
כולנו שמענו בשבועות האחרונים על אמבה אוכלת מוח שממנה נפטר צעיר ישראלי ונפגעו נוספים, אולם רק מעטים שמעו על 'וירוס הווֹק' התוקף את השכל האנושי הישר. וירוס זה התגלה על ידי לא אחר מאשר אילון מאסק, כפי שהוא מספר בריאיון שהעניק לפסיכולוג והאינטלקטואל הקנדי הנודע ג'ורדן פיטרסון.
מאסק מתאר בריאיון כיצד גילה את הווירוס הנ"ל: לפני כמה שנים החל אחד מבניו לחשוב שהוא 'בת בגוף של בן'. מאסק מיהר להתייעץ עם אנשי מקצוע, שמסרו לו שבנו הצעיר עלול להתאבד אם הוא לא ייתן הסכמה הורית לטיפול לשינוי מין. מאסק לא רצה שבנו יתאבד, ועל כן הסכים שיקבל טיפול תרופתי של בלוקרים (מעכבי התפתחות מינית), כדי למנוע את הגרוע מכול. מה שלא נאמר למאסק הוא שלמרות הכחשת ארגוני הלהט"ב, בלוקרים אלה, כשניתנים בגילים צעירים, גורמים במקרים רבים לנזקים בלתי הפיכים. נוסף על כך נטילת הבלוקרים הללו היא כמעט תמיד רק הצעד הראשון שבעקבותיו באים בדרך כלל טיפולים הורמונליים וניתוחים כירורגיים. מאסק לא הרחיב את הדיבור על המשך הפרוצדורה הטרנסג'נדרית הרפואית שעבר בנו, פרוצדורה שאומנם לא הפכה אותו לאישה, כי את המין קובעים כידוע הכרומוזומים (XY בזכר ו־XX בנקבה) שאותם אי אפשר להחליף, אך העניקה לו מראה חיצוני נשי.
וכאן אנחנו מגיעים למסקנה שאליה הגיע מאסק במבט מפוכח לאחור. לדבריו, בנו לקה ב־the woke mind virus, וירוס התוקף את השכל האנושי הישר (הביטוי ווק מציין את מה שבמחוזותינו נקרא באופן כללי פרוגרס). בסוף הריאיון מאסק הבטיח שהוא יילחם עד חורמה בווירוס הווק שמשגע את הנוער ושגזל ממנו את בנו. בתגובה לריאיון התראיין גם הבן, שכעת מחשיב את עצמו לבת, והטיח באביו אי אלו האשמות המסבירות את הניתוק ביניהם. אין ספק שמדובר בסיפור משפחתי מורכב.
יהיה אשר יהיה, אנחנו חבים לגאונותו של מאסק לא רק את המצאת טסלה ואת המהפכה בטיסות לחלל, אלא גם את האבחון של תופעת הטרנסג'נדריות כפגיעה בשכל הישר על ידי וירוס חברתי־תרבותי. כדאי מאוד לאמץ את המינוח של מאסק בהתאמתו העברית, כי בכוחם של מילים ומונחים לעצב תודעה. מי כמו הלהט"בים יודע, הם אלופים בעיצוב תודעה באמצעות השפה. בלחץ ארגוני הלהט"ב הוחלף בשנת 2013 – בגרסה החמישית של ה־DSMהאמריקני (המדריך האוטוריטטיבי למחלות נפש) – המונח 'הפרעה' (disorder), שציין עד אז מצב נפשי לא תקין של מטופלים החשים מצוקה נוכח מינם הביולוגי, במונח 'דיספוריה', הווה אומר אי נוחות טורדנית קיצונית. ההבדל לא היה סמנטי בלבד. כל עוד התופעה הוגדרה כהפרעה, הטיפול הדרוש היה טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שמטרתו להתאים את ההרגשה הסובייקטיבית של המטופל למינו הביולוגי, שלא ניתן לשינוי (הנקבע על ידי הכרומוזומים הנזכרים XY ו־XX). לאחר שההגדרה שונתה לדיספוריה, התהפכו היוצרות. מעתה הטיפול הנדרש הוא בדיוק הפוך: לא עוד התאמת הנפש הסובלת לגוף הקיים, אלא להפך: טיפול הורמונלי אגרסיבי וניתוחים כירורגיים פולשניים ובלתי הפיכים (כולל כריתת איברים בריאים!) כדי להתאים את המראה החיצוני של המטופל להרגשתו הסובייקטיבית. סוג של פיסול סביבתי, רק בבני אדם.
