נעלבתי מדברי הרב עמיחי גורדין על חלוקת העם לשנים במאמרו "תרדו מהגדר- תבחרו מחנה".
לדבריו, במחנה אחד נמצאים "אנרכיסטים חסרי אחריות שבטוחים שכל הצדק אצלם ושמותר להם לעשות הכל, גם אם זה יהרוס את המדינה", במחנה הזה חברים לדבריו אנשים כמו אהוד ברק וצבי סוכות ,טלי גוטליב ונעמה לזימי. נמצאים שם הטייסים הסרבנים ומבעירי הצמיגים וזורקי האבנים על ערבים וחיילים. לדבריו, מה שמכניס את כל האנשים האלה למחנה הזה היא "הראייה קצרת הטווח שלהם".
במחנה השני (הגדול פי כמה וכמה) חברים רוב אזרחי המדינה. המכנה המשותף שלהם, לדבריו, הוא היותם "האחראיים שיודעים שלמען המדינה נכון להבליג "לפעמים" ( אז לפעמים לא נכון להבליג?), ושיש גבולות שלא חוצים (אז יש גבולות שכן חוצים?) גם במחאה צודקת...".
לשיטתו יש גם מחנה הפוסח על שתי הסעיפים בו נמצאים בין היתר יאיר לפיד ושרים וח"כים מהליכוד ומהציונות הדתית המגנים את מי שנוח להם לגנות ולא מגנים את מי שלא נוח להם. לדבריו, כדי שהמחנה הגדול והאחראי ינצח, צריכים לקרות שני דברים.
הראשון הוא התייצבות ברורה נגד אנרכיה "מכל סוג שהוא" , בלי שום תירוץ. הדבר השני הוא לדרוש מהמשטרה וממערכת המשפט סובלנות מינימלית "לאנרכיה הזאת".
דומני ששני כשלים מהותיים נפלו בניתוח של הרב גורדין: הכשל האחד הוא הכנסת צבי סוכות וטלי גוטליב לאותו המחנה יחד עם אהוד ברק ונעמה לזימי הכנסה הלוקה בהתעלמות מוחלטת הן מהעובדות והן מהמעשים.
בעוד אהוד ברק קורא למרי אזרחי ולאי ציות להוראות השלטונות (הדברים כתובים ומצולמים ואפשר לקרוא עליהם בהרחבה), הרי שצבי סוכות בא לעזור לחיילי צה"ל בעת מילוי תפקידם החוקי לחלץ את חבריהם מידי חיילים אחרים (שפעלו בניגוד להוראות החוק הצבאי ושבאו בהופעה המנוגדת לחוק הצבאי) שבאו לעצור אותם בגלל איזשהו חשד שנבנה מעדות של מחבל נוח'בה מתועב ואשר נשלחו למשימה לא חוקית בעליל על ידי הפצ"רית הפועלת בניגוד לחוקי הצבא ובמקרה הטוב תוך כדי עיוותו לחלוטין.
הפצ"רית כובלת את ידי חיילי צה"ל, מונעת מהם לנצח את האויב וגורמת למוות מיותר של חיילים רבים. הוא לא קרא לאף אחד להצטרף אליו וניצל את חסינותו המוקנית לו בחוק כדי להיכנס לבסיס ולראות מה באמת קורה שם. הגדרתו כ"אנרכיסט חסר אחריות" היא פשוט הוצאת שם רע. אני הייתי מגדיר אותו כ"אוהב ישראל שבא להציל את חברו מיד צר".
גם לטלי גוטליב הוא מצמיד את "תואר הכבוד" הנ"ל לאור הנאום "לצד רעולי פנים מול בסיס צבאי"...הכשל השני הוא התעלמות מגורמים רבים אחרים שלדעתי ולדעת רבים מאד דווקא אותם צריך לשייך לאותו מחנה "אנרכיסטי חסר אחריות" .
למחנה הזה אני יכול לשייך את היועצת המשפטית לממשלה, את הפצ"רית, את צמרת צה"ל שלא נשמעת לדרג המבצע ולא מדווחת לו את שופטי בג"ץ המקבלים חדשות לבקרים החלטות הזויות ומוציאים פסקי דין דרקוניים, את משטרת ישראל המבצעת אכיפה בררנית בהפגנות של ה"צד הנכון" מול "הצד הלא נכון", את הפרקליטות (הן האזרחית והן הצבאית) בתפירת תיקים לאנשים ישרי דרך ועוד.
לסיום דבריו הוא קורא למשטרה ולמערכת המשפט לגלות סובלנות מינימלית לחסימות הכבישים ול"אנרכיה הזאת" (סתם ולא פירש).
על מסקנה זו יש לי שתי תמיהות:
האחת היא שיש מקרים בהם הן המשטרה והן מערכת המשפט כבר מגלות סובלנות מינימלית (אם בכלל) . כדוגמאות בודדות אמנה את התנהגות המשטרה בהפגנות החרדים והאתיופים, ואת פסקי הדין הדרקוניים וחסרי המצפון והמוסר כלפי נאשמים מ"הצד הלא נכון" שישבו שנים ארוכות בכלא (ועדיין יושבים) עד שמישהו התעורר והצדק נעשה באיחור של שנים. מדוע יש לקרוא להם לעשות משהו שהם כבר מיישמים שנים רבות?
התמיהה השנייה היא כיצד הוא מצפה משני גורמים אלה הנגועים בשחיתות עמוקה שהם יביאו את הסוף לאנרכיה.
אסיים בתפילה לבורא עולם שיאמר די לצרותינו וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה. חוששני שכבר אין מישהו אחר שיכול לעשות סדר באנרכיה שהשתלטה על חיינו ו"אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמים".