בימים אלה מצוין מלאת 54 שנים למבצע 'רימון 20' בו הפיל חיל האוויר במארב מתוכנן היטב חמישה מטוסי מיג סובייטים אותם הטיסו טייסי חיל האוויר של ברית המועצות. למסע קצר אחורה בזמן אל המבצע ההוא יצאנו עם חוקר המורשת והמודיעין, סא"ל במיל גדעון מיטשניק.
"התוצאה הייתה חמש אפס, וזו תוצאת קרב האוויר היחיד בין מטוסים סובייטים לבין מטוסי חיל האוויר", מציין מיטשניק בפתח דבריו הסוקרים את קורותיו של אותו קרב שהתרחש ב-30 ביולי 1970, "כשבוע לפני תום מלחמת ההתשה כאשר לאירוע הזה יש הרבה שלבים מקדימים".
"בעקבות מלחמת ששת הימים הגבירו הסובייטים את המעורבות שלהם במזרח התיכון. הם חזרו והיו שותפים לשיקום צבאות סוריה ומצרים שהושמדו ברובם במלחמה, ובנוסף הגברת הפעילות כללה גם פעילות חריגה מבר לעסקאות אמל"ח כשגם מטוסים וטייסים סובייטים מגיעים למצרים", מספר מיטשניק.
"החל מתום מלחמת ששת הימים ותחילת מלחמת ההתשה מתחילה החדירה המחודשת של ברית המועצות שהייתה מעורבת גם בסבבים הקודמים במזרח התיכון ונפתח מבצע חשאי להזרמת נשק סובייטי למצרים. מתחיל תהליך שבמסגרתו לאור החדירה והמעורבות הסובייטית, אגף המודיעין בראשות אהרון יריב מחליט שהפעילות הסובייטית מחייבת הקמת יחידה ייעודית רוסית, 515 שלימים היא יחידה 8200, יחידת 'מסרגה' שמבוססת על דוברי רוסית שמאזינים וקוראים חומרים רוסיים".
לשם כך מגייס אגף המודיעין מכל שורות הצבא דוברי רוסית ובהם גם נהגים, טבחים ובעלי מקצועות נוספים. יחידת 'מסרגה' מוקמת בעיקרה באום חשיבה שבסיני ולה גם שלוחה ברמת הגולן. "המאזינים שמעבדים את החומרים מבוייתים על הפעילות הסובייטית במצרים ובסוריה".
"בשלב מסוים בשנת 1970 מאזיני 'מסרגה' שומעים קולות של טייסים ברוסית. הם מחברים את הנתונים ומבינים שלא מדובר רק במטוסים רוסיים שהגיעו למצרים, אלא גם טייסים הגיעו מברית המועצות ומסתבר שלא מדובר במטוס אחד או שניים, אלא בשלוש טייסות שלמות שהועברו בחשאי על כל הציוד והאמצעים שלהן למצרים". המידע, כך מסתבר, קשה לעיכול בצמרת המודיעין הישראלי ו"אהרון יריב, ראש אמ"ן, לא מאמין. הוא דורש שיטיסו לו את ההקלטות ברוסית, הוא שומע את החומר שמועבר גם לאמריקאים".
"הטייסים הסובייטים מגבירים את פעילותם, הטיסות שלהם נכנסות יותר ויותר לשטח הישראלי, יותר מתחככות בטיסות ישראליות ומסכנות את טייסי חיל האוויר ומנסות ליירט טיסות ישראליות. על הרקע הזה מחליטים ללמד אותם לקח ומתקבלת החלטה שעולה עד ממשלת גולדה מאיר. הממשלה מאשרת לצה"ל לנקוט במבצע שמטרתו להציב מארב למטוסים הסובייטים, על מנת שלא יעזו יותר, שיפחדו ותהיה הרתעה ולא יסכנו עוד את מטוסי חיל האוויר".
"מחליטים לעשות תרגיל. לביים פעילות שבמסגרתה שני מטוסים של חיל האוויר טסים לאט לכיוון מצרים, מה שמוכר במצרים כטיסת צילום, משימה שלא שולחים אליה מטוסי קרב. ההערכה היא שהסובייטים ירימו את כל הארמדה שלהם לכיוון פעילות חיל האוויר הישראלי, וזה מה שקורה. מספר משמעותי של מטוסים סובייטים עט על שני המטוסים הישראלים שנראו להם סוג של "ציפור חלשה". חיל האוויר הכין היקף של מטוסים משמעותיים והם עטים על המטוסים הסובייטים וכך על האזור שבין מצרים לישראל מתנהל קרב דומה לקרבות המערב הפרוע והתוצאה היא חמש אפס, תוצאה טראומטית מאוד לסובייטים ששולחים את שר ההגנה שלהם כדי להעביר מסר שצריך להשתיק את העניין".
מי ששמחו לאידם של הטייסים הסובייטים היו דווקא הטייסים המצריים שחיככו ידיים בהנאה לראות את המתחרים בהם נוחלים תבוסה שכזו
"לימים אחד הטייסים הישראלים שהשתתפו בקרב הזה הגיע לרוסיה לאחר התפרקות ברית המועצות וכינון היחסים עם ישראל, ואחד הטייסים סיפר שהוא היה מהטייסים שהופלו באותו מבצע", אומר מיטשניק ומסכם כי "בימים אלה של חרבות ברזל והכישלון המודיעיני בדרך לשבעה באוקטובר ולצד הצלחות מודיעיניות חשובות, חשוב להרים לחיל האוויר ולחיל המודיעין ולדבר על שיתוף הפעולה המשמעותי בין שני החילות הללו".