
אחרי כמה ימים של דריכות שיא, זה הגיע. בשלישי בערב תקף צה"ל בעוצמה בבניין במעוז החיזבאללה בלב הדאחייה, בביירות. עשן רב היתמר בזירה, והדי הפיצוצים נשמעו למרחוק. בתוך דקות התברר יעד התקיפה - מספר 2 בארגון חיזבאללה, פואד שוכר, המכונה גם חאג' מוחסן. שוכר כיהן כראש מועצת הג'יהאד של חיזבאללה והיה המפקד הצבאי הבכיר ביותר בארגון חיזבאללה וראש המערך האסטרטגי של הארגון. הוא שימש רמטכ"ל הארגון והיה אחראי על פרויקט דיוק הטילים. מאז פרוץ המלחמה שוכר הוא זה שניהל את הלחימה העיקשת נגד ישראל, והיה אחראי גם לטבח הילדים במג׳דל שמס ולרצח ישראלים רבים נוספים. עוד נמסר מצה"ל כי כראש המערך האסטרטגי של ארגון הטרור שוכר היה אמון על מרבית אמצעי הלחימה המתקדמים ביותר של חיזבאללה ובפרט הטילים המדויקים, טילי שיוט, טילי חוף-ים, רקטות לטווח ארוך וכלי טיס בלתי מאוישים.
שוכר, שהיה בן 63 במותו, נולד באזור בעלבכ, מעוז חיזבאללה בלבנון. לארגון הוא הצטרף בשנת 1985, ומאז מילא מגוון תפקידים בכירים בשורותיו. בשנת 2000 היה מעורב באופן ישיר בחטיפת גופותיהם של שלושת החיילים סמל ראשון בנימין אברהם, סמל ראשון עדי אביטן וסמל ראשון עומר סואעד הי"ד. על ראשו הציבה ארצות הברית פרס של חמישה מיליון דולר בעקבות אחריותו על כמה פיגועי טרור קטלניים. עם היוודע דבר חיסולו קיבלה ישראל אחריות למעשה, ועל פי הערכות גורמי הביטחון צפויה תגובת חיזבאללה לחיסולו בימים הקרובים.
חיסולו של הבכיר בלב ביירות הבשיל בעקבות הטבח הנורא בצוהרי השבת האחרונה במג'דל שמס, כפר דרוזי למורדות החרמון. 12 ילדים נרצחו באכזריות במתקפת הטרור של חיזבאללה. אבל כבד ירד על תושבי המקום, והמראות הקשים מהמגרש המפויח זעזעו מדינה שלמה, שהתייצבה מאחורי העיירה ההמומה והכואבת. אומנם ארגון הטרור חיזבאללה התעקש לא לקבל אחריות על האירוע הקשה, אבל לאחר תחקיר קצר קבע צה"ל חד משמעית כי את רקטת הפלאק 1 מתוצרת איראן שיגרו מחבלי חיזבאללה מדרום לבנון. תושבי מג'דל שמס ובני העדה הדרוזית בכלל, יחד עם אזרחי ישראל, תבעו מראשי המדינה תגובה אלימה וכואבת נגד האחראים לטבח. תושבי הצפון, אחרי יותר מתשעה חודשים קשים של מטחים כבדים, הרוגים ופצועים, הרס ושרפות, הביעו בחריפות את ציפייתם לשינוי דחוף של הפרדיגמה בזירה הצפונית.
יממה לאחר האסון בגולן התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני לסדרת דיונים קדחתניים באשר לתגובה האפשרית למתקפת הטרור הרצחנית. בישיבה נדונו עוצמתה והיקפה של התגובה המתחייבת. נשקלו אופציות לתקיפה של יעדי חיזבאללה בלבנון, אך גם של תשתיות אזרחיות ותשתיות אנרגיה בלבנון. בהמשך הוסמכו ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט לגבש את הפעולות המדויקות לתגובה ישראלית. ככל שחלפו הימים, העיניים בלבנון ובעולם כולו היו נשואות במתח לעבר ישראל לקראת המתקפה הצפויה. חברות תעופה בין־לאומיות רבות שינו וביטלו טיסות לנמל התעופה של ביירות עד להודעה חדשה. מדינות פרסמו קריאה לאזרחיהן לעזוב באופן מיידי את לבנון. ארצות הברית שיגרה מסרים של תמיכה בזכות של ישראל להגן על עצמה, אך בה בעת הפעילה לחץ כבד על ישראל שלא תתקוף בעומק לבנון ולא תפגע במתקני תשתית חיוניים במדינה.
