדה ואותו הזעם שחשתי אני. זעם על מערכת שלא מכבדת חיילים שנמצאים בקו הדם. ההפגנה היתה שקטה ולא אלימה, במרכזה הביע הציבור הזועם את אהבתו לאנשי מילואים מיחידה 100, שבאו לדאוג לחבריהם העצורים. אפילו עליתי על המשאית ודיברתי אל הקהל. הסברתי שעם שלא מכבד את בניו היוצאים לשדה הקרב הוא עם שאין לו קיום. דרשתי להחזיר את הכבוד לחיילים העצורים. אולם אז המיקרופון נלקח כדי לקרוא לקומץ צעירים שקראו לפרוץ את השער שיחדלו משום שאיננו תוקפים את צה"ל. כל מה שבאנו לעשות הוא לשמור על כבודם של הלוחמים. זו עמדה מוסרית ולא מאבק פיזי.
חוסר הרגישות, וגסות הפעולה של המשטרה הצבאית שפוגעת בכבודם של הלוחמים משקפים בעיה של התנגשות תרבויות. מחד, הלוחמים שמוכנים למסור את הנפש למען עם ישראל ומאידך יושבי המשרדים העורפיים, שמוכנים לפגוע בצה"ל, כדי לפייס את המולך של התרבות הפרוגרסיבית ואת תיאבונם של האנטישמים שבודקים בשבע עיניים כל מהלך של צה"ל. הציבור שנאסף אמש בבית ליד בא כדי לחזק את הלוחמים ולא כדי להילחם בצה"ל.
זה היה ציבור של אזרחים שנטשו את כל עיסוקיהם לאור הידיעות משדה תימן ובאו לבטא אהבה לחיילים. הייתי שם במשך שלש שעות, שמענו דברים על כבוד ועל מסירות נפש. שמענו גם על כך שיושבי המשרדים מדובבים את האויב כדי לגלות הלשנות על החיילים שגויסו לשמור עליהם. המשפטנים הצבאיים מחוברים לממלכת הפרוגרס הזרה ומתחברים לאויבי היהודים כדי לרצות את הזרים. על כך היה הזעם העצור בלב המפגינים. בראש וראשונה מדובר בכבוד שנרמס והשפלה, מי שמשפיל חייליו לא ימצא מי שיגן עליו ביום פקודה. מי שמשפיל את החיילים הקרביים משפיל את האזרחים שהם שלוחיהם.
בפרקי אבות מופיע הכלל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מי שלא חש כדורי מקלעים חולפים בסמוך לאזניו ופגזי אויב נוחתים בסביבתו, לא מסוגל להבין את נפשו של החייל הקרבי ואסור שישב בדינו או ישלח את צפורניו להשפילו.
חבורת הצעירים שהצליחה לפרוץ את שרשרת השוטרים ולעבור את שער המחנה היתה מקצה המחנה של המפגינים. זעמם לא היה עצור כזעם רב המפגינים שניסו להניאם מכך. נראה ששר הבטחון והרמט"כל לא מבינים את מה שקרה אתמול. לא הדמוקרטיה היתה בסכנה אלא המוטיבציה של הלוחמים.
ההתנהלות של המשפטנים הצבאיים היא סכנה למורל היחידות הקרביות. אתמול הם פגעו ביחידה 100 ומעבר לכך הם מחזיקים במעצר עשרות חיילים בחשד לפגיעה במוסר הצה"לי בעת לחימה. מי ייחלץ להציל יישובים מותקפים כאשר מרחפת על ראשו סכנת הילכדות בציפורני הפרקליטות הצבאית המנותקת? ההתנהלות של הפרקליטות היא בגדר מחלה בגוף הצבא הקרבי ועשויה להחליש את הנכונות לפעול. בתחקיר בארי צה"ל עצמו מודה שהיתה נורמה גרועה של התנהלות חיילים בשערי הקיבוץ, בשעה שהאויב פועל בו. אולי החיילים בשערי בארי פעלו "לפי הנהלים" או "לפי הקוד האתי" או לפי חרדת פרקליטים?
מי שלא מכבד את הלוחמים ומטיל עליהם קוד אתי זר ומוזר וחרדת משפטנים, פוגע ברוח הלחימה ומסתכן בתבוסה. הוא לא מבין שבכל מקרה יזכה לחרפה וחרמות מצד הכנסיה הפרוגרסיבית שהמדינה היהודית היא אויב מבחינתה.
שר הבטחון אומר שההפגנה אמש מהווה סכנה לדמוקרטיה. הוא טועה. המפגינים לא עסקו בבעיית המשילות, הם עסקו בבעיית הכבוד והיחס של הציבור ונציגיו ללוחמים. כאשר הציבור מרגיש מושפל, כן אנחנו הרגשנו השפלה למראה המפגש של שלוחי הפרקליטות שאוזקים חיילים קרביים, הוא בא לבטא זעם עצור בהפגנה. זו דמוקרטיה.
שר הבטחון לא מבין שהאירוע אמש הוא חלק משרשרת אירועים המשקפים נתק ואובדן אמון בין הציבור ועימו רבים מבין מפקדי ולוחמי קו הדם לבין הפיקוד העליון של הצבא, שהפצ"רית היא חלק ממנו. אין תקנה לשבר זה אלא בהחלפת המטה הכללי (כולל הפצ"רית) לאלתר. זה בסמכותו של שר הבטחון והעובדה שהוא נותן גיבוי לצוות שכשל בצורה כל כך חמורה לפני עשרה חדשים, אומרת שאולי צריך להחליף גם אותו. החלפת הפיקוד העליון (אין מניעה לעשות זאת בזמן מלחמה) היא התרופה לחיזוק הדמוקרטיה והרגעת הזעם של הציבור. אתה הבנת את זה ברוך?
פרופ' האס חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי