התחלה// הבכור מתוך שישה אחים, גדל בשכונת גבעת מרדכי בירושלים. "אחד המקומות הכי מופלאים בעולם, שעיצבו לי את האישיות.
הצד השווה שמאפיין דמויות מפתח בשכונה הוא שכולם אנשי עשייה שמתנהלים בפשטות, בצניעות ובחריצות. הייתה אווירה של קיבוץ, בילינו שם את הימים באווירה פסטורלית ומיוחדת. בשכונה גרו חרדים, דתיים־לאומיים וחילונים בהרמוניה שאין דומה לה. זה בית הגידול שלי, שאותו אני לוקח כמודל לכל החיים".
לבקשת התנא// שמו המלא הוא שמעון שי, על שם התנא רבי שמעון בר יוחאי. "במהלך ההיריון שלי, אמא שלי חלמה שרבי שמעון התגלה אליה וביקש לקרוא לתינוק על שמו, וכך עשתה. גם אני בעצמי מחובר מאוד לרבי שמעון, ונוסע להתפלל אצלו כשאני נמצא בשעות הכרעה".
אבא// חיים (78). בגיל שנה עלה ארצה ממרוקו, ובגיל 16 סיים את לימודי התיכון ויצא לשוק העבודה. שנים רבות עבד כפועל וקבלן בניין, והיה המפרנס של הבית. "אבא עבד מאוד קשה, בנה את העסק בעשר אצבעותיו ופרנס אותנו בכבוד".
אמא// רחל (73), עקרת בית. גדלה בצרפת ועלתה ארצה בגיל 18. "בזכותה לא היינו ילדי מפתח. רק כשגדלנו היא החלה לעבוד בתור מזכירה רפואית בבית החולים שערי צדק".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר הממלכתי־דתי בגבעת מרדכי 'ציון עזרי', לאחר מכן עבר ללמוד בקריית נוער. "משם לקחתי איתי בעיקר את ההשכלה הכללית. מה שהפריע לי הן במהלך הלימודים בתיכון והן בנוף ילדותי הוא השאיפה למצוינות בכל התחומים, חוץ מהתחום הדתי. זה היה בשבילם פולקלור בלבד".
מכינה ישיבתית// לאחר סיום כיתה י"ב עבר ללמוד בישיבת ההסדר בשילה. "אלו היו השנים הראשונות להקמתה של המכינה הקדם־צבאית בעלי, כשעדיין לא כולם הבינו את הרעיון שלה. האלטרנטיבה לישיבת מרכז הרב הייתה הישיבה בשילה, שהייתה מעין מכינה קדם־צבאית, עם הכנה משמעותית לצה"ל למי שרצה להתגייס לשירות קרבי משמעותי. נקלעתי לשם לשבת, הייתה שם אווירה מאוד מיוחדת של דיבוק חברים והחלטתי להישאר. הלימוד הרוחני המשמעותי בשבילי היה בעיקר כשחזרתי מהצבא, בשיעור ד'-ה'".
חמורים בעזה// יחד עם חבריו לישיבה הוא התגייס לגדוד 50 של הנח"ל. "חלק ניכר מהשירות הצבאי בילינו בעזה, ברפיח ובמחנה הפליטים שבורה שברפיח, שכיום נמצא בכותרות. הסתובבנו חופשי במחנות הפליטים, שהיו ברמה סוציו־אקונומית הנמוכה ביותר שאני מכיר. הביוב זרם ברחובות, חמורים היו נכנסים ויוצאים מתוך הבתים. זה היה בעידן שלפני הסכמי אוסלו והגירוש מגוש קטיף, זה היה חבל ארץ משגשג ומאוד אהבתי אותו. ההיתקלויות היו מדי פעם, כשהיינו חוטפים אבנים ומגיבים מנגד".
ימי מארב// בהמשך שירותו הצבאי הצפין ללבנון. "הכרנו את הגבול מהצד הלבנוני שלו, ביצענו הרבה מארבים בתוך לבנון, במסגרת רצועת הביטחון. בשל היותי מאגיסט, הייתי שוכב במארבים במשך ימים שלמים. בין לבין היינו תופסים קו גם ביהודה ושומרון. גם לאחר השירות הסדיר המשכתי לשרת למילואים במשך 20 שנה".