חיזבאללה מצידו המשיך לאיים והבהיר כי הוא נערך לתגובת נגד עוצמתית, ולמרות המתיחות הגוברת חיזבאללה המשיך, גם בימים שאחרי הטבח, בשיגור מטחי כטב"מים ורקטות לעבר ישראל. בשלישי בצהריים, בעקבות מטח כבד לעבר הגליל, נהרג ניר פופקו (28) מפגיעה של רסיסי רקטה בקיבוץ הגושרים. עוד הוצתו כמה מוקדי שרפות כתוצאה מנפילות בשטחים פתוחים.
להילחם היום את המלחמה של מחר
מוקדם לדעת כיצד יתגלגלו המהלכים הבאים לאחר החיסול. למרות הבהרות חוזרות ונשנות מצד גורמים ישראלים בכירים כי פניה של ישראל אינן למלחמה, חיסול בלב ביירות של דמות בכירה כל כך בחיזבאללה עלול לגרור שרשרת אירועים שתוביל למלחמה כוללת. תת אלוף במיל' אמיר אביבי, יושב ראש תנועת 'הביטחוניסטים', משוכנע כי נוכח האיום מצפון ישראל לא צריכה להמתין ולהיגרר אחר חיזבאללה, אלא ליזום הסרה שלו: "אותי לא מדאיג מה ישראל עשתה ותעשה בשבוע הקרוב, אלא מה האסטרטגיה שלה בכללותה", הוא מתייחס לחיסול המוצלח בלבנון. "אומנם היעד הוא בכיר מאוד, מספר 2 בחיזבאללה, אבל זה לא ישנה את התמונה האסטרטגית הכוללת. הדרך היחידה האפשרית לפתרון המצב היא רק מלחמה על חיזבאללה".
ועכשיו זה הזמן?
"אני מזכיר שבתחילת המלחמה, ביומיים הראשונים, היה דיון בקבינט שבו שר הביטחון החליט לצאת למלחמה כוללת בשתי החזיתות, בלבנון ובעזה. הוא רצה לעשות מתקפה נוספת על חיזבאללה, שכמובן הייתה מביאה למלחמה בשתי חזיתות במקביל, ורוב הקבינט התנגד לזה, ובמידה רבה של צדק", הוא מציין. "מתוך מורכבות הכוחות, החימושים ורמת הציוד שהיה לנו, הבנו שאנחנו צריכים קודם להתרכז בטיפול בחמאס, ורק אחרי זה להתפנות לטיפול בצפון. בחרנו באסטרטגיה שאומרת שאנחנו במגננה בכל החזיתות ובמתקפה בעזה. בחודש האחרון נוצרו תנאים שמאפשרים להעתיק את המאמץ לצפון. יש תנאים שמאפשרים להמשיך את הפעילות בדרום, ותוך כדי כך להעתיק לזמן מסוים את עיקר הפעילות צפונה". אביבי מסביר כי "אנחנו בתוך חלון זמנים, שלמדינת ישראל יש בו הזדמנות לשנות אסטרטגיה ולעבור לפעולה בצפון, שבלעדיה לא יהיה אפשר לשנות את המצב ולהחזיר את התושבים לביתם. תושבי הצפון לא יחזרו כשחיזבאללה בשיא עוצמתו בדרום לבנון".
לכאורה ניתן להגיע להסדר בין־לאומי עם חיזבאללה.
