
יו"ר תנועת 'מבטחי', האלוף במילואים עוזי דיין, סגן הרמטכ"ל וחבר כנסת בעבר, סבור כי על אף חשיבותם של החיסולים האחרונים לא יהיה מנוס מלחימה קרקעית בלבנון על מנת להשיב את הריבונות הישראלית לגבול הצפון.
בראיון לערוץ 7 אומר דיין כי החיסולים חשובים גם בהיבט המבצעי ולא רק הסמלי, אך זאת במידה והמבצעים הללו נעשים לאורך זמן ולא אחת למספר חודשים. בעיניו במקרה הנוכחי יש למבצעים שכאלה חשיבות בשל המשמעות שלהם ככאלה שיובילו להתקפה ישראלית בלבנון.
"האמריקאים לא רצו שנתקוף בביירות ותקפנו בביירות מטרה שאמורה הייתה להיות מטרת החלומות שלהם. מדובר במי שאחראי לרצח חיילים אמריקאים וצרפתים לפני הרבה שנים. הם שמו על ראשו חמישה מיליון דולר ולא עשו שום דבר חוץ מזה. לכן הם לא יכולים להתנגד לתקיפה כזו", אומר דיין ומזכיר כי החיסול בטהרן, זה שעליו ישראל לא לקחה אחריות, חשוב ממספר פרמטרים, והראשון שבהם הוא עצם הביצוע על אדמת איראן, מה שיחייב את האיראנים לעשות חשבון פנימי עמוק".
מדובר, הוא מזכיר, בבית הארחה שלהם בטהרן, ומאחר שמדובר בחיסול שמחייב תשתית מודיעינית ומבצעית של מספר שנים קודם לכן, ולא מדובר בחיסול שמתבצע בעקבות ידיעה מודיעינית עכשווית ומיידית. איראן רואה עצמה כמדינה מוקפת אויבים תומכי ארה"ב כאשר סביבה 11 מדינות שונות ואיכות המודיעין שקדם למבצע חייב ידיעה מדויקת של השעה והקומה בהן נמצא הנייה בבניין והקפדה שלא לפגוע בקומות אחרות בהן שהו אחרים שגם איתם יש לסגור חשבון.
"נוצר מצב שבו אם נפתח בהתקפה קרקעית בלבנון, מה שלדעתי צריך לעשות, לא יאשימו אותנו אוטומאטית, כי אם האיראנים יגיבו על חיסול הנייה – מהלך שיש לו יתרון כי הוא נותן לסינוו'אר את ההבנה שעניבת החנק מתהדקת סביב הצוואר שלו – נרוויח את זה שמלחמה בלבנון היא לא באשמתנו, אלא מתחילה בשבעה באוקטובר והיא מתמשכך לאורך המלחמה הזו ואנחנו במצב של אין ברירה, לא רק כדי להחזיר את הרתעה ולהגיב לתקיפות החיזבאללה, אלא כדי להחזיר את הריבונות".
"יש שתי קבוצות שאסור לנו לשכוח אותן, החטופים והמתיישבים. לגבי החטופים צריך לעשות כמיטב יכולתנו להשיב אותם לגבולם. גם את המתיישבים צריך להחזיר לגבולם. כלומר שזה לא רק עניין של הרתעה. יש כאן עניין של ריבונות שחייבים להחזיר אותה למדינת ישראל", אומר דיין ומסביר את הדרך בה נכון לנקוט להבנתו:
"שמעתי שרים ואחרים שמדברים על סוג של הסדרה או הסכמה ברוח 1701. אני לא נגד 1701, אבל אני טוען שאין עם מי לחתום את זה? עם ממשלת לבנון שאין לה יכולת לקיים שום דבר? עם חיזבאללה? עם הוכשטיין שהספיק לנו כבר הסכם אחד איתו? לכן אני מציע שנחתום עם הגוף העיקרי שאפשר לסמוך עליו והוא צה"ל, כלומר שתכנית המינימום הנדרשת לדעתי היא כניסה קרקעית וכיבוש דרום לבנון ושם יוצרים רצועה שאני קורא לה רצועת מוות, כמו ההסדר בין צפון קוריאה לדרום קוריאה. זה תחום שמי שנכנס אליו יורים בו בלי שאלות. זה אזור ממוקש בלי כוחות אבל הוא תחת אש. הדבר השני הוא לפרוס את צה"ל מצפון לישובים". דיין מזכיר כי כיום ישנם לא מעט ישובים שממוקמים בסמיכות לגדר וללא צבא שחוץ בינם לבינה: "זו טעות שלנו עוד מזמן ההסכם עם לבנון, אבל יש היום ישובים כמו משגב עם שהגבול במרחק עשרים מטר מהבתים, מטולה נשלטת משלושה כיוונים, כך שלומי נשלטת מהרכס שמלמעלה במרחק מאתיים מטר. שם צריכה להיות פריסה של צה"ל".
"זה כמובן יהיה מלווה באש ובכניסה לעומק ולביירות. הייתי מרכז את מירב ההתקפה בעדיפות על חיזבאללה וגם בתשתיות לבנוניות. רק במצב כזה אפשר לחתום, כי יש לי צבא שיהיה ערב לקיום ההסכם. מי שחושב שחתימה על שלום תביא ביטחון זה לא נכון. רק קביעות טריטוריאליות ביטחוניות יבטיחו שההסכם יתקיים. אני לא רואה איך מחזירים את הריבונות שלנו בצורה אחרת", אומר דיין.
על דבריו אלה אנחנו שואלים אם בהכירו את ההנהגה הישראלית הוא אינו חושש שדווקא החיסולים, משום שהם משמעותיים כל כך, יביאו את המנהיגות הצבאית והמדינית להסתפק בכך כחלופה לכניסה קרקעית ללבנון. "יש סכנה כזו", הוא משיב ואומר כי הסכנה נובעת מהרצון להתבשם מהמציאות הזו. "אומרים אצלנו בנפול אויבך אל תשמח אבל לדעתי זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אפשר לשמוח ומותר לנקום, אבל לא להסתמך על זה לאורך זמן. אם זה יקרה זה יהיה הסכם זמני כי לא יהיה עם מי לחתום עליו, תהיה לנו בעיה כי יהיו מתיישבים שלא ירצו לחזור וגם נייצר בכך את השבעה באוקטובר הבא שבגבול הצפון הוא יכול להיות הרבה יותר מסוכן מהמחדל הנוראי בעוטף עזה. לכן אני מאוד מקווה שזה לא יקרה".