כאן המקום להתעכב על אופיו המיסטי של הנרטיב הטרנסג'נדרי: הטענה שאפשר להיוולד בגוף הלא נכון. טענה זו מניחה שיש בינינו נשמות של נשים וגברים הכלואות בגוף הלא נכון. זוהי תפיסה מיסטית מובהקת, שבכל הקשר אחר מחוץ לנרטיב הטרנסג'נדרי הייתה משויכת לאנשי קבלה או לכת של מיסטיקנים בודהיסטים הדוגלים בגלגול נשמות (שבמסגרתו קרתה איזו תקלה כאשר הנשמה התגלגלה לגוף הלא נכון). היום טענה מיסטית זו הפכה בהקשר הטרנסג'נדרי לבון טון חברתי־תרבותי.
במקום להעניק לאנשים הסובלים ממה שהוגדר על ידי ארגון הבריאות העולמי עד לשנת 2019 כהפרעה נפשית, את מיטב הטיפולים הפסיכיאטריים והפסיכולוגיים כדי שירגישו נוח בגופם הביולוגי, שונתה ההגדרה בלחץ ארגוני הלהט"ב (ולא בגלל ממצאים מדעיים חדשים!) כך שהם הפכו ממי שזקוקים לטיפול לגיבורי תרבות. במקום להתייחס לסבלם בצורה מקצועית ולא מיסטית, הם הפכו לסוכני שינוי המבשרים על עולם חדש מופלא נוסח להט"ב, שבו ישרור חופש מגדרי אולטימטיבי וכל אחד יוכל לבחור בו אם הוא גבר או אישה. זאת ועוד, הבלתי יאומן קרה אל מול עינינו: גם המוסדות הרפואיים המובילים בעולם אימצו קונספציה הדורשת מאיתנו להתיישר לפי תפיסה מיסטית שבה המדע נסוג בפני מדע בדיוני הדוגל בהימצאותן של נפשות בגוף 'הלא נכון'. בעקבות כך קמה תעשייה שלמה של טיפולים קוסמטיים ברוטליים בחלקי הגוף הרלוונטיים (הגוררים בעיות בריאותיות ומצריכים טיפול תרופתי למשך כל החיים), המאפשרים לטרנסג'נדרים להופיע באופן חיצוני בהתאם למינם המורגש, עד כמה שניתן. מהלך זה מלווה בסחיטה מוסרית: מי שמסרב להצטרף למיסטיקנים הטרנסג'נדרים, נושא באחריות אם מאן דהוא יתאבד.
מעורר תקווה שדווקא מאסק, הסמל של היכולת האנושית לחצות גבולות אל עבר הבלתי נודע, יודע לסמן את הגבול בין מדע אמיתי למדע בדיוני, בין יכולת טכנולוגית אמיתית לבין אשליה מיסטית. בכך הוא מצטרף לסופרת האנגליה ג'יי קיי רולינג שהעניקה לגיבוריה את יכולות הכישוף הפנטסטיות ביותר, אך בשום שלב לא המציאה דמות שהפכה מאיש לאישה או להפך. גם היא מתנגדת למיסטיקה הטרנסג'נדרית. אנחנו ברוך ה' לא לבד במאבק זה על השפיות. יש חוכמה גם בגויים.
***