"אני לא רואה שום הסכם מדיני שיגרום לחיזבאללה מרצונו לסגת מדרום לבנון ושייצור תנאים בטוחים לחזרת התושבים. זו הרי תהיה רק שאלה של זמן עד להפרת הפסקת אש ועד שהוא יתחיל לירות על הצפון מחדש. כדי ליצור תנאים ארוכי טווח לחיים בטוחים בצפון, חייבים להכות את חיזבאללה אנושות".
מה זה אומר?
"מתקפה כוללת על כל מערכי חיזבאללה מהאוויר ועל כל לבנון, על כל המערכים שלו, והשתלטות קרקעית על דרום לבנון".
זה נשמע כמו מתכון לכניסה לבוץ הלבנוני.
"בסופו של דבר השאלה היא אחת: איך מחזירים את הביטחון לתושבי הצפון", הוא מתעקש. "אני חושב שצריך להפוך את המשוואה, במקום שהאזרחים שלנו יהיו מפונים, אז דרום לבנון יהיה מפונה והלחץ יעבור למגרש שלהם. צריך לדחוק את חיזבאללה מחוץ לדרום לבנון וגם את התושבים הלבנונים ששם, ולייצר מרחב שהוא נקי ובטוח. רק אז צריך לנהל את כל הדיון איך מאבטחים את המרחב הזה לטווח ארוך, כשהלחץ בצד הלבנוני ולא בצד שלנו".
האם מתקפה אחת, כדוגמת החיסול של בכיר חיזבאללה השבוע, יכולה לפתור את המציאות הביטחונית שאנחנו נמצאים בה בזירה הצפונית?
"אם אנחנו נהיה היוזמים, אנחנו מסוגלים להוביל התקפה משמעותית שתפגע קשות בחיזבאללה, ואם הוא ינסה לירות למרכזי אוכלוסין ולתשתיות לאומיות - מדינת ישראל כמו בנמל חודיידה מסוגלת לפרק את כל התשתיות של לבנון במטח אחד ולהחזיר את המדינה הזאת לתקופת האבן", הוא אומר בהחלטיות. "אין מנוס מלטפל בזה. לא ייתכן שאנחנו בני ערובה של ארגון טרור, שכמעט עשרה חודשים מחריב את היישובים שלנו, כל הצפון שומם, הכלכלה מרוסקת שם. אנחנו צריכים ליזום ולפעול, עם כל הקושי, עם כל האתגרים, עם כל המשמעויות. צריך להבין שאנחנו במלחמת קוממיות. זה מה שיקבע את הקיום שלנו בארץ. ברוח לחימה ובנחישות להילחם ולהכות באויב ולעשות את כל מה שנדרש מאיתנו - רק ככה נבטיח את ביטחוננו. כל ניסיון להחזיר אותנו למצב של כניעה הוא מסוכן ובעייתי".
מה תענה לטענתם של מומחי ביטחון שאומרים שלא כדאי בשלב הנוכחי להיגרר למלחמה, ושהאינטרס של ישראל הוא לחתור להסכם זמני ובינתיים להיערך למלחמה שתהיה בעתיד?
"זו מחשבה שהיא שגויה מהיסוד. זה מין דמיון כזה שאנחנו אומרים לאויב חכה רגע, והוא מחכה. אנחנו לא לוקחים בחשבון מתקפה שלו, לא לוקחים בחשבון שעכשיו מכל המזרח התיכון נכנסים מיליציות לתוך דרום לבנון, ובעוד שנה לא יהיו שם 30 אלף רדואנים, יהיו שם 200 אלף".
בעצם לא רק אנחנו ניערך ליום פקודה, אלא גם האויב.