טרגדיה בונה// אחד האירועים ששינו את חייו היה כאשר חברו הטוב ביותר מגבעת מרדכי, סמל ניסים אלון (אין קשר משפחתי, י"א) ז"ל, לוחם סיירת גולני, נהרג במהלך האימונים, לאחר שג'יפ הסיור שבו נסע התהפך. "זה גרם לי לצאת למסע רוחני־אמוני. כשחזרתי לישיבה השקעתי מאוד בבירור הזה".
תורה ועבודה// עם סיום פרק ההסדר בישיבה, החליט ללמוד חשבונאות ומערכות מידע במרכז האקדמי לב. "אחרי שהתברר לי שאני יותר בכיוון של ראיית חשבון, עברתי לאוניברסיטה העברית, שם סיימתי את התואר". לצד הלימודים האקדמיים בנה לעצמו מסגרת עצמאית של לימוד תורה. "קבעתי חברותות בישיבת מרכז הרב ולמדתי כמה שעות ביום בכולל בהר נוף".
החצי השני// לאחר סיום התואר הראשון, לקראת הסטאז', פגש את רעייתו לעתיד – אושרת, במקור מקריית מוצקין. השניים הכירו באמצעות בחורה שפגש שחשבה שחברתה תתאים הרבה יותר והציעה לשניים להיפגש. "אחרי הרבה תפילות והרבה אכזבות המפגש יצא לדרך, אך באיחור של חצי שנה. כבר בפגישה הראשונה ידעתי שזו אשתי". לא עבר זמן רב עד שהשניים עמדו תחת החופה. כיום אושרת עובדת בתור בנקאית בבנק דיסקונט. "היא חרוצה מאוד ואף הוכתרה כעובדת מצטיינת".
הנחת// שמונה ילדים. אורי בן 21, איתן בן 20, טליה בת 18, שירה בת 16, דביר בן 14, יאיר בן 11, יונתן בן 9 ורועי בן 7.
אחד ועוד אחד// אחרי החתונה החל לעבוד כשכיר בתחום ראיית חשבון, ואחרי שלוש שנים החליט לפתוח משרד עצמאי. "נפגשתי עם מנכ"ל הביטוח הלאומי דאז, שהכרתי מהשכונה. הוא הציע לי פרויקט משמעותי בביטוח הלאומי, מה שהפך אותו ללקוח הראשון ולעוגן הראשון שלי. אחרי כמה שנים נכנסתי לשותפות עם משה אסולין, רואה חשבון מוכשר וחבר טוב שלמד יחד איתי ראיית חשבון".
חלום יעקב// לפני כ־11 שנים, בעקבות משבר גיל 40, החליט לצאת לדרך חדשה. "הרגשתי שאני לא מממש את הצוואה של חברי ניסים אלון ז"ל לעשות משהו בשביל מישהו אחר. תמיד התנדבתי בעבודות, אבל הרגשתי שזה לא מספיק. באותה תקופה צמצמתי את הנוכחות שלי בעבודה ולמדתי תורה בכמה מסגרות, כשאחד המקומות האהובים עליי היה הכולל בגבעת אסף. יום אחד עמדתי במוסך בבית אל והמתנתי לתיקון הרכב, ופתאום הייתה לי הארה ללכת להיות ראש מועצה. לא ידעתי אז מה זה אומר כמובן, משום שלא הייתי בשום גוף פוליטי עד אז. אשתי לא הבינה מה הקשר ביני ובין ראש מועצה. היום היא כבר מחוברת יותר ומבינה למה התפקיד הזה מתאים לי".
נוחת בתפקיד// בתמימותו הוא הרים טלפון למשה רוזנבאום, ראש המועצה המכהן, כדי לברר פרטים על התפקיד. "הוא היה אחרי שתי קדנציות והחליט לא להתמודד לקדנציה נוספת. התייעצתי עם הרב שלי, והוא נתן את ברכתו וכיוון אותי להכיר את כל הנוער והצעירים, ודרכם להגיע אל הדור המבוגר. כך למדתי את השטח מלמטה, מהאנשים". במערכת הבחירות ההיא, בשנת 2013, היו ארבעה מתמודדים. הסבב הראשון היה צמוד מאוד, ובאופן מפתיע הוא עלה לסבב השני, שבו קיבל 63 אחוזים מהקולות וזכה לראשונה בראשות המועצה.
