מה שראינו היום (ראשון) בדיון בבג''צ הרשות הפלסטינית נגד כנסת ישראל (חוק העברת הכספים מהרשות לנפגעי הטרור) הוא חרפה כפולה.
ראשית, השופטים לא טרחו לשמוע את עמדת המדינה לאחר ששמעו בקשב רב את ההבלים של עורכת הדין מטעם ארגון עדאלה שטענו בשם הרשות הפלסטינית. דיון של שעה, פתחון פה מלא לאויבי ישראל. אבל למדינת ישראל אין קשב, ואין זמן להקשיב.
עצם אי מתן יכולת למדינה להגיב ולפחות בצורה פומבית הוא אות קלון לשופט יצחק עמית שניהל את הדיון הנ''ל. שנית, עצם הדיון בעתירה כזו, במקום דחייתה על הסף בטרם קיום הדיון, הוא טירוף מערכות. בית המשפט העליון היה צריך לגלגל את העתירה הזו מכל המדרגות, לא לקבל אותה ולא להעלות אותה לשום דיון בשום צורה.
שוב פעם, בית המשפט העליון שוכח את תפקידו בתור בית המשפט העליון של מדינת ישראל. שופטי בג''ץ מוכיחים כי אמירתו המפורסמת של השופט יצחק עמית כי "בית המשפט מעמיד עצמו לרשות העותרים" היא לא רק אמירה, אלא דרך פעולה!.
המשפחות השכולות ומשפחות הנופלים ביחד עם עשרות האזרחים וארגוני חברה אזרחית החליטו להפסיק לשתוק. אנחנו נגיע בכל דיון ונשמיע את זעקת העם. לא יכול להיות שהשופטים ייצאו כאשר המשפחות השכולות מתחילות לדבר!
העם רוצה בית משפט הוגן שדואג לאינטרסים של העם ולא לאינטרסים של ארגונים ממומנים בידי ישויות זרות, ואף ארגוני טרור כמו שראינו בעתירה הזו.
נשף המסכות נגמר. העם כולו רואה מה קורה בבג''ץ, ולא ייתן לזה להימשך.
הכותב הוא רכז פעילים ארצי בתנועת אם תרצו