"בדיוק. ואנחנו לא לוקחים בחשבון איראן גרעינית, לא לוקחים בחשבון את העובדה שתשעה חודשים אנחנו מכים בהם ויוצרים את התנאים המיטביים שמדינת ישראל יכלה ליצור כדי לצאת למתקפה, ועכשיו אנחנו אומרים 'רגע, בוא ניתן להם להתארגן מחדש ונבוא להילחם כשגם הם יהיו יותר מוכנים'. זו פשוט טענה בלי שכל ישר", הוא קובל. "ומה נעשה עם התושבים שלנו? לאיזו מציאות בדיוק נחזיר אותם? האם מישהו מדמיין שהאויב פשוט ישב שם בשקט, כשאנחנו נכנעים לו? אני רק מנסה לחשוב על מציאות שאנחנו איכשהו משכנעים את התושבים לחזור, וחודשיים אחר כך שוב יורים עליהם, מה נעשה אז? נפנה אותם שוב?", הוא תוהה. "אנחנו חייבים ליצור את התנאים שבהם התושבים יוכלו לחזור בביטחון לדורות, ולא דמיונות של הפסקות אש, שמשאירות את חיזבאללה בשיא עוצמתו".
מלחמה גם במחיר הכבד שהעורף ישלם?
"בוודאי, כי העורף ישלם מחיר הרבה יותר כבד אם לא נעשה את זה. זה כמו שהיית שואלת אותי חצי שנה לפני 7 באוקטובר אם צריך לכבוש את עזה והייתי אומר לך שכן, ואת היית אומרת - אבל המחירים לכיבוש עזה הם כבדים לעורף. ראינו מה המחיר לא לעשות את זה - 1,200 איש נשחטו ביום אחד, מה נראה לך שיקרה לתושבי הצפון חלילה?".
פירות הבאושים של דוקטרינת ההרתעה
אלוף־משנה במילואים ד"ר חנן שי, מומחה בחשיבה ותכנון אסטרטגי צבאי ומדיני וחוקר במכון משגב, מתנגד בתוקף לתקיפה ישראלית נרחבת בלבנון בעת הזאת: "הכאת האויב במכות קשות וכואבות עלולה להפוך למלחמת התשה הדדית ארוכה ועקרה מהישגים צבאיים ומדיניים", הוא מתריע. "צריך להבין שבתגובה למכה קשה וכואבת שישראל מנחיתה על חיזבאללה, חיזבאללה מצידו יכול להרחיב את מעגל ההתשה ולהגביר את עצימות ההתקפות שלו ולפגוע פגיעה חמורה בנכסים חיוניים ואפילו קיומיים של ישראל", הוא מסביר את התנגדותו לתקיפה ישראלית נרחבת בלבנון בשלב זה. "נמשיל את זה לסיבוב כפתור הווליום ברדיו: עם העלאת עוצמת המכות הכואבות על לבנון, נעלה במו ידינו גם את עוצמת המכות הכואבות עלינו, בלי שיש לנו כרגע יכולת אמיתית להפסיק את הירי עלינו", הוא מזהיר.
מה לדעתך משמעות חיסול מספר 2 בחיזבאללה בביירות?
"זו בוודאי מכה קשה וכואבת לחיזבאללה, שעלולה להביא תגובה כואבת וקשה לנו", הוא מזהיר.
האם זה צפוי להוביל לשינוי המצב הביטחוני בזירה הצפונית?
"אין לנו שליטה לאן הדברים ילכו מכאן. יכולה להיות הסלמה של מה שקורה בצפון והתרחבות דרומה, למרכז. יכולות יש להם", הוא מדגיש. "את האיום הזה היינו צריכים להסיר כשהוא עוד היה קטן", הוא קובל, "כמו שהסרנו בזמנו את האיום של אש"ף, במה שנקרא מלחמת מנע. וזה בהתאם למדיניות הביטחון שלנו, שעליה הוחלט כבר בסיום מלחמת העצמאות, שיותר ישראל לא תנהל מלחמות בתוך שטחה אלא מחוץ לגדר, וככה נהגנו כל השנים. צה"ל נבנה כצבא יבשתי מתמרן וזריז שנועד לנצח את הצבאות שבהם הוא נלחם באסטרטגיה של הכרעה", הוא אומר. "כבר לפני שנים צה"ל היה צריך להיערך להסרת מפלצות הטרור שצמחו בגבולות לבנון ורצועת עזה במתקפת מנע יזומה, בעודן קטנות ולא מבוססות דיין. לחתור להכרעה ברורה ומוחצת. אבל שינוי התודעה המקצועית של הפיקוד הבכיר בצבא, מתודעה של הכרעה לתודעה של הרתעה, מנע מזה לקרות. שנים של שקט ואימוץ הקונספציה של 'אויב מורתע' יצרו אצלנו ניוון ונתנו לאויב להגיע לממדים האדירים על הגבולות. הנקודה העיקרית היא שאי אפשר ליישם את מדיניות הביטחון אם צה"ל הוא לא צבא מכריע", הוא קובע נחרצות. "עם השנים הלחימה של צה"ל כבר לא נועדה להכריע את האויב כדי להביס אותו אלא כדי להפחיד ולהרתיע אותו".
