ספי בן חיים, בעלה של רעות בן חיים, מי שהקימה את 'צו 9', בעל אזרחות אמריקאית, הוא חלק מתביעה משפטית שהוגשה בארה"ב נגד הממשל בעקבות הסנקציות הכלכליות שהוטלו על רעייתו דרך חשבון הבנק שלה, מה שמטבע הדברים פגע קשות גם בו עצמו.
בראיון לערוץ 7 מספר בן חיים על האתגר המשפטי ועל הפגיעה שהוא חווה ביומיום מאז הוטלו הסנקציות על רעייתו: "המזל הוא שעליי הם לא יכולים להטיל סנקציות כי אני אזרח אמריקאי. חסמנו משאיות ואיימו עלינו כמה פעמים בסנקציות. הבנו שזה הולך לבוא אבל לא ידענו מתי. באמצע טיול משפחתי וכשיצאנו מהבריכה ראינו הרבה שיחות בטלפונים שלנו והבנו שמשהו קורה. מיד העברתי את הכסף שלי מהחשבון לחברים, ומאותו רגע אני לא יכול לקבל משכורת מהעסק שרשום על שם אשתי, כספי המילואים שלי מוקפאים בחשבון שלה וגם אותם אני לא יכול למשוך אותם כמשכורת".
בנוסף, אומר בן חיים, חשבון הבנק האישי מתנהל באופן מאוד קפדני. את רעייתו הוא הוציא מהחשבון על מנת שניתן יהיה להתנהל בו, "אבל הבעיה העיקרית היא שאין לי הכנסות כי ההכנסות היחידות הגיעו מהעסק", הוא אומר ומזכיר את ההשלכות של מציאות כלכלית כזו על תשלומי משכנתא ותשלומים נוספים שאם מנסים להעביר אותם לחשבון העסקי זה פוגע בעסק.
אם לא די בכך, "יש בנקים, כמו פייבוקס, שמגדיל ראש שהתקשר לגיסתי והורה לה לסגור את החשבון שנפתח עבור סיוע משפטי עבורנו. במקביל אני רואה שלמחבלי הנוח'בות יש חשבונות לסיוע משפטי על ידי עמותות שמאל, כנראה אותן עמותות ש"הלשינו" עלינו לארה"ב".
"לא רק שאתה שולל ממני את היכולת להתנהל בחשבון. הנקודה המרכזית היא שזה מאיים עליי וכך זה מאיים על כל אדם בישראל שעלול לפלוט מילה לא במקום ואז הוא מסתכן בסנקציות. המשמעות היא שהם שוללים מאיתנו את הריבונות של מדינה דמוקרטית. הרי במדינה דמוקרטית מותר לי למחות. אני הרי לא אלים ואיש לא העמיד אותי למשפט. הטענה האמריקאית היא שאני, ספי ורעות, מפריעים לשלום במזרח התיכון. בפועל מה שהם עושים כלפינו זו פעולה על הבנק שמעדיף לחסום אותי מאשר להסתבך עם האמריקאים ולפגוע באלפי לקוחות שלו. אני מבין את השיקול של הבנק גם אם אני לא מבין אותו. זה ניהול סיכונים פשוט, או לחסום את ספי ורעות או שאספוג סנקציות על הבנק וכך אני פוגע במפעלים ועסקים".
"יש רגעים שאני אומר שהדם שלי מספיק טהור כדי שמעל הראש שלי יעבור טיל במוצב בצפון או שיפתחו עליי באש בעזה, אבל כדי לחיות אחר כך הדם שלי לא מספיק טוב. זו נקודה משמעותית של הכרת הטוב לחיילים. אני איש מילואים וכל הפעילות שלי בצו 9 הייתה לא בתקופת המילואים ובמחאה לא אלימה ונשכבתי על הגדר כדי שהפעילות לא תהיה אלימה, זה כלל התעמתות עם חבר'ה כדי שזה לא ייגרר לאלימות, ובסוף מי שאוכל את הסנקציות זה אני ומשפחה עם שמונה ילדים".
ממשיך ספי ומספר: "ביום חמישי התפרקתי ואמרתי שכל עוד יש עליי סנקציות אני לא מגיע למילואים, כי המדינה לא נותנת כתף ולא עוזרת. כששאלו את נתניהו למה הוא לא ביקש להוריד סנקציות הוא אמר שהוא מעדיף להילחם ולקבל חימושים. אני מבין את מה שהוא אומר למרות שאני לא מסכים לה כי אני חושב שהוא צריך להילחם עליי כמו על כל דבר. זו פגיעה חמורה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי".
את הסיפור כולו מעלים בן חיים ואחרים בתביעה בבית המשפט בטקסס נגד הממשל האמריקאי. "בטקסס התובעים יותר אוהדי ישראל", הוא מספר. "הם מזדעזעים מכך שיש סנקציות כאלה כשאין על מחבל נוח'בה כלשהו או ארגון טרור סנקציות כאלה. זו התנהלות אלימה ברמה של עבריינות".
האם הוא לא חושש מהתמודדות של אדם פשוט מישראל נגד הממשל האמריקאי בעל הכוחות? בן חיים מודה שבתחילה נראה היה לו שהוא מטפס על הר רק כדי להעביר מסמכים, ולאחר העברת המסמכים ההר נראה היה לו גבוה פי אלף. תקוותו נתונה יותר להחלפת השלטון ולהתנהלות אחרת של ממשל טראמפ. "לנו יש עוד סיכוי כלשהו כי כאזרח אמריקאי הם לא יכולים להטיל עליי סנקציות ואם אני נפגע מהסנקציות ללא משפט יתכן והקייס יותר נוטה לטובתנו, אבל הפרוגרסיבים רואים לבן שחור ושחור לבן, ולכן אני לא אופטימי".
עם זאת הוא מבהיר שהאקט המשפטי שננקט כעת אינו רק מחאתי ותקשורתי אלא "אקט אמיתי עם היתכנות של שבעים אחוז לקבלת העתירה, כך מעריכים פרופסורים למשפט שהתייעצנו איתם, אבל אין לדעת לאן זה יוביל בסוף".
בדבריו מדגיש בן חיים כי פעילותו אפילו לא נועדה לפגוע במהלך הומניטארי אלא רק בדרישה להומניטארי תמורת הומניטארי ולא להעברת סיוע לחמאס ולא לחזק אותו ולתת מתנות חינם למי שאנס ורצח. "אלה תחושות קשות ואלימות ברמה שאין לך עם מי לדבר".