
שממת הארץ בגלות
בכלל העונשים שיחולו על ישראל אם לא יעסקו בתורה ויקיימו את המצוות, החמור שבהם הוא הגלות וכל מה שכרוך בה. אולם בתוך זה נאמר: "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה... והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חורבה" (ויקרא כו, לב-לג). אמרו חכמים: "זו מידה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח". לפיכך נאמר "ושממו עליה אויביכם היושבים בה, אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח" (ספרא שם). דברי חכמים אלו הובאו ברש"י ובמפרשים רבים, כי אכן בתוך הקללות יש נחמה פורתא, שהארץ לא תקבל שום עם אלא תמתין לנו בשיממונה עד שנשוב אליה.
בעת הגאולה
אבל כאשר הגיעה העת לגאולה, ארץ ישראל מתחילה לתת פירותיה בעין יפה לקראת ישראל העומדים להתקבץ לתוכה. כדברי רבי אבא: "אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו ופריכם תישאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (יחזקאל לו, ח)" (סנהדרין צח, א).
כך אכן אירע. ארץ ישראל שהייתה זבת חלב ודבש נעשתה שוממה יותר מכל הארצות שסביבה, וכאשר החלו ישראל לחזור אליה, בימי העלייה הראשונה, החלה בהדרגה לצאת משממתה. החקלאות והכלכלה החלו להתפתח בהדרגה, אולם המוני בית ישראל התמהמהו לחזור, ובינתיים ערבים מכל הסביבה נהרו אליה כדי ליהנות מהשגשוג שהביאו היהודים שעלו לארץ.
כך ההתמודדות שלנו עם האויב הערבי נעשתה קשה יותר. אומנם יש לישראל זכות קודמת ליהנות מפירותיה של ארץ ישראל, אולם כשאינם באים ליהנות מזכות זו, אין בידם טענה מספיק חזקה למנוע מזרים עוינים ליהנות מפירותיה. וכדברי התורה: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חיית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג, כט-ל). וכן נאמר: "ונשל ה' אלוקיך את הגויים האל מפניך מעט מעט, לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חיית השדה" (דברים ז, כב).
המתחיל במצווה ואינו גומרה
אמרו חכמים: "כל המתחיל במצווה ואינו גומרה קובר אשתו ושני בניו (בפסיקתא זוטרתא: מורידים אותו מגדולתו), ממי אתה למד? מיהודה". שאמר לאחיו בעת שישבו לפרוס על הפת: "הורגים אנו ומברכים?!" שנאמר: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו. לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו, כי אחינו בשרנו הוא, וישמעו אחיו" (בראשית לז, כו-כז). "אילו אמר להם להחזירו אל אביו היו שומעים לו, אלא התחיל במצווה ולא גמרה", ועונשו שקבר את אשתו ושני בניו והורידו אותו אחיו מגדולתו. "לפיכך המתחיל במצווה יהא גומר את כולה" (תנחומא עקב ו).
התוצאה העגומה
לפני כ־120 שנה, בעת הקמת התנועה הציונית, מנה העם היהודי כ־11 מיליון נפש. הערבים שהתגוררו בגבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה ועיראק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון. בשני עברי הירדן גרו כחצי מיליון ערבים. הייתה אז הזדמנות לעם היהודי לחזור לארץ וליישבה לאורכה ולרוחבה, ולפרות ולרבות בה. אולם רוב עמנו נשאר בגולה ועבר צרות איומות עד השואה. במקביל לכך, הייאוש מתקומת העם בארצו הוביל להפסקת הריבוי ולהתבוללות רבה.
כתוצאה מכך בכל העולם ישנם כיום כ־15 מיליון יהודים מוצהרים, ומתוכם חיים בארץ כשבעה מיליון. כנגדם חיים בעבר הירדן המערבי כחמישה מיליון ערבים, ובעבר הירדן המזרחי תחת ממלכת ירדן – 11 מיליון. ועוד כשני מיליון פליטים פלשתינים שטוענים שאבותיהם חיו בארץ ישראל (דור אחד או שניים).
אפשר לתקן
כפי שיהודה חזר בתשובה בכך שהיה מוכן למסור נפשו כדי להציל את בנימין ולהחזירו לאביו, ובכך שבניסיון עם תמר, למרות הבושה העצומה, הודה ואמר: "צדקה ממני" (בראשית לח, כו). וזכה להקים עם תמר משפחה מפוארת יותר, וזכה ועלה לגדולה שאין כמותה, שמצאצאיו שושלת בית דוד. במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים (ברכות לד, ב).
התשובה לימינו
אשרי היהודים שבחרו לעלות לארץ ישראל וליישבה ולהילחם על הקמת המדינה והגנתה. הם החוזרים בתשובה שעל ידם, למרות הקשיים, עם ישראל הולך ונגאל. אך עדיין עוד רבה הדרך לפנינו, ועלינו להמשיך לשוב בתשובה: לפרות ולרבות, להמשיך בבניין הארץ, לפעול למען התיקון הנדרש בצבא, לחנך את כל ילדי ישראל לאהבת התורה העם והארץ, לעודד עלייה וקליטתה באופן הטוב והמכובד ביותר.