כך לדוגמה, מסביר ד"ר שי, במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 הגיבה ישראל על הרג חיילים וחטיפת שני חיילים במכות קשות שנועדו להכאיב לחיזבאללה כדי שיחזיר את החטופים, אבל ללא מטרה מוגדרת להשמידו. "זה לא עבד, ונקלענו למלחמת התשה. חיזבאללה פתח במתקפת ירי על הצפון שנמשכה 34 ימים בלי שהאויב הוכרע. ככה לאורך השנים צה"ל הסב את עצמו לצבא מרתיע ולא מכריע".
ד"ר שי מזכיר את שתי ועדות החקירה שהוקמו אחרי המלחמה בלבנון: ועדת וינוגרד וועדת שומרון. "הוועדות האלו הנחו את צה"ל להשליך את התאוריה של ההרתעה ולחזור שוב להכרעה. אבל הצבא לא עשה את זה, ובינתיים צמחו איומים גדולים על המדינה. הוא חזר על אותו הדבר בצוק איתן - להכות מכות קשות ולא להסיר את האיום. ההנחה שצה"ל יכול להרתיע את אויביו באמצעות מכות כואבות מתגלה פעם אחר פעם כמסוכנת וחסרת בסיס".
ד"ר שי מדגיש כי תודעתו המקצועית של הפיקוד הבכיר בצה"ל נותרה גם היום תודעה של הרתעה ולא הכרעה וכך, הוא מזהיר, צה"ל יתקשה להתמודד עם האיום מצפון. "נכון שצה"ל מסוגל להכות את חיזבאללה מכות קשות וכואבות, אבל המחשבה שבעקבות מכות כאלה הוא יורתע, יפסיק את הירי וייכנע בתנאים שישראל תכתיב, מצטיירת נוכח ניסיון העבר כתקוות שווא שלא תעמוד במבחן המציאות".
אז מה כן ניתן לעשות?
"כפי שאמרתי, גם אם לצה"ל יש את כל הסד"כ המתאים להסרת האיום של חיזבאללה – מצטייר שלפיקוד הבכיר בצה"ל אין יכולת מקצועית לתכנן ולנהל את המערכה ההכרעתית המורכבת הנחוצה מול חיזבאללה", הוא מציין. "לכן אני מאמין שהתגובה המושכלת והנכונה לטבח הילדים הנורא במג'דל שמס היא דווקא חריקת שיניים וניצול של התקלה שקרתה לחיזבאללה, שהיא חמורה מבחינתו, כדי לאלץ אותו באמצעים דיפלומטיים להסכים להפסקת אש".
ואיך זה יוריד מאיתנו את האיום בגבול הצפון?
"להסיר את האיום מלבנון אנחנו לא יכולים כרגע לצערי", הוא פוסק. "מה שנחוץ לעשות קודם כול הוא להחליף את הדיסקט החשיבתי - התאוריה המחלישה שהפשיטה את ישראל מיכולת אמיתית להגן על ביטחונה ולהכריע. מכאן ואילך תוכניות הצבא צריכות להתבסס על עקרונות וכללי לחימה של הכרעה. רק אז, אחרי בניית היכולת הדרושה והכנה מתאימה, תיזום ישראל מלחמה בעיתוי שתבחר ותחתור להכרעה ולהסרת האיום".
***