מה המטרה של המלחמה? מהו ניצחון? יש שיגידו להחזיר את השקט לדרום ולצפון. יש שיגידו שחרור החטופים. אולי בכלל חיסול הבכירים? אולי נקמה במחבלים שהשתתפו? יש שיגידו ניצחון מוחלט על ידי כיבוש שטח. יש שיגידו ריבונות.
גם הפרשה שלנו עוסקת במלחמה ואפשר ללמוד ממנה שלוש נקודות קצרות.
1. נקמת ה' או נקמת בני ישראל?
ה' מצווה את משה לקחת את ישראל למלחמת "נקמת בני ישראל" במדין. משה מיד מצווה את ישראל לצאת למלחמת "נקמת ה'" במדין (פרק לא' פסוקים ב'-ג'). אז מי צודק? זאת נקמה בשביל ה' או בשביל ישראל?
התשובה היא שזה בעצם אותו הדבר, מי שנלחם בעם ישראל נלחם כנגד אלוקי ישראל. עם ישראל לא נלחם רק עבור עצמו, אלא גם למען קידוש ה' וזה מה שנותן הצדקה מוסרית, משמעות וכמובן עוצמה למלחמה שלנו.
2. הסיפור עם השלל
מיד לאחר הניצחון במלחמה וחיסול הבכירים (בלעם וחמשת מלכי מדין), התורה מאריכה ומפרטת מה עושים עם השלל שנלקח מהמלחמה (פרק ל"א). יש כמה שלבים. בשלב הראשון, משה כועס על החיילים שמביאים חזרה שלל ושבי. הוא מיד מצווה עליהם להרוג חלק מהשבויים וגם להיטהר מטומאת מת. לאחר מכן אלעזר הכהן מדריך אותם איך להכשיר כלים לפני השימוש בהם, כולל טבילה של הכלים. ובסופו של דבר ה' מצווה את ישראל לתת אחוזים מהשלל לכל ישראל גם לאלה שלא נלחמו, וגם ללוויים (בלי להיכנס לסוגיה, מעניין שבמלחמה של מדין גם שבט לוי שלח חיילים...), וגם אחוזים למקדש. בסוף הסיפור, המפקדים תורמים תכשיטים וזהב לכפר על נפשותיהם.
מה פשר כל הסיפור הזה? נראה שדרך השלל אנחנו לומדים על מטרת המלחמה. וזה כמובן, רלוונטי גם לימינו.
משה מעוניין שהמלחמה תהיה נקיה מכל נגיעה אישית, רק אידיאלים. לכן הוא אינו רוצה שייגעו בשלל, זה מסוכן מדי לערבב אינטרסים אישיים במלחמה. לאחר שאנחנו עוברים את השלב הזה, אלעזר רואה שיש אפשרות להתקדש ו"לגייר" את הכלים על ידי שימוש לטובה. ולבסוף, ה' מחנך אותנו שהמלחמה זה לא רק בזכות החיילים אלא צריך לראות את התמונה השלמה. לא מדובר על ניצחון נקודתי של 'מיליציות' אלא שליחות לאומית. בפרספקטיבה זו, גם העורף, נשות המילואימניקים, גם הלוויים, וגם שומרי המשכן צרכים לקבל קרדיט. הם גם מקבלים אחוזים. המלחמה היא בשם כולם ומכוח כולם. בשלב האחרון, הגיע הזמן להתבונן בתכלית הרוחנית - תרבותית של המלחמה. המפקדים והמח"טים מבינים שהמלחמה צרכה לכפר על חטא, הם מבינים שנלחמו בשם תודעה ולא רק בשביל הניצחון על הקרקע.
3. מקום תחת השמש או ניצחון מוחלט
בסוף הפרשה, בני גד ובני ראובן מחליטים שהם מעוניינים להישאר לגור בעבר הירדן המזרחי. יש להם הרבה מקנה, והשטחים האלה שכבשו, הם מקומות של מרעה. הם חשבו שהמלחמה היא בשביל להשיג שקט. ברגע שהשיגו שקט (זמני) אז אפשר להפסיק. משה מסביר להם שהמלחמה איננה בשביל שקט ולא בשביל "מקום תחת השמש". כמובן, צריך להשיג שקט. אבל משה מתעקש איתם שימשיכו להילחם יחד עם כולם עד שיסיימו לכבוש את כל הארץ. כי המלחמה זה לא בשביל שקט לדרום. גם לא בשביל שקט לצפון. שניהם חשובים. אך המלחמה היא יותר מזה. זאת לא מלחמה פרטית של שבט מסוים, זו מלחמה כללית לאומית. נקמת ה' ונקמת בני ישראל. לכן צריך להמשיך עד הניצחון המוחלט.
הכותב הוא מוסמך לרבנות עיר. לשעבר ר"מ בישיבת שדרות. כיום רב בישיבת הכותל ומלמד בתוכנית השילוב של בני חו"ל בישיבה