האמירות הברורות של ציר הרשע צריכות לקבל מענה הולם ונחרץ מצד מדינת ישראל הן במסר והן במעשה.
אחרי 300 ימים של מלחמה בדרום וצפון בוער, מוכה ומפונה, התגובה של מדינת ישראל לא יכולה להיות מאוזנת ומכילה.
במהלך עשרת החודשים שעברו מאז השבעה באוקטובר צה"ל פועל ברצועה בעוצמות משתנות, 40 אלף הרוגים ומאה אלף פצועים לפלסטינים בגזרה הדרומית עדיין לא הביאו את ההכרעה הצבאית , את השבויים הביתה ואת המפונים כולם חזרה לביתם.
בצפון המצב רע, אנו חוטפים וקצת מכים אבל המצב רחוק מהכרעה וזאת מתוך מערכת שיקולים רחבה של שני הצדדים שאינם רוצים מלחמה כוללת.
נראה שאחרי ההצלחות הטקטיות של מדינת ישראל בחיסול חלק מבכירי מנהיגי החמאס והחיזבאללה, יש בישראל תחושה של עליונות מודיעינית ומבצעית, העלבון והפגיעה הקשה בכבוד של הצד השני הביאה אותם להחלטה להגיב באופן חריג וקשה כנגד מדינת ישראל וזה יקרה בוודאות.
באירוע הקודם של ליל ההתקפה האיראני, קואליציה רחבה של מדינות הברית הגנה על מדינת ישראל, יחד עם צה"ל במאמץ עליון ומתיחת יכולותיו האוויריות עד הקצה ותוך השקעה של מעל 4 מיליארד ש"ח בלילה אחד, סכום דימיוני למדינה קטנה כמו שלנו, הלילה ההוא הוכתר כהצלחה מבצעית יוצאת דופן ברמה העולמית.
הפעם האירוע והמחיר שהם ישלמו, צריכים להיות ברורים למדינות ציר הרשע ועל ישראל מוטלת החובה לממשם.
ברמה הבינלאומית ישראל צריכה לצאת בהכרזה ברורה שהיא תגיב בשיא החומרה, אמנם עדיין דעת הקהל הבינלאומית תהיה נגדנו, אבל מנגד תגובה חריפה של ישראל, אחרי שהזהירה מראש, תתקבל בהבנה יחסית שלישראל הזכות להגן על עצמה, בוודאי כנגד תקיפת מטרות אזרחיות ישראליות.
בנקודת הזמן הנוכחית ישראל הכי קרובה למלחמה בצפון, מלחמה שבמדינת לבנון מתפללים שלא תתרחש, אבל מי שנותן את הטון וקובע היא בעצם איראן שארגון החיזבאללה הוא לא יותר מפרוקסי שלה.
מדינות המערב והמפרץ גם כן אינן רוצות שתתרחש מלחמה בצפון, כל מדינה מסיבותיה שלה, אבל גם השפעתן בעת הזאת אינה מכרעת.
באיראן ובחיזבאללה חוששים מישראל, הם זוכרים את ההרס ברובע א דחיה ויודעים שהתקוממות פנימית נגדם בלבנון יכולה להתרחש עקב המצב הכלכלי ההרסני והתחושה שאין כבר מה להפסיד.
ישראל תגיב, אבל הפעם התגובה צריכה לצאת מפרופורציה ולהיות הרסנית, הן במרכזי אנרגיה, נמלי ים ואוויר וסמלי שלטון, הן באיראן, הן בתימן והן בלבנון.
אופן ההתנהלות של ישראל באירוע הזה ישפיע שנים קדימה על מדיניות ההרתעה שלנו ועל היחס של העולם כלפי ישראל כמדינת שאין לה כוונה להפסיק להתקיים ולפרוח, מדינה שלפי מקורות זרים יש לה יכולות בטחוניות חריגות ששמורות לאיום קיומי - המסר צריך לעבור לציר הרשע ולעולם בנחישות הנדרשת, נגיב ובעוצמה שטרם נראתה כאן.
הכותב כיהן כמנכ"ל משרד ההתיישבות ויו"ר ועדת הביטחון של השלטון המקומי