ברכת "פרו ורבו" ויישוב הארץ
בימים קשים אלו של מלחמת התשה, עם משבר מנהיגות משפטי, צבאי ופוליטי, יש צורך להמשיך להתקדם על ידי עידוד הצעירים לקיים את מצוות החתונה ופרו ורבו, שמצוות יישוב הארץ וביטחון ישראל תלויים בכך.
אומנם גם מצוות פרו ורבו תלויה ביישוב הארץ, היינו בקיום חברה מפותחת מבחינה כלכלית, חברתית, מדעית ומוסרית. ובכלל זה באחריות של ההורים לפרנס את ילדיהם ולהעניק להם חינוך לתורה עם דרך ארץ. כמובא במשנה: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב, ב). וכן: "רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות - כאילו מלמדו ליסטות" (קידושין כט, א). וכן פסק הרמב"ם: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת... ועוד ציוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות" (דעות ג, י).
גבולות הארץ בפרשת מסעי
גבולות הארץ בפרשת מסעי כוללים רק את עבר הירדן המערבי. ולכאורה קשה, הרי גם עבר הירדן המזרחי שייך לארץ ישראל, והוא כבר היה כבוש על ידי משה רבנו. אלא שלא היו לישראל מספיק אנשים כדי ליישב את הארץ כולה, ולכן ציווה ה' את ישראל שינחלו תחילה את עיקר הארץ, ולאחר שיתרבו ינחלו בהדרגה את הארץ כולה (רמב"ן). אומנם לאחר שבני ראובן וגד ביקשו לנחול את עבר הירדן המזרחי, נתקבלה בקשתם. שוב למדנו שיישוב הארץ תלוי בריבויָם של ישראל.
הבטחת הארץ והבטחת הילודה
וכן נאמר לאבות, שמצוות יישוב הארץ וריבוי הילדים כרוכות ותלויות זו בזו. לאברהם אבינו נאמר: "שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך יימנה" (בראשית יג, יד-טז). וכן נאמר לו לאחר ניסיון העקדה: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים, ויירש זרעך את שער אויביו" (בראשית כב, יז).
וכן נאמר ליצחק אבינו: "והרביתי את זרעך ככוכבי השמיים, ונתתי לזרעך את כל הארצת האל, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ" (בראשית כו, ד).
וכן נאמר ליעקב אבינו בבית-אל לקראת צאתו לחרן (שם כח, יג-יד): " הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". וכן נאמר לו לאחר שחזר מחרן לארץ: "אני א־ל שדי, פרה ורבה, גוי וקהל גויים יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ הזאת" (בראשית לה, יא-יב).
הגאולה בזכות האמונה והילודה
הצרות עלולות להחניק את רצון החיים, וכך מגיע הכיליון לאנשים, למשפחות ולעמים. זה מה שהיה צפוי שיקרה לישראל שהיו משועבדים במצרים. לשם כך הכבידו המצרים את עוּלם על בני ישראל בעבודה קשה ומפרכת, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וגזרו עליהם שלא יחזרו לביתם אלא יישנו בשדות. אולם אמרו חכמים: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים" (סוטה יא, ב). בזכות אמונתן בחיים, באהבה שאהבו את בעליהן, בייעוד הצפוי לעם ישראל, דבקו בבעליהן, והיו באות אליהם לשדות, ומשמחות אותם, וכך זכו לפרות ולרבות מאוד. "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב).
אמרו חכמים: "כמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן ייגאלו לעתיד בזכות שהם פרים ורבים. ומנין לך? תדע לך שהוא כן, שאין ישראל נגאלים אלא אם כן הם פרים ורבים ויהיו מלוא כל העולם, שנאמר: כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו (ישעיהו נד, ג)" (אליהו זוטא יד).
ליצור אקלים מעודד
מצווה על ההורים המבוגרים ועל הרבנים והמחנכים ליצור אקלים שמעודד ילודה, שמעלה על נס משפחות שזוכות לגדל ילדים רבים ולהעניק להם חינוך משובח.
פעמים רבות בחורים ובחורות מתלבטים האם זה הזמן הנכון להתחיל להכיר בן או בת זוג לצורך חתונה. במשפחות רבות קיימת התלבטות האם כדאי להגדיל את המשפחה, האם זה זמן טוב להיריון נוסף. אקלים מעודד - מעצים את הרצון להתחתן וללדת ילדים.
גם סיפורים יפים על שידוכים וחתונות שצמחו מתוך גבורת המלחמה, וסיפורים מרגשים על זוגות שילדו ילדים כהמשך לאחים וחברים שנהרגו על קדושת השם, יכולים לתרום לכך. יברך ה' אותנו ויוסף עלינו אלף פעמים.
לשאלות הלכתיות: [email protected]
***