מאוחדים// במערכת הבחירות השנייה שלו, לפני כחמש שנים, קיבל 85 אחוזים מקולות הבוחרים והמשיך לקדנציה שנייה. לפני ארבעה חודשים, הבחירות לרשויות המקומיות 2024 דילגו על בית אל. "הפכנו לסמל ברשויות המוניציפליות בארץ. לא היו בחירות, לא לרשות ולא למליאה. הגענו להבנה שמאחדים את כל הסיעות. כל אחד ויתר בשביל האחר. זה הביא הרבה נחת רוח לקב"ה".
ירושלים זה כאן// הטיקט שעליו רץ, ואיתו הוא ממשיך גם כיום, הוא כלכלי־חברתי. "חשוב לי להביא את ירושלים לבית אל. גדלתי בירושלים בנוחות מקסימלית. חשוב לי שהכול יהיה נגיש וזמין, קופות חולים, סופרמרקט וכדומה. בחלומי אנשים לא יצטרכו לנסוע לירושלים לכל דבר. אנחנו צועדים לשם בצעדי ענק, וכמובן שיש עוד הרבה תוכניות להמשך".
לא משעמם// במקביל לתפקידו כראש המועצה, הוא מכהן כיושב ראש ועדת הכספים וכיושב ראש הסכמי השכר של מרכז השלטון המקומי, חבר הנהלת אוניברסיטת אריאל, יושב ראש ועדת הכספים של מכללת אורות ישראל, חבר הנהלת מועצת יש"ע, מנטור של ראשי ערים חדשים ועוד. בנוסף לכך הוא מרצה בקורסי תואר שני למדיניות ציבורית ולתואר שני בניהול מלכ"רים וארגונים קהילתיים באוניברסיטה העברית. "אני מביא להם את עולם ההתיישבות במלוא תפארתו ועוזו, ועל הדרך עוקר כל מיני פרדיגמות ושובר תקרות זכוכית שהם בנו לאורך השנים". כל אלו בהתנדבות גמורה.
אם זה לא היה המסלול// "כנראה הייתי מנכ"ל במגזר השלישי או ראש מכינה קדם־צבאית".
במגרש הביתי
מה הלו"ז// "הילדים מעירים אותי בסביבות שבע בבוקר. אני מארגן אותם ולוקח אותם למסגרות, והולך להתפלל שחרית. לאחר מכן מתחיל יום עמוס שנגמר בשעות הקטנות של הלילה. בעיקר עבודה במועצה, אבל גם נסיעות למשרדי ממשלה או לגופים שאני מלווה. משתדל לתת שירות לתושב 24 שעות ביממה ולהיות נגיש לכולם. אם אני במקרה מתעורר באמצע הלילה, אני מסוגל לענות על מיילים והודעות בווטסאפ. לצד זאת אני מקפיד על לימוד הדף היומי ומסיים כבר את הסבב השלישי של הש"ס".
פלייליסט// "כמעט לא שומע שירים, הנסיעות מוקדשות לטלפונים. מדי פעם מצליח להאזין לשירי ארץ ישראל הישנה והטובה או לשירים חסידיים".
השבת שלי// "למעט המלחמה, אני לא מסתובב עם טלפון בשבת. גם המח"ט יודע שכדי להשיג אותי בשבת צריך לדפוק אצלי בדלת. בנוסף לכך אני מקדיש הרבה זמן ללימוד תורה, משלים דף יומי, מעביר שיעורים ולומד קצת עם הילדים. לא מכניס הביתה עיתונים או עלונים. אנחנו אוהבים לארח, בעיקר אנשי צבא וחברים של הילדים. נהנה מהתנועה הערה בבית".
דמויות מופת// הרב אריה לוין זצ"ל. "התחברתי מאוד לדמות שלו ועברתי איתה את כל המסלול הצבאי. הוא התחבר לנשמה של הסובבים אותו, לא עניין אותו אם יש או אין להם כיפה על הראש. איש של נתינה למען האחר. היה לו מראה חיצוני של יהודי אדוק, אבל הוא הצליח לחבר את כל הקהלים".
מפחיד אותי// "אין לי פחדים".
משאלה// "שנצמצם את הפער בין האנשים שנלחמים בשדה הקרב למי שנלחמים בפוליטיקה הישראלית. להביא כמה שיותר שליחי ציבור משדה הקרב שיפעלו למען אחדות העם".
כשאהיה גדול// "אמשיך להיות שליח ציבור נאמן, שמסתכל על אנשים בגובה העיניים, בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידי".
לתגובות: [email protected]
***