ב-8 באוקטובר כתבתי כאן: "אתמול היה היום הראשון של מלחמת איראן בישראל".
נדמה לי שהיום זה נהיר לכל. כתבתי אז גם שמתקפת הפתע של חמאס היתה רק המהלך הראשון במערכה שמטרתה השמדת ישראל.
כל מי שמזהיר היום מסכנת מלחמה אזורית מתעלם מהעובדה שכבר מתקיימת מלחמה כזאת! בכל החזיתות - היוזמה ההתקפית היתה של אויבינו (חמאס, חיזבאללה, החותים). וישראל - הגיבה. לכן, השאלה אינה אם תהיה מלחמה אזורית אלא - באיזה אופן היא תמשיך להתנהל?
די ברור שאויבינו מעוניינים במלחמת התשה ארוכה נגדנו בכמה חזיתות. בהקזת דם קבועה של ישראל - צבאית, מדינית, כלכלית וחברתית לאורך זמן. בסופה הם מאמינים שיוכלו להנחית על ישראל את המהלומה המכרעת. אויבינו, רובם ככולם, יכולים להכיל מלחמת התשה כזאת.
מי שעומדת בראש הציר - איראן - לא נשרטה בכלל עדיין מהמלחמה! מה הנזק שספגה איראן עד כה מהמלחמה הכבדה שהיא מנהלת, בעיקר באמצעות שלוחיה, נגד ישראל? שואף לאפס. המסקנה הבלתי נמנעת היא שישראל חייבת לשנות את המשוואה הבסיסית של המלחמה.
איראן, שקוראת בגלוי (ופועלת) להשמדת ישראל ושמובילה ומממנת ציר של מדינות טרור שנלחם בישראל מזה 10 חודשים, חייבת לשלם מחירים כבדים כדי להניא אותה מהמשך המסלול האסטרטגי בו בחרה.
כעת איראן מודיעה בפומבי שהיא עומדת לתקוף את ישראל באופן ישיר וגם בשותפות עם שלוחיה. זאת, בתגובה לסיכול מנהיג חמאס, שישראל לא לקחה עליו אחריות.
ישראל חייבת לשאול את עצמה כעת:
1. האם היא חייבת להמתין לביצוע המתקפה עליה? (יתרונות מול חסרונות).
גם אם יוחלט שלא להקדים ולתקוף - מומלץ לפחות לתקוף במקביל לביצוע ההתקפה עלינו. לא נראה שיש טעם להמתין לבחינת תוצאותיה ולהזמין לחץ בינלאומי עלינו לצמצום התקפתנו שלנו.
2. איזו תקיפה תכאיב לאיראנים?
אין כל טעם בתקיפה "בוטיקית" המעבירה "מסר". זמן האיתותים חלף.
ללא ספק פגיעה בכלכלה האיראנית (יעדים משמעותיים לכלכלה האירנית) המבוססת על הנפט שלה - היא פגיעה כואבת. וצריך לזכור: הכלכלה האיראנית מכלכלת ומממנת את כל השלוחות הטרוריסטיות - מתימן, דרך עזה, המיליציות השיעיות בסוריה ובעירק ועד לבנון.
לא ארצה לפרט מהם היעדים האסטרטגיים שתקיפתם תהיה משמעותית. זו צריכה להיות תקיפה שגורעת מהם יכולות ונכסים משמעותיים ומבהירה את נחיתותה האסטרטגית בהקשרים מסוימים.
במלים אחרות: צריך להוציא את איראן מ"אזור הנוחות" שלה. אין סיבה לעשות זאת רק לאחר סבבים נוספים שיגיעו במלחמה זו. יש סיבות טובות להטיל ספק בתפיסה שהזמן עובר לטובתנו.
הדבר הגרוע ביותר הוא לאותת מראש שישראל "תכיל" את מתקפת האויב, אם זו לא תחרוג מפרמטרים מסוימים.
במשך שנים האויב (חיזבאללה, למשל) קבע משוואות שלמעשה הכפיפו את ישראל לפעול בתוך תוואי שלא תאם את האינטרסים שלה.
המשפט "ישראל ערוכה לכל תרחיש" משמעותו בדרך כלל היא: האויב ינסה לעצב את המציאות ואנו נגיב לפעולתו. הגיעה העת לקבל החלטות אסטרטגיות לעיצוב פני המערכה.
בסיכולים (שעליהם ישראל לקחה אחריות) הוכיחה ישראל עוז החלטה ופעולה. עוז החלטה נדרש גם במעבר מהחלטות טקטיות להחלטות אסטרטגיות.
ונצח ישראל לא ישקר!