חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן חשפה היום (ראשון) את תוכן השיחה שקיימה עם הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בימי הרפורמה המשפטית.
היא סיפרה: "באמצע יום עבודה הודיעו לי שהרמטכ"ל מעוניין לשוחח איתי. האמת? נפל לי הלב. למרות שכיהנתי אז כשרה, חזרתי להיות הרבטי"ת שהרימה קופסת שוקולד השחר מהמטבח, פחד השם. צפיתי שזאת תהיה שיחת נזיפה קשה כי הפעם לא מדובר היה בטוסטים פיראטיים עם שוקולד במשרד של המשקי"ת ת"ש, אלא בשרה שיוצאת חזיתית נגד הסרבנות של בכירים מחיל האוויר".
"לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי תוך כדי - את לא מתקפלת, את נשארת חזקה, תעמדי על שלך, המאבק שלך צודק ואל תתני לו להרתיע אותך, שלוש ארבע ו'שלום אדוני הרמטכ"ל' אמרתי בקול הכי בוטח שהצלחתי לגייס. כשהוא ענה לי, כל המגננות שלי התמוטטו באחת".
דיסטל אטבריאן המשיכה: "הוא לא התקשר כדי לנזוף, הוא נשמע מוטרף מחרדה, הלום, כמעט חסר אונים. לא התווכחנו בשיחה הזאת. הוא הסכים עם כל מילה שיצאה לי מהפה. 'אין בינינו שום וויכוח על חומרת המעשים או על ההשלכות שלהם', הוא חזר ואמר ואחר כך הוסיף: אבל גלית, את צריכה להבין מול מה אנחנו מתמודדים עכשיו - אין להם תחליף. פשוט אין".
היא ציטטה עוד את הלוי: "אם הם ימשיכו לא להתייצב הפגיעה בבטחון המדינה תהיה אנושה, אני מדבר איתך על סכנה ממשית לאזרחי ישראל. ואז הוא התחיל להסביר לי בפרוטרוט מה זה אומר להכשיר חיילים חדשים לתפקידים של אלה שמסרבים להתייצב".
"בשורה התחתונה", סיכמה הח"כית, מדובר ב"עניין של שנים. שנים עד שאפשר יהיה להכשיר ולאייש את התפקידים הקריטיים של אלה שהחליטו לא להתייצב. שנים שבהן נפער חור ענק בהגנה על הילדים, התינוקות, הקשישים, הגברים והנשים במדינת ישראל. שנים שצה"ל לא יכול להרשות לעצמו. זאת המשוואה שהוא הציב בשיחה: לבחור בין הפקרה חמורה של בטחון המדינה לבין כניעה לסרבנים. אין אופציה שלישית. במילים אחרות: סחיטה".
"אני חושבת על השיחה הזאת כל הזמן. מה אני הייתי עושה לו הייתי במקומו. שתי האופציות הן הרי בלתי אפשריות. וכנראה הייתי בוחרת כמותו".
היא הסבירה כי "אבל הדרמה האמיתית היא בכלל לא הבחירה של הרמטכ"ל - הדרמה האמיתית היא שהסרבנים של אחים לנשק ידעו בדיוק מה הם עושים: מהמרים על בטחון הילדים של כולנו בתוך המשחק המפלצתי של מי ימצמץ ראשון. מבינים יותר טוב מכולם את הסכנה המיידית של מעשיהם".
"צריך לתת לזה לשקוע- בנונשאלאנס אדיש ומופרע, סרבני אחים לנשק נשענו על קיר ברגליים משוכלות וזרקו גפרור בוער לתוך נהר של נפט לנגד עיניו המבועתות של הרמטכ"ל. לפני שניתקתי את השיחה הבטחתי לרמטכ"ל שאנסה לפייס את השיח. הצלחתי לקיים באופן חלקי".